אילוסטרציה: Shutterstock
בית המשפט לענייני משפחה באילת קבע חלוקה לא שוויונית של נכסי מקרקעין שנרכשו במהלך הנישואים לזוג עם שני ילדים משותפים, לאחר שהוכח כי עיקר המימון הגיע מכספים של האישה, בהם פיצויים והטבות שניתנו לה כאלמנת פעולות איבה.
● הבית נרשם על שם האישה משיקולי מס, הגרוש דרש את הזכויות. מה קבע בית המשפט?
● האם בת של בעלת נחלה במושב זכאית למגרש ללא מכרז?
הגבר הוא רופא שיניים המשתכר לפחות 30 אלף שקל נטו בחודש, והאישה היא מורה במשרה חלקית המשתכרת כ-6,000 שקל בחודש. הזוג הכירו, ונרקמה בניהם זוגיות לאחר הירצחו של בעל הראשון של האישה. לזוג יש שני ילדים משותפים, והם מגדלים עוד ילדה מנישואיה הקודמים של האם, ששכלה את בעלה בפיגוע.
במהלך הנישואים נרכשו בית מגורים ודירה נוספת שנרשמו לפחות פורמלית על שם שני הצדדים. אחד מהנכסים הוא בית פרטי עם חמישה חדרים ובריכה. הבעל חתם על הסכם הרכישה של נכסי המקרקעין, ושמו גם נרשם בהלוואות במשכנתא על נכסי המקרקעין.
הבעל לא השקיע שקל
במקביל לתביעה למזונות נוהלה תביעה רכושית. האישה, שיוצגה על-ידי עו"ד לורי גייזלר, טענה כי הרישום לא הושלם בטאבו, וכי הרישומים אינם משקפים את מצב הזכויות האמיתי.
האישה טענה כי היא רצתה שהגבר יהיה שותף, בידיעה שהוא יהיה חלק כלכלי מהליך הרכישה, ומפני שהתחייב להשתתף בתשלומים. בפועל, לטענתה, הנכסים נרכשו בעיקר באמצעות כספים שהיא קיבלה כאלמנת פעולות איבה, והיא זו שנשאה בכל התשלומים עבור רכישת נכסי המקרקעין, לרבות תשלומי המשכנתא, המסים, ההשבחות והשיפוצים.
לגישת האישה, בעלה לשעבר אינו זכאי לחלק בנכסי המקרקעין, כיוון שלא השקיע שקל אחד בנכסים אלה ואף ניהל חיי מרמה ובוגדנות.
עיקר הכספים הגיעו מפיצויים
למרות שהייתה כוונת שיתוף בנכסים, והשניים נרשמו במשותף בהסכמי הרכישה ובהסכמי המשכתנאות, בית המשפט לענייני משפחה באילת סבר כי אין לחלק את הזכויות בנכסים בחלקים שווים. בפסק דין חריג בהיקפו, נקבע כי האישה זכאית לרוב הזכויות בדירות.
לטענת האישה, עיקר הכספים לרכישת הנכסים הגיעו מפיצויים ומהטבות שקיבלה כאלמנת פעולות איבה, כספים שנועדו לשיקומה ולרווחת בתה מנישואיה הראשונים. לדבריה, בן הזוג לא רק שלא השתתף במימון הנכסים, אלא אף הפעיל עליה לחצים כבדים לרישום שמו, תוך ניצול מצבה הרגשי והטראומה שחוותה בעקבות רצח בעלה הראשון.
מנגד טען בן הזוג כי מדובר ברכוש משותף מובהק שנרכש במהלך הנישואים. לטענתו, הבעלות המשותפת על שני נכסי המקרקעין - הן הבית והן הדירה - נלמדת מעצם החתימה על הסכמי הרכישה של שתי הדירות ומכך שהיה המפרנס העיקרי של התא המשפחתי.
השופט דחה את התביעה
השופט מרדכי (מוטי) לוי קבע כי יש לדחות את התביעה של הבעל להכרה בחצי מהזכויות במקרקעין, וזאת ממספר טעמים - האחד פורמלי והשני מהותי.
מבחינה טכנית, בית המשפט קבע כי יש לראות בכספי הפיצויים כסכום משותף לאם ולבתה ששכלו את אב המשפחה. לגבי רכישת מקרקעין בכספים אלה, בית המשפט קבע כי אין כל החלטה שיפוטית המאפשרת לאם לעשות שימוש בכספי הבת על-פי חוק הכשרות המשפטית, ולכן לבעלה החדש של האם לא קמה זכות לחתום על המסמכים לרכישת נכסי המקרקעין, וגם לא קמה זכותו לקניין במקרקעין.
למעלה מכך, בית המשפט בחן גם את התביעה לגופה וסבר כי אין ראיות ביחס לתרומתו של הבעל לכלכלת הבית, גם כאשר נטען כי היה המפרנס העיקרי. נקבע כי "התמונה הייתה עשויה להשתנות לו נרשמו הזכויות ברשות מקרקעי ישראל", וכי רישום הערת אזהרה אינו יוצר זכות קניינית.
"התנהגות מחפירה"
מכיוון שעסקת הרכישה לא הסתיימה ברישום, מדובר בעסקת מתנה, ובית המשפט דן האם האישה יכולה לחזור בה מהמתנה - שהבעל ישתתף בזכויות המקרקעין - בשל התנהלותו המחפירה.
בעניין זה, בית המשפט קבע כי הוכחה התנהגותו המחפירה של הגבר, כזו המאפשרת לאישה לחזור מהמתנה שנתנה - הזכויות במקרקעין. בית המשפט קבע כי אין מחלוקת שהגבר קיים מערכות יחסים מקבילות עם נשים אחרות, וכי "קיום מערכות יחסים עם נשים אחרות היא התנהגות מחפירה".
בית המשפט ציין כי "התנהלותו של התובע מציגה תמונה קשה ביחס לתפיסתו את הזוגיות", וכי "קיום חיים מקבילים עם נשים אחרות אינו במסגרת הכללים של חיי הנישואים". עוד הוסיף כי "התובנה ששימשה כלי בידי התובע לצרכים חומריים היא קשה ומובנת... במיוחד בשים לב למצבה הנפשי בעת נרקם הקשר בינה לבין התובע לאחר הירצחו של בעלה המנוח".
בתחילת החודש הוגשה בקשה מצד הגבר להוספת ראיה שלדעתו הייתה יכולה לשנות את התוצאה - מסמך של החברה הקבלנית בו נכתב כי "על-פי רישומי הזכויות של פרויקט" הזכויות גם שלו - אולם בית המשפט דחה את הבקשה בשל השלב המתקדם של ההליך המשפטי.