משלחת מקצועית מטעם משרד האנרגיה והתשתיות ובשיתוף נציגי משרד האוצר ומשרד המשפטים תצא בימים הקרובים לקפריסין, על מנת להמשיך את המגעים ליישום ההסכמות העקרוניות בנושא מאגר הגז הטבעי אפרודיטה-ישי, ולעגן אותן בהסכם בין־מדינתי. כך מאשר היום (ג') משרד האנרגיה את הפרסום הראשון של גלובס מהשבוע בנושא. במשרד ציינו כי במסגרת ההסכמות, את פיתוח המאגר יבצעו בעלי הזכויות בצד הקפריסאי, ואילו בעלי חזקת ישי ומדינת ישראל יקבלו תגמול בגין חלקם במאגר, שיקבע מומחה בינלאומי.
● אנקרה הופכת את סוריה לנכס אנרגטי ומדאיגה את שכנותיה במזרח הים התיכון
● קבוצת דלק מציגה את התמלוגים ממאגר לוויתן: 822 מיליון דולר
מאגר אפרודיטה־ישי נמצא במחלוקת מאז 2011. ההתקדמות המהותית לגבי המאגר, שלפי הערכות כ־90% ממנו נמצאים במים הכלכליים של קפריסין, התרחש בוועידה הטרילטראלית ישראל־קפריסין־יוון שהתקיימה בירושלים בחודש שעבר. באותו המעמד, סיכם שר האנרגיה הישראלי אלי כהן עם מקבילו הקפריסאי מיכאל דמיאנוס על האצת המגעים, על בסיס הערכה של חלוקת ההכנסות הנדרשת.
עתודות המאגר עומדות על 129 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים), ממוקם ברובו בבלוק 12, בקצה הדרומי־מזרחי של המים הכלכליים של קפריסין. הוא חופף לגבול עם ישראל, וכעשירית ממנו ממוקם במים הכלכליים של ישראל - במה שמכונה מאגר ישי. כבר בממשלת בנט־לפיד, שרות האנרגיה דאז קארין אלהרר ומקבילתה בקפריסין נטשה פילידס היו קרובות להסכם, אך נכשלו.
התוכנית של קפריסין לגז הטבעי
השותפות בצד הקפריסאי הן שברון (35%), של (35%) וניו־מד (30%), בעוד שבישראל מחזיקות בזכויות החברות הזדמנות ישראלית, נאממאקס אויל אנד גז, אדן אנרגיה ו-PSH. יצוין כי קפריסין לא המתינה להסדרת המחלוקת מול ישראל לצורך פיתוח המאגר; ניקוסיה אישרה כבר בפברואר אשתקד את התוכנית המעודכנת של אפרודיטה.
התוכנית, שהוגשה בספטמבר 2024, כוללת הקמת מתקן הפקה צף ויצוא גז הטבעי בצנרת תת-מימית למצרים. היות שקפריסין היא צרכנית אנרגיה זעירה, הדרך של ניקוסיה להפקת הכנסות משמעותיות עוברת דרך הנזלה (LNG). לצורך כך, הקפריסאים זקוקים לשיתוף־פעולה מצד נשיא מצרים, עבד אל־פתח א־סיסי, השולט בשני מתקני ההנזלה האסטרטגיים בדמייטה ובאידקו. בניגוד להולכת גז בצינורות, הפיכתו ל־ LNG מאפשרת שינוע במכליות לכל העולם.
בניו־מד הודיעו באותו מעמד כי השותפות צפויות להשלים את שלבי התכנון ההנדסי, לקראת קבלת החלטת השקעה סופית בשנה הבאה. לפי לוחות הזמנים המעודכנים, ההפקה מיועדת להתחיל ב־2031. להערכת שברון, מפעילת המאגר, עלות תוכנית הפיתוח נאמדת בכ־4 מיליארד דולר.
"המולדת הכחולה" שוב לא מרוצה
מי שעלולה לזעום על המהלך היא טורקיה, הגורם שהוביל מלכתחילה לכינוס הברית הטרילטראלית עם יוון. אנקרה אינה מכירה בגבולות המים הכלכליים באזור בהתאם למשפט הבינלאומי, ובמקרה של קפריסין המצב רגיש שבעתיים: בעקבות ההפיכה הצבאית ב־1974 פלשה טורקיה לאי, וכעבור תשע שנים הוקמה שם "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין".
ישות זו, המוכרת על ידי טורקיה בלבד, דורשת לעצמה מים כלכליים בהתאם לדוקטרינה הטורקית "המולדת הכחולה", השואפת לריבונות ימית טורקית. הרגישות של אנקרה השתקפה לאחרונה כאשר לבנון אשררה את גבולותיה הימיים עם קפריסין - מהלך שעורר זעם בטורקיה, שממשיכה להתעלם מעצם קיומם של מים כלכליים קפריסאיים.
כשבוחנים את פיתוח מאגרי הגז במים הכלכליים של קפריסין, ומאגר אפרודיטה בפרט, עולה חשש כי בחודשים הקרובים תנצל טורקיה את חסותה על משטר א־שרע בסוריה כדי לחתום על הסכם גבול ימי בין המדינות. המגעים בנושא כבר החלו, והחשש האזורי הוא כי אנקרה תשיג אשרור מדמשק לנוכחותה במים הכלכליים של רפובליקת קפריסין - מהלך שיאפשר לנכס לעצמה שטחים נרחבים באופן חד־צדדי ולערער על הריבונות הימית של קפריסין.
התעלמות משכנותיה באזור לא תהיה צעד חסר תקדים עבור נשיא טורקיה, רג'פ טאייפ ארדואן, שכן כבר ב־2019 חתמה אנקרה על הסכם שנוי במחלוקת עם לוב, שהמציא יש מאין גבול ימי משותף בין המדינות - על חשבון יוון. בעוד שהסכם זה לא פגע בחופש הפעולה הצבאי, הכלכלי או התחבורתי של ישראל במרחב, הרי שהסכם גבול ימי טורקי־סורי, שיבוא על חשבון המים הכלכליים של קפריסין, יהווה פגיעה ישירה באינטרסים האסטרטגיים של ישראל באגן הים התיכון.
