חזית המדע / צילום: Shutterstock
מתיחת פנים עם דבק
טרנד הטיקטוק שעלול להשיג תוצאה הפוכה
אולי אמרו לכם פעם שאם תרבו לעוות את פניכם ולעשות פרצופים, הם עלולים להיתקע באותה הבעה. ייתכן שזה ההיגיון שעומד בבסיס טרנד היופי שצמח בקהילת הדראג וזוכה מעת לעת, גם עכשיו, לפופולריות באוכלוסייה הכללית. הרעיון הוא למתוח את הפנים ואז להדביק אותם בגרסתם המתוחה בדבק דמוי סלוטייפ, אבל חזק יותר.
המשתמשים בדבק יכולים למתוח בעזרתו את הפנים ואז למרוח עליו מייק אפ, או לשים את הדבק ולהסיר אותו לקראת היציאה מהבית, ולהניח שהעור יישאר מתוח למשך כמה שעות. חלקם מדביקים את הפנים כל לילה במטרה להשיג עור מתוח לטווח רחוק יותר.
טיב התוצאה תלוי בכוונה. אם מדובר בהדבקה מתחת לאיפור, הנעשית על ידי מאפר מומחה שיכול לטשטש את קיומו של הדבק, הרי שניתן להשיג תוצאה אסתטית טובה. זאת בהנחה שאתם מוכנים לסבול את תחושת הדבק על הפנים ועורכם לא רגיש אליו.
● קבוצת מדענים הציבה לעצמה מטרה שאפתנית: לגלות איך פועל החוש השישי
● תביעות, ניצול וביטוח סיעודי קורס: מי מגן על הקשישים?
פרופ' יוסי חייק, יו"ר האיגוד לכירורגיה פלסטית ואסתטית, לא רואה בשימוש כזה בעיה ומבהיר: "אנחנו הכירורגים לא רואים בפרוצדורות לא פולשניות או זעיר פולשניות כמתחרות בנו, אלא כמשלימות אותנו".
מתיחה של העור אכן יכולה ליצור גירוי שיגרום לעור להיראות יותר נפוח וחי במשך זמן קצר, פחות מכמה שעות, אומר חייק ומציין שיש מגוון פרוצדורות שנועדו להשיג את האפקט הזה, והדבקה היא לאו דווקא היעילה שבהן.
אבל לישון עם הדבק בדי להחליק קמטים או למנוע את היווצרותם? "זה דווקא יכול להשיג את התוצאה ההפוכה", הוא אומר. "כשאנחנו מותחים את העור, אנחנו יוצרים בו קרעים וכשהמתיחה משתחררת, נוצרים עודפי עור, כמו אחרי הרזיה מהירה או אחרי היריון".
כמו כן, ישנה סכנה שבכל השעות הללו נקבוביות העור ייחסמו כך שייווצרו פצעונים או גירוי של העור. "אני חושב שאיפור נכון ומתאים משיג תוצאה טובה יותר", מסכם חייק.
אמבטיות קרח
יש לה יתרונות אבל גם תמרורי אזהרה: הניסוי בפוסט־טראומטיים והאנשים שאולי עדיף שיחשבו על סאונה
רחצה מכוונת במים קרים מאוד תועדה לאורך אלפי שנים כאקט טקסי או רפואי בתרבויות שונות. בסוף המאה ה־20, נכנסו אמבטיות הקרח לרפואת הספורט, כדרך להאיץ את ההחלמה מכאבי שרירים, והיום הן מוצעות כתרופה לכל דבר כמעט: שיפור מערכת החיסון, אריכות ימים, טיפו בטראומה ועוד.
לדברי פרופ' ציפי שטראוס, מנהלת המרפאה לאריכות ימים בבית החולים שיבא, "המחקר בתחום קיים, אבל מועט. במחקר אחד נלקחה ביופסיית שריר מעשרה ספורטאים, ונמצא כי אצל מי שהשתמש בקרח אחרי האימון היו פחות תהליכים דלקתיים. זה מסתדר עם שיפור בהרגשה וביכולת בטווח הקצר. מצד שני, יש טענה שאולי התהליכים הללו נחוצים כדי לשפר את הסיבולת בטווח הארוך. אז השימוש תלוי במה שרוצים להשיג".
אמבטיית קרח גורמת לכיווץ מהיר של כלי הדם, ולדברי שטראוס "זה בוודאות גורם לשחרור של אדרנלין ודופמין, מה שבהחלט גורם לעלייה במצב הרוח, ממש כמו שעושה הספורט עצמו". זו הסיבה שהיא עצמה עושה אמבטיות קרח אחרי ספורט באופן קבוע. בימים אלה, היא מתחילה ניסוי בפוסט־טראומטיים, שיבדוק אם השיפור קצר המועד הזה, כשהוא מתרחש בכל יום או בכל כמה ימים, יכול לשפר את מצבם לטווח הרחוק. "אבל לא רק זה", היא אומרת, "יש משהו בעצם ההתמודדות עם הקושי שנותן סיפוק ותחושה של חוסן".
לגבי ההשפעות על הבריאות הכללית ואריכות ימים אומרת שטראוס: "יש אפקט של ירידה במדדי הדלקת בדם, אבל לא לאורך זמן. ישנה טענה שכל שוק לגוף, כל הוצאה שלו משיווי משקל שהוא יכול להתמודד איתה, מחשלת אותו ומאתחלת תהליכים בריאים של ניקוי תאים מתים. העיקרון הזה ידוע, אבל הוכחות לאופן שבו הוא פועל לגבי אמבטיות קרח לא ממש קיימות".
אגב, היא אומרת, "על סאונות יש מחקרים מצוינים. 15 דקות סאונה, שלוש פעמים בשבוע, משפר תחלואה ותמותה באופן מוכח מחקרית".
אם אתם עדיין בעניין של אמבטיית קרח דווקא, אז חשוב לדעת שיש גם ממה להיזהר. כיווץ מהיר של כלי הדם מאוד לא מומלץ לחולי סוכרת, לאנשים עם תסמונת רנו (תופעה של שינוי צבע בגוף) ולבעלי נטייה למיגרנות. זהירות והדרגתיות נדרשת גם אצל אנשים עם הפרעות קצב לב. להם מומלץ לעבור את התהליך בהדרכת איש מקצוע מעולם הרפואה שמכיר את הנושא. ולבסוף, למרות היתרון בהקלה על שרירים כואבים, לא כדאי לעשות זאת עם שרירים תפוסים ממש, כמו גב תפוס, או כאשר יש חום. יש גם תרופות מסוימות שלא מתערבבות היטב עם אמבטיות קרח.
במקרים מסוימים, הטרנד עשוי להיות לא רק לא מומלץ אלא ממש מסוכן. ד"ר אילנה לאוף, רופאת משפחה, מספרת על חברה שלאחר דקה וחצי בלבד באמבטיית קרח חשה פתאום כאב ראש נורא, ואף שיצאה מיד מהמים הוא נמשך. לדבריה, מדובר בהתכווצות מוגזמת של כלי הדם במוח, שבדומה להתכווצות שרירים אינה משתחררת מיד. לא רק שהמצב הזה יכול לגרום כאבי ראש לאורך 6־8 שעות, הוא יכול להוביל גם לשבץ. יש טיפול שניתן לקבל בבית חולים, אך לשם כך יש להיות מודעים לקשר האפשרי בין כאבי הראש לאמבטיית הקרח, אומרת לאוף, כי לא רואים את הבעיה בהדמיה מוחית רגילה.
"המחקרים לגבי אמבטיות קרח נעשו ברובם בגברים", היא מוסיפה. "ודווקא נשים, במיוחד סביב גיל המעבר, עלולות להיות בסיכון גבוה יותר".
מי עוד צריך להיזהר? "משתמשי קנאביס. הוא יכול לגרום להתכווצות כלי דם מוחיים (RCVS) גם בלי קשר לאמבטיית קרח. יחד עם מכת האדרנלין מהקור, זה עלול לגרום לעומס כפול על כלי הדם ועל המערכת הקרדיו־וסקולרית. כך גם לגבי נוטלי ובעיקר נוטלות נוגדי דיכאון וחרדה מסוג SSRI או SNRI. תרופות אלו משפיעות על רמות הסרוטונין, שיש לו תפקיד בכיווץ כלי דם".
בקיצור, לפני שנכנסים לאמבטיית קרח, מומלץ מאוד להתייעץ עם רופא על כל התוויות הנגד האפשריות, לעשות זאת בהדרגה ולהכיר את ההשפעות האפשריות.
משקאות שינה
תעשייה שכבר מגלגלת מיליארד דולר
טרנד חם שמגיע מארה"ב וכבר הפך שם לתעשייה פורחת הוא שתיית משקאות מיוחדים שנועדו להשרות שינה. חלק ממאמצי הטרנד רוקחים בעצמם צמחי מרפא בתוך חלב או תה, וחלקם רוכשים משקאות מוכנים, המוצגים כמכילים חומרים טבעיים בלבד. כ־22% מהאמריקאים טוענים שהם שותים משהו שיעזור להם לישון היטב. זה יכול להיות גם כוס חלב, אבל השוק של משקאות השינה כבר מוערך במיליארד דולר.
רוב המשקאות הללו מכילים איזשהו הרכב של החומרים מלטונין, מגנזיום, גאבא ו־L-Theanine.
"לא מצאתי שום מחקר על משקאות השינה הללו", אומרת ד"ר ג'ניפר זיצר, רופאה בכירה במעבדת השינה באיכילוב. "מלטונין הוא בהחלט חומר שקשור בשינה, אבל הוא מופרש באופן טבעי על ידי הגוף.
"השאלה היא בדרך כלל פחות אם מפרישים אותו אלא מתי, והאגודה להפרעות שינה אינה ממליצה לתת אותו כתוסף. מגנזיום מומלץ לטיפול בתנועתיות יתר של השרירים שמפריעה בשינה, אבל הוא רלוונטי רק אם קיים מחסור בו. גאבא הוא חומר שאכן משרה שינה, אבל הוא ידוע כפוגע בארכיטקטורה של השינה. כלומר, זה חומר שיגרום לכם להרגיש שנרדמתם מהר ואולי תשנו יותר שעות, אבל שינה פחות איכותית".
פרופ' יובל ניר, מנהל מכון סגול לחקר המוח באיכילוב וחוקר שינה באוניברסיטת תל אביב, מוסיף: "מלטונין הוא חומר שבהחלט עוזר להשרות שינה, אבל השאלה היא ב'אותיות הקטנות'. מהו המינון? ואיפה הוא פוגש את בעיית השינה הספציפית של אותו אדם? גאבא להבנתי לא עובר בקלות את מחסום הדם־מוח, ולכן במינונים שרלוונטיים לתוסף מזון, כנראה מדובר בשיווק נטו ולא בתועלת אמיתית".
ומה לגבי הסיכון? כמו בכל תוסף מזון, החומרים הנמצאים במשקאות הללו מופיעים במינונים משתנים. רבים מהם מכילים תוספים שנמצאו במחקרים כבעלי אפקט מסוים, אך במינון שאינו מתחיל לגרד את זה האפקטיבי. אם מדובר במינון אפקטיבי, לעתים קרובות עולה הבעיה ההפוכה, והיא שתופעות הלוואי לא נחקרו לאורך זמן, ולא נערכו ניסויי רעילות כמו אלה הנערכים בתרופות.
מגנזיום, לדוגמה, יכול לגרום לבעיות עיכול במינונים גבוהים, ואילו מלטונין במינון גבוה יכול להשפיע על הערנות ביום שאחרי, כמו תרופות שינה.
ויש עוד אפקט שעלול להיות בעייתי - שתייה ממש לפני השינה עשויה להגביר יכולה להגביר את הסיכוי שנצטרך ללכת בלילה לשירותים.
"אנחנו, רופאי השינה, תמיד מעדיפים את השינויים ההתנהגותיים אצל מטופלים", אומרת זיצר. "הם נמצאו כיעילים יותר מכל תרופה".
מדובר באוסף ההמלצות המכונות גם 'היגיינת שינה' וכוללות: הוצאת מסכים מחדר השינה והימנעות מפעילות במיטה שאינה שינה (טוב, כמעט מכל פעילות שאינה שינה), הקפדה על רגיעה לפני השינה, שעות שינה וקימה קבועות יחסית, גם בסופי שבוע, טקס הכנה לשינה, מיקוד ברגיעה ולא בשינה עצמה כיעד כשאתם נכנסים למיטה, ואם התעוררתם ולא נרדמתם שוב במשך עשרים דקות - לצאת מהמיטה, לעשות משהו אחר ולחזור.
שמיכה כבדה להרגעה
גלגולו של מחקר שהחל בילדים עם אוטיזם
שמיכות כבדות, והכוונה לא לשמיכת הפוך של סבתא אלא לשמיכות כבדות ממש, שמכילות משקולות קטנות במשקל כולל של עד 20 ק"ג, שולבו כבר בתחילת המאה ה־21 בטיפול בילדים עם אוטיזם. בשנים האחרונות הן נכנסו למיינסטרים, וגם מבוגרים לא מאובחנים נשבעים בהן.
סלעית דוד־יצחקי, מרפאה בעיסוק ממחלקת אשפוז יום כאב בתל השומר, מסבירה את האבולוציה של השימוש בשמיכות האלה. "כל אדם נולד עם רגישות חושית שונה, וחקר הנושא החל מילדים עם אוטיזם או עם הפרעת קשב, שמרגישים תחושות בעוצמה רבה, או לא מרגישים מספיק", היא אומרת. "לכל אדם יש, בנוסף לרצפטורים שמרגישים מגע קל, רצפטורים פנימיים המגיבים למגע עמוק וללחץ עמוק ולתנועה של הגוף ביחס למרחב. מתברר שכאשר נותנים פידבק של מגע או לחץ עמוק נוצר ויסות של המערכת כולה, והתגובה מאוזנת יותר למגע קל או לרעש חזק".
התחושה המתלווה לכך, מדווחים משתמשים בשמיכות, היא של ביטחון והגנה. קצת כמו חיבוק. לפעמים, לאנשים עם ליקוי בוויסות החושי חיבוק אנושי יכול להיות בלתי נעים - תמיד או ברגעים של הצפה בגירויים - ואז גירוי ממקור לא אנושי יכול להיות תחליף מועיל יותר.
התובנות הללו מגובות במחקר רב, אומרת אומרת דוד־יצחקי. אבל לגבי שאלות כמו האם דווקא שמיכה, והאם היא עוזרת לשינה, גם לאנשים שאינם מאובחנים עם הפרעת ויסות חושי - קשה לעשות מחקר שיענה עליהן. "לוקחים אנשים שונים, עם בעיות שונות, פוגשים אותם בשלבים שונים מבחינת העומס הרגשי והקוגניטיבי, ונותנים להם שמיכה אחת מסוימת, בעוד שלכל אחד מתאים משהו קצת אחר. אין הרבה סיכוי שזה יעבוד". ואכן, יש מעט מחקרים בנושא שהצליחו להראות אפקט.
ד"ר ג'ניפר זיצר, רופאה בכירה במרפאה להפרעות תנועה, מעבדת שינה ומעבדה אוטונומית באיכילוב, מספרת על מחקר אחד שבו חולקו 102 נבדקים לשתי קבוצות - האחת ישנה עם השמיכות הכבדות והאחרת עם שמיכות רגילות במשך כחודש. מי שישנו מכוסים בשמיכות כבדות דיווחו לא רק על שיפור באיכות השינה, אלא גם בחרדות, במתח הנפשי ובכאב. "אבל זה לא היה מחקר כפול סמיות. הנבדקים שישנו תחת שמיכה כבדה ידעו זאת, וייתכן שהיה אפקט פלצבו".
דוד־יצחקי משתמשת בשמיכות גם עבור אנשים במצב של סטרס חזק ופוסט טראומה, שנמצאים בעוררות יתר, "מה שבציבור מוכר כמצב 'Fight or flight'. אנשים שמרגישים שהחושים שלהם מציפים אותם, שכל מגע קל מקפיץ אותם". התכרבלות תחת השמיכה הכבדה ל־10־20 דקות יכולה להרגיע אותם, אפילו לאו דווקא בשכיבה אלא גם בישיבה, וגם לשינה זה עוזר, היא אומרת.
זיצר ממליצה על השמיכה לאנשים שסובלים מתנועתיות יתר בלילה. "לפעמים הגוף זז הרבה ומפריע בעצמו לשינה, והשמיכה הכבדה יכולה פשוט למנוע תזוזה".
גם לכך אין הוכחות, "אבל אין לזה גם תופעות לוואי, חוץ מהעלות של השמיכה, אז אפשר לנסות". דוד־יצחקי מוסיפה שחשוב לבחור בשמיכה שהמשקולות בה מחולקות באופן שווה, להתחיל בעדינות ולעלות עד רמת המשקל שמתאימה לכם.