נוחי דנקנר / צילום: תמר מצפי
נוחי דנקנר, לשעבר בעל השליטה בקונצרן אי.די.בי ומי שהיה האיש החזק במשק, התייצב היום (ג') באולמה של השופטת סיגל יעקבי בביהמ"ש המחוזי בת"א כדי להעיד בתביעה הייצוגית שהוגשה נגדו ונגד שותפו לשעבר, איתי שטרום, בפרשת הרצת המניות ששלחה את שניהם לכלא. במרכז העדות עמד נסיונו של דנקנר להציג את גרסתו לאירועים שהתרחשו לפני למעלה מעשור. זאת, גם אחרי ששלושה שופטים בבית המשפט העליון קבעו כי אשמתו הוכחה מעל לכל ספק סביר.
● הסדר חוב חדש לנוחי דנקנר: יעביר לבנקים מיליונים במזומן וייפרד מנכס בירושלים
● הפשרה קרסה, וגם היחסים: מה גרם לנוחי דנקנר לשנות גרסה אחרי יותר מעשור?
דנקנר הקדיש את רוב עדותו לטענה כי מעורבותו בהרצת המניות הייתה שולית בהשוואה לזו של שטרום. "הכל היה איתי שטרום. הוא היה עמוד התווך של ביצוע הפעילות שבהן מדובר. כאינטרס כלכלי שלו הוא רצה לשאת חן בעיניי", העיד דנקנר. הוא הוסיף: "בואו לא ניתמם. המפיצים והחתמים שהשתתפו בהנפקה העידו שהם משתתפים בהנפקה לבקשתי ולבקשת מנהלים באי.די.בי כדי למצוא חן בעינינו, והיו גם נכונים להפסיד מזה כסף".
התביעה נגד דנקנר ונגד איש שוק ההון שטרום הוגשה כהליך אזרחי, אחרי שהמשפט הפלילי נגדם הסתיים. בעל מניות באי.די.בי, אריה רהב, הגיש את התביעה נגד השניים עוד ב־2018, והשופטת רות רונן מביהמ"ש הכלכלי (אשר מונתה בינתיים לעליון) אישרה לנהל את התביעה כייצוגית בסכום של 50 מיליון שקל.
"אני נגררתי"
הפרשה החלה ב־2012, כאשר אי.די.בי גייסה 321 מיליון שקל מאנשי עסקים המקורבים לדנקנר, ובהם צביקה לבנת, אבי פישר, יצחק מנור, שלמה אליהו, מיכאל ורעיה שטראוס, עופר נמרודי, יאיר המבורגר ואילן בן דב. המהלך זכה לכינוי "הנפקת החברים".
ב־2016 הורשעו דנקנר ושטרום בכך שלפני ההנפקה הריצו את מניות אי.די.בי כדי להגביר את הביקוש להן. עד לאחרונה, דנקנר ושטרום הציגו חזית אחידה לגבי השתלשלות האירועים. אלא שבאוגוסט 2025 הגיע שטרום להסדר פשרה נפרד מדנקנר, ובו הסכים לשלם 7.5 מיליון שקל כדי לסיים את התביעה נגדו. הפשרה ייחסה לדנקנר אחריות בהיקף של 75% לנזקים שחוללה הפרשה עבור משקיעי אי.די.בי לעומת אחריות של 25% בלבד לשטרום.
הפשרה עם שטרום הגיעה אחרי שפשרה קודמת, מנובמבר 2024, אשר לה היה צד גם דנקנר, התפוצצה. הסיבה לכך הייתה שדנקנר לא הצליח להעמיד ערב מטעמו לתשלום שנדרש להעביר לפי הפשרה. דנקנר אמור אז היה לשלם 7.5 מיליון שקל ושטרום 2.5 מיליון שקל, מבלי להודות באחריות, אך הפשרה לא יצאה כאמור לפועל ונתנה את האות לפרידה הקשה בין השניים.
בעדותו כעת, דנקנר הודה בכשלון האישי שלו - אך ייחס זאת לכך ש"נגרר" אחרי שטרום. "כשלתי בכך שהפניתי לאיתי שטרום משקיעים. חשבתי שאותם חמישה משקיעים שאותם הפניתי לשטרום הם כאלה שלא ישתתפו ולא יקנו בהנפקה ולכן הרשיתי לעצמי לבצע את הפעולה. נפלתי את הנפילה של החיים שלי בכך שהוא גרר אותי ואני נגררתי", אמר דנקנר. הוא כינה את הטעות מצדו "פאול".
"השופט טעה בגדול"
העדות גם חשפה את התסכול שחש דנקנר מהעונש שנגזר עליו, ואשר היה חמור יותר מזה שנגזר על שטרום. נזכיר כי ביהמ"ש המחוזי שהרשיע את השניים גזר על דנקנר שנתיים מאסר, אך בית המשפט העליון החמיר את עונשו לשלוש שנים. שטרום נדון במחוזי ל־12 חודשי מאסר, אך עונשו הוחמר בעליון לשנתיים. שטרום שוחרר מהכלא ביולי 2019 ודנקנר שוחרר בפברואר 2020.
"המאסר הממושך שלי נבע מכך שהייתי לוויתן שמן באותה תקופה והרתעת הרבים הייתה השיקול הגדול בפסק הדין. לכן לא התחשבו בכלום. שטרום היה דג רקק והציעו לו להיות עד מדינה", אמר דנקנר בבית המשפט. הוא ציין כי כאשר הסתבך בפרשה היו מי שהעדיפו שלא להעיד לטובתו. "ב־2016 אני כבר עוף מרוט. אדם לא נחשב".
חלק ניכר מהדיון התמקד בנסיונו של עו"ד סיני אליאס, המייצג את התובע הייצוגי ביחד עם עו"ד איתן חיימוביץ', להמחיש כיצד גרסתו של דנקנר מנוגדת לקביעות הנחרצות של ביהמ"ש העליון, אשר אישר כאמור את הרשעתו ואת הרשעת שטרום. זאת, בעוד שלפי החוק, הממצאים שנקבעו בהליך הפלילי מהווים ראיה גם בתביעה הייצוגית.
ניכר היה בדיון כי בעדותו בפני השופטת סיגל יעקבי, ניסה דנקנר להלך על החבל הדק שבין הפגנת כבוד לשופטים שהרשיעו אותו לבין הדרך השונה שבה הוא מוסיף לראות את שאירע. "אני חושב שאתה לא רואה את המציאות", הטיח אליאס בדנקנר, וזה השיב: "איזו מציאות אני לא רואה?".
דנקנר, שיוצג בדיון על ידי עו"ד ניר כהן, הדגיש כי אינו מבקש לנהל מחדש את המשפט הפלילי, אך התעקש כי אחד משופטי העליון שפסק בעניינו, השופט ג'ורג' קרא, "טעה בגדול".
דנקנר הוסיף לטעון כי מילא תפקיד מצומצם ביחסים עם שטרום. "כאשר שטרום בא אליי אני הופתעתי. הסיפורים של שטרום היו כל כך מפונטזים שהייתי משוכנע שמדובר באדם שיש לו עשרות אם לא מאות מיליונים להשקעות. הייתי מאוכזב. הוא בא אליי אחרי שלא קיבל מימון מבנק הפועלים ומאדם נוסף. לא תכננתי לתת לו הלוואה, התאכזבתי מכך וכאמור התאכזבתי עד קודם מהחוסן הפיננסי שלו שהיה הרבה יותר נמוך ממה שחשבתי, אבל בסוף הסכמתי ונעניתי".
דנקנר ניסה להסביר מדוע העמיד הלוואה לשטרום: "אני לא מכחיש את זה שהסכמתי על רקע זה שראיתי אדם מגוייס, שגייס את עצמו בלי שביקשתי ממנו, כדי לעזור לי ולאי.די.בי. לא הייתי מחוייב לתת לו וזה לא היה פיצוי או שום דבר כזה. אני מאשר שיש לפעילות שעשה קשר קטן מסוים לנכונות שלי לתת לו את ההלוואה". אליאס עמד על כך שגרסת דנקנר בעדות מגמדת את חלקו בפרשה, בניגוד להכרעת העליון.
חובות של מאות מיליונים
לצד האיום כי התביעה הייצוגית נגדו תתקבל והוא יידרש לשלם עשרות מיליוני שקלים, דנקנר מתמודד עם חובות בהיקף של כ-400 מיליון שקל לבנקים, וזאת אחרי שכבר פרע עד היום 104 מיליון שקל. באחרונה הגיע דנקנר להסדר חוב מעודכן, ולפיו שילם לבנקים 5 מיליון שקל במזומן ובנוסף שיעבד את זכויותיו בנכס המרכזי בצוואת אביו - בית השנהב בירושלים. על נכסי דנקנר קיים עיקול בגובה 20 מיליון שקל כדי להבטיח שאם התביעה הייצוגית תתקבל הוא יוכל לשלם.
דומה אפוא, כי למרות פסק הדין הנחרץ של העליון, דנקנר מבקש לשכנע במסגרת התביעה האזרחית כי הוא בסך הכל "נקלע לסיטואציה". ההכרעה בתביעה תמחיש עד כמה ביהמ"ש יגלה קשב לגרסה הזו, שנים אחרי הרצת המניות שטלטלה את שוק ההון.