חברות הביטוח מנורה ושומרה לא יוכלו לנכות את ההוצאות בגין שכר הבכירים ששילמו מעבר לתקרת השכר הקבועה בחוק התגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים. ניכוי המס מוגבל לסכום תקרת השכר, העומדת על 2.5 מיליון שקל - כך קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דחה במלואו ערעור מס שהגישו שומרה חברה לביטוח ומנורה מבטחים.
עוד נקבע כי בקיזוז הפסדי החברה מול שכר העובדים, על החברות לחשב את השכר כולל החזר המס שצפוי להתקבל בסוף השנה - ולא את השכר ששילמו בפועל.
● אלה שני הבכירים הנוספים במנורה שנחקרו בפרשת ההסתדרות
● סלייס: בית המשפט דחה את עתירת גולדברג נגד הזרמת 71 מיליון שקל
שומרה ומנורה הן חברות ביטוח מקבוצת מנורה מבטחים החזקות, המסווגות כ"מוסד כספי" לצורכי חוק מע"מ. בניגוד לעסקים רגילים, מוסדות כספיים אינם משלמים מע"מ על עסקאות, אלא מס שכר על השכר ששילמו לעובדיהם ומס רווח על רווחיהם. כאשר מוסד כספי מציג הפסד בשנה מסוימת, ניתן לקזז אותו כנגד מס השכר, ובכך להפחית את חבות המס הכוללת.
המחלוקת בין רשות המסים לבין מנורה ושומרה נסבה סביב שתי סוגיות: סוגיית קיזוז ההפסד לשנת המס 2016 וסוגיית הוצאות שכר בכירים (סעיף 32(17) לפקודה).
הסוגיות שעמדו במוקד הערעור
המחלוקת בסוגיית קיזוז ההפסד לשנת 2016 נולדה על רקע העובדה שבשנה זו רשמה מנורה הפסד לצורכי חוק מע"מ בסך של 35,013,674 שקל (לפני ניכוי מס שכר). סעיף 33(ג) לחוק מע"מ קובע כי "היה למוסד כספי הפסד בשנת מס פלונית, יותר לו לקזז את ההפסד כנגד מס השכר שחל עליו באותה שנת מס".
המחלוקת בין הצדדים הייתה האם לצורך קביעת סכום ההפסד המותר בקיזוז, יש לנכות מההכנסה את מס השכר ששולם "ברוטו" - או שיש לנכות את מס השכר ה"נטו" (לאחר קבלת החזר מס השכר בגין אותו הפסד).
המחלוקת בסוגיית הוצאות שכר בכירים נוגעת לשנות המס 2017 ו־2018. בשנים אלה שילמו מנורה ושומרה שכר לנושאי משרה בכירים בסכומים העולים על התקרה הקבועה בחוק התגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ותנאי כהונה והעסקה), וביקשו להתיר להן בניכוי את מלוא הוצאות השכר לצורך חישוב מס הרווח - בעוד פקיד השומה טען כי מכוח סעיף 32(17) לפקודת מס הכנסה אין להתיר בניכוי את הוצאות השכר העולות על התקרה האמורה - גם לצורך חישוב מס הרווח.
במוקד הערעור עמדו שתי מחלוקות עקרוניות: האחת - אופן חישוב ההפסד לצורך קיזוז כנגד מס שכר, והאם בחישוב ההפסד לקיזוז יש להביא בחשבון את החזר מס השכר הנובע מן הקיזוז או את מס השכר ששולם בפועל; והשנייה - האם מגבלת שכר הבכירים הקבועה בחוק התגמול חלה גם על חישוב מס הרווח לפי חוק מע"מ.
לפי החוק, תקרת השכר השנתית לבכירים בתאגידים פיננסיים (בנקים וחברות ביטוח), המוכרת כהוצאה לצורכי מס, עומדת על 2.5 מיליון שקל. מעבר לסכום זה, התגמול אינו מוכר כהוצאה מוכרת. החברות טענו כי מס רווח, שנועד למסות את "הערך המוסף", הוא שונה במהותו, ולכן הגבלות מס הכנסה אינן חלות עליו.
"קבלת עמדת חברות הביטוח הייתה יוצרת עיוות"
בית המשפט דחה את ערעור חברות הביטוח במלואו וקיבל את עמדת המדינה, שיוצגה על-ידי עו"ד עדי חן מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי), בשתי הסוגיות.
ביחס לשאלת חישוב ההפסד נקבע כי יש לחשב את ההפסד הסופי, לאחר הבאה בחשבון של כלל הרכיבים, לרבות החזרי מס צפויים - וזאת מכוח עיקרון הסימטריה. בית המשפט ציין כי קבלת עמדת חברות הביטוח הייתה יוצרת עיוות, שכן הייתה מובילה להחזר מס העולה על ההפסד הכלכלי האמיתי.
"בחישוב גובה ההפסד אין להסתפק בניכוי מס השכר ששולם בפועל במהלך שנת המס, אלא יש להביא בחשבון גם את החזר מס השכר הצפוי להתקבל בסוף השנה עקב הקיזוז", קבע השופט מגן אלטוביה, והוסיף כי "התעלמות מהחזר זה הייתה מובילה להכרה בהוצאה שלא קיימת, שאינה משקפת חיסרון כיס אמיתי, בניגוד לעיקרון מס אמת ולמהות הכלכלית של ההסדר".
באשר למגבלת שכר הבכירים, נקבע כי ההגבלה חלה גם על חישוב מס הרווח לפי חוק מע"מ, ואין לאפשר ניכוי של הוצאות שכר עודפות מעבר לתקרה הקבועה בחוק. בית המשפט הדגיש כי אין הצדקה לכך שמוסדות כספיים ייהנו מאפשרות ניכוי רחבה יותר מזו החלה על עסקים רגילים.
נקבע כי "הוצאה עודפת בגין שכר בכירים, אשר נאסרה בניכוי לפי סעיף 32(17) לפקודת מס הכנסה, אינה מותרת בניכוי גם לצורך חישוב מס הרווח לפי חוק מע"מ".
פסק הדין של השופט אלטוביה בערעורן של חברות הביטוח שומרה ומנורה מבטחים קובע גבולות ברורים לאופן שבו "מוסד כספי" יכול לחשב את הפסדיו ולנכות הוצאות.
השופט הטיל על החברות הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך דין בסך של 50 אלף שקל.
