הספר הנדיר שמוצע במיליון דולר מספק הצצה לתעשייה שמגלגלת הון

בסביבות שנת 1470, אי־שם ברומא, הודפס מספר לא ידוע של עותקים של "מורה נבוכים", חיבור המפתח הפילוסופי־יהודי של הרמב"ם. חניכיו של יוהאן גוטנברג, ממציא הדפוס ממיינץ, התפרסו אז ברחבי אירופה ולימדו בין היתר קומץ יהודים את מלאכת ההדפסה. בגרמניה באותן השנים הודרו היהודים במכוון מהטכנולוגיה החדישה, אבל לא כך באיטליה. כאחד החיבורים הראשונים שנבחרו להתפרסם, ברגע שסימל את התחלת הפצת הידע האנושי בקנה־מידה חסר תקדים, בחרו מדפיסי רומא האלמוניים בטקסט של הרמב"ם, שנכתב בערבית־יהודית כמה מאות שנים לפני כן ותורגם לעברית.

● 100 האנשים שהפכו את ויקיפדיה לנשק נגד ישראל
● המודל החדש של צבא סין: כלי נשק שמדמים בעלי חיים
● "אם החרדים ישתלבו בשוק העבודה, אין איום שלא נעמוד בו - בביטחון, בהזדקנות, ברווחה"

זו הייתה תקופה שכונתה בדיעבד "ערש הדפוס" העברי: בין הספר הראשון שהודפס בעברית בתחילת שנות השבעים של המאה ה־15 ועד לסופה. בלטינית מכונים ספרים אלה אינקונבולות (או בתרגום מילולי "חיתולים", המייצגים את שלב הערש של הדפוס). לפי הערכות החוקרים בתחום, בתקופה זו הודפסו באיטליה, בספרד, בפורטוגל ובקושטא כ־140 כותרים עבריים בלבד. הם הופצו לקהילות יהודיות ברחבי היבשת, במזרח התיכון ובצפון אפריקה כדי לשמש את הרבנים והקהילות ולהפיץ את הידע. ימי כתבי היד הסתיימו.

יותר מ־500 שנה קדימה, אותן אינקונבולות נדירות הפכו למבוקשות בקרב האספנים. זה הדפוס שלפני הדפוס ההמוני, והכותרים מאותה התקופה נבדלים מספרים שיצאו לאור לאחר מכן, בין השאר בעובדה שאין להם במקרים רבים מספרי עמודים והם חסרים עמודי שער מהודרים, פירוט לגבי מקום ההדפסה ועוד. יש בהם לעתים טעויות והם הודפסו במהדורות מצומצמות, ולפעמים על קלף. אך אלה הספרים העבריים הראשונים שהודפסו וזה הופך אותם ליקרי מציאות.

 ''קודקס ששון'', התנ''ך בכתב יד מהמאה העשירית. נמכר תמורת 38 מיליון דולר / צילום: ap, John Minchillo

נוסף על כך, חלקם כלל לא שרד. יש שנותרו כאזכורים בלבד ברשימות ביבליוגרפיות, מאחרים נשארו דפים בודדים בלבד וישנם כתבים שנשמרו רק בעותקים ספורים. אחד מהם הוא "מורה נבוכים", שנחשב לאחד המוקדמים שבספרי האינקונבולה העבריים, ולמרות שהודפסו ממנו לפי ההערכות 200-100 עותקים - לא נותרו רבים מהם.

"צריך להביא בחשבון את כל הפרעות והתהפוכות ההיסטוריות שעבר העם היהודי מאז", מסביר אנג'לו פיאטלי, שותף בבית המכירות הפומביות קדם בירושלים ומומחה לאינקונבולות עבריות. "לא רק שספרים יהודים הושמדו בידי הכנסייה ומלכים שונים, לא רק שקהילות שלמות נאלצו לברוח, עברו פוגרומים, גירוש המוני ומה לא - אלא שגם בתוך היהדות היו מי שהתנגדו לגישה השכלתנית של הרמב"ם והשמידו את ספריו". בעקבות כך, מעריך פיאטלי, נותרו כשניים או שלושה עותקים שלמים של דפוס הערש הרומאי של "מורה נבוכים" בידיים פרטיות, זאת לצד עותקים ספורים בלבד בספריות ציבוריות כמו בספריית הוותיקן או הספרייה הבריטית.

 אנג'לו פיאטלי, שותף בבית המכירות קדם, שבו מוצע ''מורה נבוכים'' / צילום: באדיבות בית מכירות קדם

בסוף החודש יעמיד בית המכירות קדם למכירה פומבית את אחד העותקים הפרטיים האלה. המחיר ההתחלתי שנקבע הוא מיליון דולר. מדובר במחיר הפתיחה הגבוה ביותר שבית המכירות הירושלמי קבע אי־פעם לפריט כלשהו, ואחד הגבוהים שנרשמו במכירות פומביות בישראל לאחרונה. הערכת השווי שלו לגבי הפריט אף גבוהה מכך פי שניים או שלושה.

מתוך גרמניה הנאצית לארץ ישראל

העותק המלא, שיוצע למכירה, למעשה מאחד שני חלקים של "מורה נבוכים" מאותה הדפסה רומאית, שהתפזרו במרוצת השנים ברחבי העולם. סיפור מפגשם של שני החלקים מתחיל, במקרה או שלא, בגרמניה - שם ישב זלמן שוקן, איש עסקים ונדבן יהודי, ממייסדי רשת בתי כלבו בגרמניה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. שוקן התעשר בצורה יוצאת דופן וכחלק מחיבורו מחדש להיסטוריה הרוחנית של העם היהודי נשאב לעולם האספנות. בקפדנות יקית ובממון רב בנה אוסף עצום של עשרות אלפי כתבי יד וספרים עבריים וגרמנים, כשהוא דואג לקבל קטלוגים של מכירות פומביות ברחבי היבשת. הוא הפך כתובת לאספנים פרטיים ולמי שהתעניין במכירת אוצר היסטורי שעבר במשפחתו או בחצר החסידית. עוד לפני עליית הנאצים לשלטון השיג שוקן את אחד מאותם עותקים נדירים של האינקונבולה "מורה נבוכים" שהודפסה ברומא.

 זלמן שוקן. העביר את האוסף שלו מגרמניה לארץ ישראל / צילום: טלפרד ברנהיים

"לא היה קל להשיג את הספר הזה גם באותה התקופה", מספר פיאטלי. "אפילו אם היה לך את כל הכסף שבעולם, זה לא שאתה חי בתקופה הנוכחית עם אינטרנט כשכל המידע זמין ונגיש. זה היה לפני 100 שנה, אז כמה אתה יכול להצליח לאסוף? אבל שוקן היה שיטתי ומסודר מאוד והצליח בעמל רב לאסוף 64 אינקונבולות עבריות (מתוך ה־140 המוכרות - א"א) עד ל־1930".

לאחר שגיבש את מרבית האוסף שלו העביר אותו שוקן לארץ ישראל כשעלה בשנות השלושים, אז גם רכש את עיתון הארץ. באותן שנים הוא תרם את כול ספריית האינקונבולות העשירה שלו לספרייה הלאומית. בין הספרים שנתרמו היה גם העותק של מורה נבוכים. "אומנם מדובר בעותק חסר ובמצב לא יוצא דופן, אבל הוא מכובד", סבור פיאטלי. זה העותק שנמצא עד היום בספרייה. אך בכך לא תמו הדברים. חדור תשוקה לספרות ותרבות, גם אחרי שתרם את האוסף של דפוסי הערש שלו, התחיל שוקן שוב לאסוף אינקונבולות עבריות, ואחרי 1934, טרם מלחמת העולם השנייה, הספיק לרכוש עוד עותק של מורה נבוכים.

 עמוד מתוך המהדורה הראשונה של מורה נבוכים. עומד למכירה / צילום: באדיבות בית מכירות קדם

אלא שהפעם העותק היה אפילו חסר יותר. מתוך 154 דפים נעלמו כ־14 דפים. "מה שקורה לספרים העתיקים הללו הוא שלעתים הכריכה משתחררת, הדפים הראשונים או האחרונים נושרים ונעלמים, או שחלקים שלמים נופלים", מסביר פיאטלי. לפי קטלוגים עתיקים מאותה התקופה, המחיר ששילם שוקן הסתכם בכמה אלפי מרקים גרמנים, וזה היה העותק השני שהשיג בימי חייו. גם אותו, עם ספרים נדירים אחרים, הצליח שוקן להעביר בדרכים עקלקלות לישראל, דרך מדינות שלישיות, אפילו כבר אחרי שהנאצים עלו לשלטון. כשנפטר ב־1959, הוריש את האוסף לחמשת ילדיו.

באותה התקופה אסרה המדינה מכירה של כל פריט מהאוסף של שוקן מחוץ לישראל. אבל בסוף שנות השמונים הגיעה המשפחה להסכמה עם הרשויות, שלפיה יאושר לה למכור את הפריטים שאינם קשורים ליהדות או לדפוס עברי מהאוסף. בתמורה קיבלה המדינה זכות ראשונים על הפריטים היהודיים וגם התחייבות כי אלה יימכרו לה במחיר הוגן. הרשויות גייסו כ־3 מיליון דולר מתורמים ציבוריים ופרטיים, כדי לקנות את הפריטים החשובים ביותר לטובת הספרייה הלאומית. "אנשי הספרייה עברו על הרשימות", מספר פיאטלי, "וראו עותק של מורה נבוכים, שלמעשה כבר יש להם באוסף - אז הם ויתרו עליו".

בין משפחת יהלומנים משווייץ לאספן מלוס אנג'לס

בינתיים משפחת שוקן מכרה כמה מהספרים העבריים שעליהם הוסכם עם המדינה כי יוכלו למכור ברחבי העולם. כך ב־1993 מכר בית המכירות הפומביות סותבי'ס בין היתר את אותו עותק שני שהשיג זלמן שוקן של מורה נבוכים. הספר נמכר ב־47,750 ליש"ט, לא רחוק ממחיר הפתיחה שלו. מי שרכש אותו היה אספן יהודי בריטי בשם ג'ק לונצר, בן למשפחת יהלומנים עשירה מאנטוורפן. ללונצר היה אוסף אדיר של ספרים, תחת קרן שנקראת ולמדונה.

"הוא בנה ספרייה עצומה של כ־13 אלף ספרים בציריך", מספר פיאטלי. "יום אחד, לעת זקנתו, החליט לונצר למכור את האוסף. הוא הציע אותו לספריית הקונגרס בארה"ב, אבל הצדדים לא הסכימו על המחיר. אז לונצר הביא את הספרים לניו יורק, קיים תערוכות, אבל הספרייה לא נמכרה במלואה, כנראה בגלל מחיר גבוה מדי. בסוף החליטו במשפחה למכור רק כתריסר פריטים יקרי ערך מהאוסף, בהם התלמוד הבבלי השלם בדפוס ראשון שנמכר בכמעט 10 מיליון דולר". מורה הנבוכים לא היה ביניהם.

בשלב זה חלק גדול מהספרייה נרכש בידי האספן היהודי ד"ר דוד יסלזון, בשיתוף הספרייה הלאומית. יסלזון נולד בתל אביב להורים שהיגרו מגרמניה, עבר למשפחתו בציריך, אבל עבד בישראל, התעניין בפריטים ארכיאולוגיים, והרחיב את האוסף שלו בעשורים האחרונים לתחומים כמו כתבי יד, ספרים נדירים, הגדות ועוד. בין הפריטים הידועים ביותר באוסף שלו "מחזור נירנברג", כתב יד מאויר מימי הביניים, היפה באופן יוצא דופן. יסלזון הצליח גם לאסוף נכון להיום כ־80 אינקונבולות עבריות מתוך סך הידועות. בן 88, יסלזון דואג לשתף את הקהילה האקדמית בכל רכישותיו, סורק את הספרים באמצעות מומחים, משמר ומחזיק אותם בחללים מיוחדים שבנה לטובת האוסף בשווייץ.

בנקודה זו קופץ הסיפור ללוס אנג'לס, שבה חי בעבר אספן יודאיקה מרכזי נוסף בשם פליקס גוגנהיים. גם הוא בן למשפחה עשירה, גם הוא גרמני, כלכלן בתחום הבנקאות וההוצאה לאור, שהצליח להביא את האוסף שלו לפני מלחמת העולם השנייה לחוף המערבי של ארה"ב. גוגנהיים הקפיד לטפח את האוסף שלו בהקפדה - עד שהלך לעולמו בשנות השבעים, אבל רק בשנה שעברה החליטו יורשיו למכור את האוצרות. בין הפריטים שהועלו למכירה התגלה עותק נוסף, שלא היה מוכר לאספנים ולסוחרים, של "מורה נבוכים". סוחר העתיקות האמריקאי, שהעלה את רשימת הספרים למכירה, הוצף בפניות ולבסוף סגר עם סוחר אחר שקנה את העותק. אותו סוחר פנה אז לד"ר יסלזון עם הצעה שקשה לסרב לה - לאחד בין שני העותקים כדי ליצור עותק שלם ונדיר של "מורה נבוכים".

"מצד אחד יש לנו עותק יפה עם שוליים רחבים שהגיע מלוס אנג'לס, אבל חסרים לו הדפים הראשונים", מספר פיאטלי, "מצד שני יש לנו את העותק של יסלזון שחסרים לו בעיקר הדפים האחרונים". פיאטלי משמש גם כאוצר הראשי של אוסף יסלזון, כך שהוא מצוי בהתגלגלות הספר הנוכחי ומכיר את השיקולים של האספן הישראלי־שוויצרי. "יסלזון חושב קצת ומחליט לאחד את שני העותקים לעותק אחד. הוא שומר את העותק של שוקן, שכעת איבד גם את ההתחלה, קונה את הספר של גוגנהיים, ופועל לייצר עותק שלם ונדיר של 'מורה נבוכים', גם בשל החשיבות ההיסטורית של הספר".

אבל יש בעיה קטנה באיחוד. אומנם מדובר בעותק מאותו דפוס חלוצי ברומא - אבל על נייר בעל שוליים רחבים יותר. כדי לפתור את הבעיה הדפים הספורים מעותק שוקן הועברו לסדנה מיוחדת בבולוניה, שם שמורים דפים עתיקים מאותה התקופה, והשלים אותם מומחה, כך שיתאימו לעותק של גוגנהיים. התוצאה: 154 עמודים על נייר בן אותה התקופה, פרי עמלם רב־השנים והונם של האספנים שוקן, גוגנהיים, לונצר ויסלזון - ומי יודע מי לפניהם - שיעמוד למכירה ב־24 בפברואר.

האם העותק ימצא קונים? לפי פיאטלי, שוק האינקונבלות העבריות פורח בשנים האחרונות, ובכלל הסחר בספרים וכתבי יד עבריים עתיקים הפך לתעשייה שמגלגלת מיליונים. "היה לנו קשה לקבוע מחיר התחלתי לפריט כל כך חשוב, משום ששנים רבות לא הגיע עותק כזה לשוק", מספר השותף בבית המכירות. "גם אם היה איזה מחיר לפני כמה עשרות שנים, הרי שהיום הוא לא אומר הרבה". בסופו של דבר הוא מסביר כי הערכת השווי נקבעה על פי הצעות שהתרוצצו בין אספנים פרטיים. מדובר בשוק מצומצם מאוד, יש קומץ של חמישה־שישה אספנים, אולי עשרה לכל היותר, של אספני אינקונבולות עבריות, אבל מדובר באנשים אמידים מאוד. מספיקה תחרות בין שני אספנים מולטי־מיליונרים כדי להקפיץ מחירים לרמות שנראות מסחררות בעבור דפים מודפסים.

פיאטלי מציין כי בעיניו מורה הנבוכים לא צריך להיות בהכרח ספר לאספנים יהודים, אלא כזה שמוזיאונים של היסטוריה ותרבות עולמית יכולים להחזיק. "מדובר בספר פילוסופי, וההשפעה שלו חורגת מהיהדות וחשובה במיוחד גם בעבור האסלאם והנצרות ובעבור ההיסטוריה האינטלקטואלית האנושית", הוא אומר. "זה ספר אוניברסלי, ואני חושב ומקווה שהוא ימצא בית חשוב".

יצירות מופת, מכתבי רבנים: השוק שמגלגל מיליונים

קצת כמו בתחומי אספנות אחרים כמו אמנות מודרנית, גם עסקי היודאיקה עברו שינויים משמעותיים בשנים האחרונות. לפי מומחים, מחירם של "פריטי־העל", יצירות מופת חשובות שהיו יקרות עוד במאה ה־19, זינק בחדות. לפני כשנה, למשל, נמכר "קודקס ששון" - עותק של התנ"ך בכתב יד מהמאה העשירית - תמורת 38 מיליון דולר. מחזור נירנברג מוערך במיליוני דולרים רבים, ופריטים שונים כמו עותקים יחידים או במצב טוב יוצא דופן נמכרים במיליוני דולרים. נכון לעכשיו, בתי המכירות העיקריים הפועלים בתחום הם סותבי'ס בניו יורק, קדם בירושלים, קסטנבאום בארה"ב וגם בתי המכירות ווינרס, גנזים ותאג' ארט בישראל. סותבי'ס שהובילה בעבר את השוק, מוכרת כעת כ־300-200 פריטים בלבד בשנה, אך כאלה הנחשבים ליוקרתיים. בית המכירות "כריסטי'ס", שהיה פעיל בעבר בתחום, כמעט שנסוג כליל מהתחום, אך לעתים מציע פריטים בודדים.

פיאטלי, השותף בבית המכירות הירושלמי ביחד עם מרון ארן, משתף בתובנות על מה שמתרחש מאחורי הקלעים של התחום. "שוק הספרים העבריים הקדומים קטן יותר כמובן מהמקבילים בתחום הקלאסיקה האירופית או ספרים בערבית. יש פחות אספנים, אבל הוא די תוסס. בדור הקודם, זה של שוקן, ההתמקדות היתה בעיקר בקלאסיקה - ספרים ראשונים, כתבי יד מאוירים נדירים. עכשיו יש הרבה אספנים חדשים, בעיקר חרדים אמריקאים, המתעניינים ובונים אוספים הכוללים מכתבים אוטוביוגרפיים של רבנים חסידיים או רבנים בכלל. הם גם מתעניינים בדפוסים חסידיים נדירים, ובהערות של רבנים על ספרים מודפסים, אבל פחות בכתובות מאוירות, למשל, שהיו בעבר פריט מבוקש וכעת מחירן ירד".

אחת הדוגמאות, לדבריו, היא של הספר "נועם אלימלך" שהודפס בלבוב ב-1787. מדובר בעותק שלם במצב טוב שנמכר ב-1.3 מיליון דולר על ידי בית המכירות "גנזים" ב-2022. מדובר בספר שהיה גם הוא באוסף שוקן, מספר פיאטלי, והוא נמכר ב-32 אלף ליש"ט בשנות התשעים. במכירה הנוכחית של קדם מוצע גם עותק מהמהדורה הראשונה של ספר התניא החשוב לחסידות חב"ד. גם הוא היה בין הספרים שנמכרו בסותב'יס ב־1993, אז בכ־4,000 ליש"ט. כעת, מחיר הפתיחה עומד על 300 אלף דולר.

"כמו בכל תחום, יש סקטורים שמתחזקים וכאלה שנחלשים. מה שמאפיין את השנים האחרונות הוא כניסתם של מוזיאונים שונים לתחום, מה ששם דגש חזק מאוד על התיעוד ההיסטורי המוכח למקורו של הספר (בשפה המוזיאלית: פרובננס). בעיקר המוזיאונים האמריקאים, אבל גם אחרים, מקפידים מאוד על פרובננס - בעיקר איפה היה הספר עוד לפני מלחמת העולם השנייה. אז אם יש הוכחות ברורות, כמו האוספים שמהם הספרים הגיעו, זה בעל ערך. אחרת, היועצים המשפטיים לא מאשרים את הרכישה".

פיאטלי מציין כי בשורה התחתונה מדובר בשוק שבו הכסף אינו מכשול. "יש מספיק יהודים עשירים בעולם והפריטים המאוד נדירים מעטים. הם מגיעים לשוק אולי פעם בחיים, ואם אתה עשיר מאוד ומתעניין בהם, הכסף לא יעצור אותך. למשל, אם זה כתב יד מאויר מימי הביניים שיש לו פרובננס מוכח - כולם מתחרים מול כולם, ואם מישהו אמיד רוצה לקנות אותו לא משנה לו אם זה ארבעה או חמישה מיליון דולר".

לפי פיאטלי, הדינמיקה הזו מסייעת לשימור ההיסטורי. "האנשים שקונים בסכומים גדולים בדרך כלל תורמים גם לשיקום הספרים עצמם. הם משחזרים את התנאים המוזיאליים הדרושים מבחינת לחות ומבחינת טמפרטורה. אתה צריך לראות את המקומות שבהם חלק מהספרים מוחזקים, הם בעצם שקולים לבונקר אטומי".