ליאור פרנקל בשיחה עם אמיר פלד / צילום: אילן בשור
יום אחד סיפר גיל פוקס, עובד אפל לשעבר, לקרוב משפחתו אמיר פלד על מפגש לא צפוי שהיה לו עם המייסד סטיב ג'ובס. "גיל היה אחראי על חטיבת המדפסות באפל והיה להם אירוע חברה שבו כל החטיבות הציגו את המוצרים שלהן", משחזר פלד. "הוא הגיע באיחור לאירוע, כשהוא גורר אחריו עגלה מלאה במדפסות, נדחף פנימה למעלית, וכשהדלת נסגרה הופתע לגלות את סטיב ג'ובס. ג'ובס הסתכל על גיל ועל עגלת המדפסות המלאה ואמר: Are we still making that shit!?!". לא עבר זמן רב וגיל, עם שאר אנשי החטיבה, קיבלו את ההודעה: החטיבה נסגרת. אפל לא תייצר עוד מדפסות".
● פופקורן | הילד שסולק משני בתי ספר - והפך לפרופסור מצליח: "לא נתתי לזה לחלחל"
● פופקורן | טוב, רע, טוב: מה הדרך המיטבית לתת משוב לעובדים, ולמה מנהלים נמנעים ממנה?
פלד, מייסד ומנכ"ל טיים אקונומי (Time Economy), מיזם העוסק בניהול, תמחור ומונטיזציה של זמן, בנה פילוסופיית הצלחה מתוך התבוננות במצליחים הגדולים של דורנו (שזכה בעבר בהשקעתו של משקיע ההון סיכון זהר לבקוביץ' במסגרת תוכנית "הכרישים"). לכן את הסיפור של קרוב משפחתו על ג'ובס הוא הפך מעוד אנקדוטה להזדמנות ללמידה. "בעיני זה ייצג את המיקוד המטורף של סטיב ג'ובס: הוא היה כל כך ממוקד בדברים מסוימים, עד שלא זכר שהחברה שלו מייצרת מדפסות גדולות, וגם היכולת להרוג ברגע חטיבה שלמה.
"בספר שכתבתי, 'מצליחים סדרתיים' (בהוצאת מטר), קראתי לזה: התמקד כמו ג'ובס. רואים את זה בהרבה החלטות שלו, למשל בשלב מסוים הוא גם ויתר על להיות הורה מעורב. בעיניי, עד שלא בוחרים כמו ג'ובס, לא בוחרים באמת. בחירה היא גם הקרבה. כשאנחנו הורים צעירים, או יום לפני ראיון עבודה, או בדייט שאנחנו רוצים לתת בו את הכול - אז אנחנו צריכים להקריב דברים אחרים, לפחות לפרק זמן מסוים".
מיקוד אינו תכונה ייחודית לג'ובס. "בספר 'להוביל ולנצח' של ג'ק וולש, המנכ"ל האגדי של ג'נרל אלקטריק, החליט וולש אסטרטגית לסגור את כל החטיבות שלא מייצרות מוצר שהוא מספר 1 בעולם, או לכל היותר 2. את אותה ההחלטה הוא הכיל על העובדים: את מי שלא התקדם בתפקיד הוא פיטר, או העביר לתפקיד אחר".
בעצם אני לא צריך להתמקד במשהו אחד כל חיי, אבל במשך זמן ספציפי אני צריך להיות ממוקד רק במשהו אחד.
"זה אינדיבידואלי מאוד. יש מוזיקאים מחוננים שרק רוצים לנגן בכינור. הכנר פאבלו סארסטה אמר: במשך 37 שנה ניגנתי 14 שעות ביום ועכשיו הם קוראים לי גאון". בני אדם שיש להם מטבע זהב אחד, למשל רק רוצים לנגן בכינור, אז זה מה שהם צריכים להתמקד בו. אבל רובנו לא כאלה ואז זה נהיה יותר מסובך. הפתרון שמצאתי לזה, בעולם שבו כל אחד יכול להיות משהו אחר בכל יום, הוא שהדבר שהכי נכון להשקיע בו הוא מה שלעולם לא ישתנה: העובדה שהחיים שלנו הם פרק זמן קצוב. את פרק הזמן הזה אנחנו יכולים לצבוע בצבעים שונים, לתת לרגעים, שעות או שנים משמעות שונה, לראות בזה זמן איכותי או פחות איכותי".
כשפלד חושב על אופן השימוש המיטבי במשאב הזמן הוא נזכר בסיפור על אביו. "בגיל 81 אבא שלי היה מאושפז בטיפול נמרץ. הוא היה במצב נורא, נראה בפועל מת, לא זז ולא דיבר. כדי לקבוע את העתיד של אדם במצב כזה עושים הערכה בבית החולים ומחליטים אם יש לו פוטנציאל לשיקום. בהתאם לכך נקבעים איכות המוסד והיקף המשאבים. הרופאה שעשתה את ההערכה הגיעה למיטתו וסיפרתי לכולם כמה הוא היה בתפקוד גבוה פיזית ומנטלית, עצמאי, התאמן בחדר כושר והלך לבריכה. ואז היא פנתה אליו ואמרה 'יעקב?' והוא לא ענה. אני בעצמי לא הייתי בטוח כמה הוא חי. אבל היא לא הרפתה. אחרי כמה פעמים שלא ענה לה, שאלה 'יעקב, הייתה לך מטפלת?'. לבסוף, אחרי עוד כמה פעמים, הוא השיב 'כן'. הייתי המום, הרגע סיפרתי שהוא היה עצמאי ועכשיו כולם מסתכלים עליי כנוכל שמנסה לגנוב עבור אבא שלו מיטה בשיקום. ואז הרופאה שאלה שוב 'יעקב, מתי הייתה לך מטפלת?' והוא ענה 'בגן'".
הבן לא הבין כיצד אביו במצבו מצליח להוציא מפיו הברקה שכזו. "הצוות הסביר לי שזה בגלל שאבא עשה מאמץ מנטלי מאוד גדול לאורך הרבה שנים ובמיוחד בגיל מבוגר", משחזר פלד. "אבא שלי, אחרי שנים שבהן עבד כמסגר בקיבוץ ובמכרה הנחושת בתמנע, החליט בגיל 32 לעשות בגרויות, שלא התאפשרו לו בימי התיכון, וללמוד הנדסת מכונות. לזה קראתי - השקעה מקדימה. וזה מתחבר למושג שלי - מטבעות זמן. הרבה פעמים בחיים, כשצריך להשקיע או להגיע עם הברקה, אנחנו כבר לא יכולים. ואז מגיעה השאלה היא: מה באמת חשוב לנו בחיים? אם אנחנו רוצים לנגן בקונצרט, אז אנחנו יודעים במה צריך להשקיע ב־37 השנים הבאות".
מהו אפקט איינשטיין ואיך נרוויח מטבעות זמן
אבל מהם מטבעות זמן?
"מטבע זמן הוא מכפלה של משך זמן באיכות זמן. אנחנו לא חייבים משך זמן ארוך כדי להפיק ערך, או ליהנות מהזמן בחיים. לדוגמה, אם אנחנו מוצאים שטר של 200 שקל על הרצפה, זה לא רק עוד כסף לחשבון הבנק, אנחנו חשים בני־מזל. זה רגע קצר, אבל איכות הזמן שלו היא בשמים. מנגד, אף אחד לא יבחר לעמוד מרצונו שעות בפקק. זה הביא אותי למושג אפקט איינשטיין - כשאנחנו יודעים כמה זמן ואיכות משהו מסוים שווה לנו, אנחנו לא טועים בבחירה שלנו. לדוגמה: לסמוך על ווייז, שהיא מערכת שמכמתת את הדברים לזמן ואיכות ברורים.
"אם אנחנו מוצאים דרך להגביר את היעילות שלנו, אז יש לנו פוטנציאל להרוויח הרבה מאוד מטבעות זמן. פיקאסו למשל היה הצייר הפורה ביותר בכל הזמנים, לפי ספר שיאי גינס הוא יצר עשרות אלפי יצירות בימי חייו, ובמקביל היו לו חיי חברה עשירים והוא גם היה מעורב בפוליטיקה. הסיבה ליעילות שלו היא שהוא המציא את הציור מחדש. פיקאסו נולד קצת אחרי המצאת המצלמה והיה מראשוני האמנים המודרנים. הוא אמר: אני לא צריך לנתח גופות וללמוד איפה עובר כל וריד ונים כדי לצייר. אני רק מביע רעיון ומצייר אותו. שווי היצירות שלו הגיע ליותר ממיליארד דולר".
פלד מדגיש כי השימוש בעקרון היעילות בזמן אינו נחלתם של מצליחנים סדרתיים בלבד. "יש דברים קטנים שאנחנו יכולים לעשות בחיי היומיום כדי להרוויח מטבעות זמן, למשל אני עושה קניות הפוכות. לרוב, אנחנו הולכים לסופר כדי להצטייד במזון טעים ומזין, אבל לא פעם השיקול שלנו במהלך הקניות לקוי ונסיים אותן עם דברים שאנחנו לא זקוקים להם. אז אני עושה הפוך - אני לוקח בבית שקית ואוסף לתוכה דברים שאני לא צריך ומוציא אותם מהבית".
בדוגמה שנתת על ווייז קל להבין את ה־value for time - אבל אם אקשיב לפודקאסט אעלה גם את ערך איכות הזמן. אלא שברוב הדברים שאני עושה ביומיום קשה לי להעריך את שני הפרמטרים האלה באמת. נניח שאני עובד על פרויקט בעבודה ומהתחיל בלקרוא על התחום, איך אני יודע אם שווה לי עכשיו לקרוא שעה למשל, איך אני יודע מה יהיה ה־ROI) Return of Investment) של ההחלטה שלי?
"פה נכנס הקסם שאפשר לעשות עם אפקט איינשטיין. אני יכול לנבא אילו עסקים לא יפשטו את הרגל לפי כימות הערך של הזמן שלהם לכסף. מיקוד בדברים שהזמן והאיכות שהם מספקים בזמן הזה ברורים יכול לאפשר לקבל החלטות נכונות יותר בסטארט־אפים, בחברות ובחיים האישיים".
מספק בטווח המיידי, שלילי בטווח הארוך
פלד מסביר כי יש סוגים שונים של מטבעות זמן. "יש מטבעות חיוביים מובהקים, למשל לפתוח למישהו את הדלת כמחווה; יש מטבעות זמן שליליים מובהקים, כמו לקבל קנס על חניה; ויש גם מטבע זמן שלילי מאתגר, משהו שבטווח המיידי נחווה כמספק, אבל סטטיסטית בטווח הרחוק יש סבירות גבוהה שהתוצאה שלו תהיה שלילית, למשל לעשן. קל להשיג את זה, ההשקעה היא נמוכה, הסיפוק הוא מיידי, ואנחנו יכולים להשלות את עצמנו שאולי לעולם לא נשלם את המחיר. זו הטיה פסיכולוגית, כי אנחנו יודעים שבטווח הרחוק סביר שזה לא ישתלם, אבל מתחמקים מהתמודדות בטווח המיידי.
"זה כמו החלטה אם להירשם ללימודי רפואה. יש לי עבודה כרגע כברמן שאני מרוויח בה יפה, יותר קל לי לכאורה ללכת לעוד משמרת מאשר להתחיל לימודים של שבע שנים, כשלא ברור מתי אתחיל להרוויח אחריהם כסף. אז אני אגיד לעצמי: בשנה הבאה אני כבר אתחיל את הלימודים.
"הדוגמה הזאת היא מטבע זמן חיובי מאתגר. זו לרוב השקעה ארוכת טווח, מרתיעה ולא ודאית: אולי אתחיל את הלימודים ולא אסיים? אולי לא אוהב את זה? אולי אני לא מתאים להיות רופא? כלומר קשה לנו להעריך כמה זמן ואיזו איכות זמן נרוויח. הרבה פעמים אנחנו יכולים להפוך את מטבע הזמן החיובי המאתגר למטבע זמן חיובי מובהק, אם נשים לו תגית כמו ווייז, כלומר אם נחשב כמה זמן ואיזו איכות זמן משהו נותן לנו.
"למשל, אף אחד לא רוצה להתעסק בניירות של הפנסיה, קופות הגמל, ביטוחי המנהלים ועוד. אבל אם הייתם יודעים שהזמן שתשקיעו עכשיו יעשה את ההבדל בין חיים בעוני, שבהם תחשבו אילו תרופות אתם יכולים לקנות ואילו לא במשך 30 שנה, לבין רווח עתידי של עוד 8 מיליון שקל בפנסיה - רוב הסיכויים שכן תשקיעו את הזמן בלעבור לגוף פיננסי אחר או לשנות מסלול. כשיש את תגית הערך הזאת (value label) תוכלו להבין שזה שווה לכם את הזמן. ברגע שמתמחרים את הרווח, אפשר להתגבר על מחסום הרתיעה מהזמן ורצוי לעשות את זה ביעילות, למשל להיעזר ביועץ, חבר או LLM (מודל שפה - ל"פ).
"אני מפריד בין הדברים: כשאני אצליח לשים תגית ערך יהיה לי קל יותר לעשות את הפעולה. נוסף על כך, אני יכול, כמו פיקאסו, לייעל את הזמן בדרך לערך, למשל לעשות מטלה בזמן שאתה ממתין בטלפון לנציג כדי לסדר את הפנסיה.
"וההפרש בין שני הדברים האלה הוא ה־ROI שלנו. למשל לחכות 40 דקות בטלפון לנציג זה סבל, אבל בוא ננסה לכמת את זה לכסף - כמה אני צריך שישלמו לי כדי לצלוח את זה? בסכום הזה אני יכול אחר כך לקנות לעצמי לפטופ, כי בסוף אני ארוויח 8 מיליון שקל".
אתה טוען שאתה רואה שהמצליחים הסדרתיים מתמקדים בדברים האלה הרבה יותר.
"מה שאני אומר אולי נשמע קצת טכני ומתאים רק למהנדסים או מנהלי מוצר, ואפילו אני אישית ממש לא כזה. אבל התבוננתי באנשים מצליחים וראיתי שזה מה שהם עושים.
"כשהייתי מנהל מוצר צעיר הייתי אחראי על מוצר של משאבת אינפוזיה חכמה. שמתי לב שלוקח הרבה מאוד זמן עד שהמכשיר נדלק, וכשהייתי בשטח ראיתי שלא אוהבים את זה, מעדיפים מכשיר שנדלק ברגע שלוחצים עליו. ניסיתי לקדם את זה בחברה, אבל הסמנכ"ל R&D התנגד. עשיתי טבלה שמציגה את הזמנים שלוקח לכל מכשיר להידלק כדי להראות ששלנו הכי גרוע. שלחתי לסמנכ"ל את הטבלה לפני הישיבה וקיוויתי שארים לו והוא יוכל לצאת גאון כמי שיש לו פתרון.
"ואכן, בישיבה הוא קפץ ואמר שהוא יודע איך להוריד את הזמן לחלקיק שנייה. המנכ"ל הדהים אותי ואמר: אני לא מרשה לך לקצר את זה לפחות משלוש שניות, כי אתה תשקיע מעט זמן להוריד את זה לשלוש שניות, אבל המון זמן בלקצר את זה לפחות משנייה, וזה גם עלול לעכב את השחרור. יצאתי מבואס כי רציתי שהמוצר שלנו יהיה המהיר מכולם. אבל הזמן הוכיח שהמנכ"ל צדק.
"מה שהדהים אותי יותר הוא שאחר כך קראתי בביוגרפיה של סטיב ג'ובס, שכתב אייזקסון, שג'ובס ניגש לאריק קניון, המהנדס שהיה אחראי על מערכת ההפעלה של המקינטוש, וביקש ממנו שיקצר את ההפעלה ב־20-10 שניות. קניון חשב שג'ובס איבד את זה רגע לפני ההשקה. אבל ג'ובס לקח לוח וגיר וחישב מולו שהשנה יימכרו 50 יחידות, ואם הוא יוריד רק עשר שניות הוא יחסוך את משך החיים המלא של עשרה אנשים בכל שנה".
חישוב מוזר ביחס למוצר כזה.
"לגמרי, אבל הוא חושף את הסוד של חברות כמו אפל. בעינינו זו רק אלגנטיות. סטיב ג'ובס אכן אהב מינימליזם, אבל יש מקרים שמינימליזם לא עובד, ומה שתמיד עובד הוא לחסוך זמן או לשפר את האיכות שלו. כשיושב לידך מישהו בחליפה מחויטת ופותח מחשב של אפל, אתה מרגיש פראייר, כי למחשב שלך לוקח המון זמן להידלק. וכשהוא נדלק, אתה מרגיש שזכית במטבעות זמן".
בכל חודש נביא כאן גרסה כתובה של פרק אחד מהפודקאסט "פופקורן". ליאור פרנקל הוא יזם, מלווה ארגונים בהסתגלות לעולם העבודה החדש ומחבר רב-המכר "הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה".