הלוואות בתוך המשפחה / צילום: Shutterstock
הכותבים הם השותפים המייסדים במשרד הופמן &פרידנברג המתמחה בענייני משפחה וירושה
רקע: לפני 16 שנה, בן נתן לאמו הלוואה על סכום של 700 אלף שקל, כדי להציל את הדירה שלה מסיכון של מימוש על־ידי בנק בגלל חובות של בן אחר במשפחה. כדי להבטיח את ההחזר נרשמה משכנתא (שיעבוד) על הדירה לטובת הבן המלווה.
● הבית נרשם על שם האישה משיקולי מס, הגרוש דרש לקבל את הזכויות. מה קבע בית המשפט?
● העליון: פטור מהיטל השבחה בשכונות שיקום - גם בעת מכירת דירה בפרויקט התחדשות עירונית
האם לא החזירה את ההלוואה. בהסכם בין הבן לאמו נרשמה ריבית שנתית 12%, ריבית פיגורים של 2% בחודש (ריבית דריבית) וגם פיצוי מוסכם בגובה 100 אלף שקל. בגלל הריביות טען הבן כי החוב תפח ל־6.3 מיליון שקל.
האם נפטרה במהלך ההליך, בגיל 97, וההליך נמשך מול העיזבון/האפוטרופוס.
הבן ביקש לממש את השיעבוד על הדירה ולקבל את כל מה שלטענתו מגיע לו לפי ההסכם: הקרן, הריביות החוזיות והפיצוי מוסכם.
טענות הצדדים: האם והאפוטרופוס טענו להתיישנות (שכן עברו יותר מ־10 שנים ממועד הפירעון שנקבע בהסכם); הם טענו גם לעושק/פגמים ברצון (האם הייתה בלחץ ופחדה לאבד את הדירה); וכן טענו כי הריבית לא חוקית - הריביות חורגות מהמותר לפי חוק הלוואות חוץ־בנקאיות (החוק שהיה אז בתוקף, לפני השם "אשראי הוגן").
הבן לא חלק על כך ששיעורי הריבית מכוח הסכם ההלוואה (12%) חורגים משיעור הריבית המקסימלי בחוק הסדרת הלוואות חוץ־בנקאיות, אלא טען כי חוק זה אינו חל על הסכם ההלוואה שנתן.
החלטה: בית המשפט קבע כי המשכנתא שנרשמה על הדירה היא ערובה להתחייבויות לפי הסכם ההלוואה, כולל הריבית. אף שהאם הייתה במצוקה, בית המשפט קבע כי לא הוכח שהבן ניצל אותה באופן שמקים עילת עושק. להפך - הוא נתן כסף כדי לעזור לה לשמור על קורת־גג, ולא נמצא שהוא גרם למצוקה או פעל נגדה.
אלא שבית המשפט קבע כי הריביות בהסכם חורגות מהחוק, ולכן קבע כי שיעורי הריבית (12% לשנה, 2% לחודש בריבית דריבית, ופיצוי מוסכם) חורגים מתקרות הריבית המותרות לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ־בנקאיות שהיה בתוקף בעת ההלוואה.
לכן, לפי סמכות מפורשת בחוק, בית המשפט לא העניק את הריבית כפי שנכתבה בהסכם ותיקן אותה למקסימום שהחוק מותיר.
בית המשפט קבע מנגנון חישוב חדש, לפיו קרן ההלוואה עומדת על 700 אלף שקל; על סכום זה תשולם ריבית "מקסימלית לפי החוק" - ולא 12% שנכתבו בחוזה - לתקופה שמיום רישום השיעבוד ב־2009 ועד הגשת התביעה ב־13.5.2021; מרגע הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: ריבית פיגורים מקסימלית לפי החוק - ולא 2% לחודש; ופיצוי המוסכם של 100 אלף שקל - בצירוף הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום.
נוסף לכך קבע בית המשפט כי מאחר שהדירה היא חלק מהעיזבון, ועדיין יש הליכים על זהות היורשים, מימוש השיעבוד ייעשה במסגרת הליכי העיזבון, ובמידת הצורך באמצעות מינוי מנהל עיזבון.
מתח מובנה
המשמעות: פסק הדין מדגיש כי גם בהסכמים בתוך המשפחה אין חסינות לתנאי ריבית פסולים. דחיית טענת עושק אינה מונעת התערבות שיפוטית כאשר תנאי ריבית חורגים מן הדין, ובית המשפט יכול ואף חייב לבצע התאמה סטטוטורית של תנאי ההלוואה לתקרות החוק, תוך ביטול רכיבים מנפחים כמו ריבית דריבית.
לצד זאת, פסק הדין ממחיש את המתח המובנה בהלוואות משפחתיות בין הרצון לאפשר סיוע אמיתי ושמירה על קורת־גג - לבין הצורך להרתיע מפני מנגנוני גבייה שמייצרים בפועל מסלול השתלטות על נכס באמצעות חוב שתופח מעבר לשוויו.
בהיבט המעשי, קביעת גובה החוב ואופן חישובו עשויה להכריע אם יוותר בעיזבון עודף לחלוקה בין היורשים, ולכן יש לה משמעות מכרעת גם בהליכי ירושה וצוואות המתנהלים במקביל.
תמ"ש (טב') 29515-05-21