הטנק הפופולרי ביותר בעולם. טנק לאופרד הגרמני / צילום: Reuters, ZUMA Press Wire
הצעותיו של הנשיא טראמפ בנוגע לרכישת גרינלנד מעוררות כעת שאלות בקרב בעלות בריתה של ארה"ב בנאט"ו: האם אירופה מסוגלת לייצר מספיק נשק משלה כדי להילחם באופן עצמאי, ללא אמריקה? מרבית האנליסטים בתחום סבורים שכן, כמעט.
● קריאת תיגר לאו"ם: מה עומד מאחורי יוזמת מועצת השלום של טראמפ?
● טראמפ מתקפל? ביטל את המכסים ועבר ל"מסגרת להסכמה" על גרינלנד
תעשיית הביטחון של היבשת, שבעבר הייתה איטית ומסורבלת, מייצרת כיום רחפנים, טנקים, תחמושת וסוגי נשק אחרים בקצב המהיר ביותר זה עשרות שנים, משום שהאזור מבקש להתחמש מחדש אל מול התוקפנות הרוסית ומתפצל מוושינגטון. אך עדיין יש דרך ארוכה לעבור. עלות החלפת הציוד וכוח האדם הצבאי הנוכחיים של ארה"ב באירופה צפויה לעמוד על כטריליון דולר, על פי המכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים, ולצד זאת נותרו כמה פערים ביכולת הייצור של האזור.
נערכים לנסיגת ארה"ב
אירופה הגדילה אמנם את ייצור הביטחון שלה בשנים האחרונות, אך לתעשייה שלה, המפוזרת על פני מספר מדינות, חסרה כיום היכולת של עמיתותיה האמריקאיות, הממומנות על ידי התקציב הצבאי הגדול בעולם. ובכל זאת, עליות חדות בהוצאות הצבאיות ברחבי אירופה ומאמצים מחודשים במחקר ופיתוח מקרבים את העצמאות המבצעית.
ניכרת דחיפות גוברת למצוא תגובה למה שארה"ב מתכוונת לעשות, לא רק בגרינלנד, אלא גם בכל הקשור לברית הביטחונית הרחבה יותר שקשרה אותה לאירופה מאז סוף מלחמת העולם השנייה.
אם האמריקאים "יתחילו לצמצם את נוכחותם ביבשת אירופה... מובן שעלינו להתחיל לתכנן כיצד נבנה את מה שאנו יכולים לכנות עמוד התווך האירופי של נאט"ו", אמר בשבוע שעבר אנדריוס קוביליוס, בכיר האיחוד האירופי האחראי על החייאת תעשיית הביטחון, בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, שוויץ. התהליך כולל החלפה של מה שנקרא אמצעים אסטרטגיים מאפשרים, כמו לווייני חלל. כיום אירופה מסתמכת על אלה של ארה"ב, הוא אמר.
טראמפ כבר דחף את אירופה להוציא יותר כסף על הגנה. ארה"ב ממוקדת יותר ויותר באמריקה הלטינית ובאסיה, וצפויה להעביר נכסים אמריקאיים אל מחוץ לאירופה. לאחרונה, חוסר הסכמות בין הבית הלבן לאירופה בנוגע לאוקראינה וכעת גם לגרינלנד, העלה חששות שארה"ב עלולה לנתק את אספקת הנשק האמריקאי ואף למנוע מהאירופאים להשתמש במטוסים שבבעלותם.
ביום רביעי אמר בדאבוס נשיא פינלנד אלכסנדר סטוב כי צי מטוסי הקרב מתוצרת ארה"ב של ארצו לא יוכל להמשיך לטוס לזמן רב ללא חלקי חילוף ועדכוני חומרה. המדינה חייבת לסמוך על כך שוושינגטון תמשיך לעזור להם לטוס, דבר שלדבריו יש לה אינטרס לעשות.
מנהלים בתעשייה אומרים שהמעבר לעבר תעשיית ביטחון עצמאית נמצא בעיצומו. קלמנס קורטן, שהקים בסוף 2024 את Twentyfour Industries, חברה גרמנית למכירת רחפנים לצבאות אירופיים, מכר מאות יחידות בתוך שנה. לדבריו, החברה הצליחה להתחיל לייצר כל כך מהר משום שמשקיעים אירופיים מוכנים כעת לממן חברות ביטחוניות, ואנשים מוכשרים מוכנים לעבוד עבורן, וכן משום שסוכנויות רכש ממשלתיות מקומיות פועלות מהר יותר. "זה לא היה אפשרי לפני חמש שנים", אמר קורטן.
הוצאה כפולה על ביטחון
התהליך ממומן על ידי הקפיצה הגדולה ביותר בהוצאות הצבאיות האירופיות מאז המלחמה הקרה. בשנה שעברה אירופה הוציאה כ־560 מיליארד דולר על ביטחון, על פי אנליסטים בברנשטיין, סכום כפול ממה שהוציאה לפני עשור. הם מעריכים שעד 2035 הוצאותיה על התחמשות יהיו 80% מההוצאות של הפנטגון, לעומת כ־30% ב־2019.
כסימן למה שעלול לקרות, מאז פלישת רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022, חברת ריינמטאל הגרמנית פתחה או בונה כעת 16 מפעלים חדשים. לצדה, ענקית הביטחון האיטלקית לאונרדו הגדילה את מספר עובדיה בכמעט 50% ל־64 אלף איש בתוך קצת יותר משנתיים. באביב של השנה שעברה, MBDA, יצרנית הטילים הגדולה באירופה, יכלה לייצר 40 טילי הגנה אווירית קצרי טווח מדגם מיסטרל בחודש - לעומת 10 לפני פלישת רוסיה. היא גם הכפילה את ייצור הטילים נגד טנקים ל־40 בחודש.
הייצור האירופי אף עקף את זה של ארה"ב בחלק מהתחומים. ריינמטאל לבדה תוכל בקרוב לייצר 1.5 מיליון פגזי ארטילריה בשנה, יותר מהייצור של כל תעשיית הביטחון האמריקאית. אירופה גם מספקת לעצמה כמעט בלעדית כלי רכב משוריינים, כשהטנק הגרמני "לאופרד" הוא הטנק הפופולרי ביותר בעולם. האזור גם מייצר את כל הספינות והצוללות שלו.
יש אינדיקציות לכך שכמה מדינות אירופיות כבר בוחרות בנשק מקומי ולא מתוצרת ארה"ב. בין 2020 ל־2024, 79% מייבוא הביטחון הדני הגיע מארה"ב. בשנה שעברה, כאשר טראמפ הגביר את הלחץ על דנמרק למכור את גרינלנד, יותר ממחצית רכישות הנשק של דנמרק הגיעו מאירופה. קופנהגן הכחישה שהדבר נעשה במכוון.
ובכל זאת, רגע המפנה שבו אירופה תתנתק מארה"ב עדיין לא קרה, אמר פיטר וויזמן, מהמכון הבינלאומי לחקר השלום בסטוקהולם. גם גורמים ביטחוניים אירופיים אומרים שחברות הביטחון המקומיות לא מתקדמות מהר מספיק, במיוחד בתחום התעופה והחלל. לדאסו הצרפתית יש צבר ייצור של 220 מטוסי קרב מדגם "ראפאל". בשנה שעברה היא סיפקה שניים בחודש, כשייצור כל מטוס לקח שלוש שנים. האספקות יעלו לשלושה בחודש השנה, לפי החברה.
העובדה שפולין רוכשת נשק מדרום קוריאה מראה שאירופה, יחד עם ארה"ב, אינן מגבירות את ייצור הנשק הביטחוני מהר כנדרש, אמר מארק רוטה, מזכ"ל נאט"ו, בדאבוס ביום רביעי. רוברטו צ'ינגולאני, מנכ"ל יצרנית המסוקים והמערכות הצבאיות לאונרדו, אמר שהמכשול להתחמשות מהירה מחדש של אירופה הוא הפיצול בין המדינות. "כל מדינה רוצה טנק משלה, מטוס משלה, ספינה משלה, וכמובן שהפיזור מבחינת השקעות, מו"פ ורכש אינו לטובת ההתחמשות מחדש", אמר בראיון.
פערים ביכולות
ישנם גם פערים ביכולות. אירופה רחוקה לפחות 10 שנים ממטוס קרב חמקן מתוצרת מקומית. היא גם מפגרת אחרי ארה"ב מבחינת מודיעין מבוסס לוויינים, ותלויה בעיקר בחברות אמריקאיות עבור מחשוב ענן שמנהל את נתוני שדה הקרב. אף שגרמניה המציאה את הטיל הבליסטי לפני למעלה מ־80 שנה, באירופה כמעט ואין ייצור של נשק חיוני זה או סוגים אחרים של טילים ארוכי טווח. גם מערכת ההגנה מפני טילים ארוכי טווח של ארה"ב נותרה המערכת המועדפת על מדינות היבשת.
"בעוד שאוקראינה צמצמה את תלותה בנשק אמריקאי, מערכות הגנה אוויריות אמריקאיות כמו פטריוט הן קריטיות עבור המדינה, והיא זקוקה נואשות לכמה שיותר מהן", אמר מיקולה בייליסקוב, אנליסט בארגון האוקראיני Come Back Alive, המסייע במימון רכש נשק עבור קייב.
מתנהלים כיום מספר פרויקטים לייצור טילים בעלי טווח של מעל 1,600 ק"מ, ולאחרונה בריטניה הקימה מערך לוויינים צבאיים משלה, לאחר שהייתה תלויה בארה"ב לשם כך. גם מדינות אירופיות אחרות שולחות יותר לוויינים לחלל. נשיא צרפת עמנואל מקרון אמר לאחרונה כי שני שלישים מהמודיעין הלווייני של אוקראינה מגיע כעת ממדינתו.
"האם אירופה תוכל לחמש את עצמה? כן, אבל יידרש לה עוד זמן", אמר מתיו סאוויל, מנהל במכון המחקר הצבאי הבריטי The Royal United Services Institute. "נפח הייצור עדיין לא מספיק, ואנחנו צריכים להודות שבתחומים מסוימים התוצרת לא טובה באותה המידה".