עו''ד גלית רוזובסקי / צילום: יח''צ
אישי: בת 57, נשואה + 2, גרה בתל אביב
מקצועי: מנהלת מיוחדת, פרויקט הגוש הגדול בתל אביב
ילדות ומשפחה: הייתה לי ילדות מאושרת בשיכונים העצומים של רמת אביב הישנה. לא הייתה טלוויזיה, רק משחקים בכדור, מחבואים, בוץ. אבא היה רופא שיניים, שנסע בין קיבוץ לקיבוץ כי היו שם קבוצות מרוכזות של מטופלים והוא רצה עבודה. אמא הייתה מורה. הייתי תלמידה חרשנית, אז היו לי ציונים גבוהים, אבל זה לא בא לי בקלות.
● פורטפוליו | הוא שירת 11 שנה ביחידה מסווגת וסירב להפוך לאל"מ. היום יש לו חברת סייבר
● פורטפוליו | למד בישיבה, היה בן בית אצל אהרן ברק - והופך אופציות של חברות לתרומות במיליונים
● פורטפוליו | היא שותפה באחת הקרנות הגדולות בישראל. זה מה שהיא עושה כל יום ב-23:00
צבא: רציתי לשרת במתאם הפעולות בצפון, אבל גייסו אותי לדובר צה"ל. זה נשמע תפקיד חלומי, אבל זה היה איום ונורא. רק רשמתי הודעות והעברתי אותן. סבלתי והרגשתי מבוזבזת.
עורכת דין: כמו ילדה פולנייה טובה נעניתי לציפיות וכמה ימים אחרי הצבא התחלתי ללמוד לתואר ראשון במשפטים. את ההתמחות עשיתי במשרד צדוק שטריקס, ולאחר מכן עבדתי במשרד שאול ברגרזון, בתחום ההגבלים העסקיים, ובמקביל עשיתי MBA. הייתי גם מתרגלת של דקאן הפקולטה דאז, פרופ' אורי רייכמן, וכשהוא הקים את המרכז הבינתחומי עברתי איתו. עד היום, 32 שנה, אני מלמדת שם: יזמות, התחדשות עירונית ומימון נדל"ן.
עצמאית: לאחר שנה במשרד ברגרזון עברתי להיות עצמאית. ב-1991 נכנסתי לליווי משפטי מבחוץ של פרויקט הגוש הגדול בצפון תל אביב. ב-1993 עברתי לתוך הפרויקט וניהלתי את ההגרלות של החלק המזרחי. עד 2009 ליוויתי מבפנים, ניהלתי את מערך חלוקת הזכויות ובמקביל הייתי מעורבת בפרויקטי נדל"ן אחרים.
המינוי: ב-2009 בית המשפט המחוזי בתל אביב בחר חמישה מנהלים חדשים לניהול הגוש הגדול, ובהם אני. בהתחלה לא רציתי בכלל להתמודד. לא האמנתי ששדה דב יפונה, והייתי מחויבת לפרויקטים אחרים. אבל אז כמה מבעלי הזכויות המרכזיים בפרויקט פנו אליי. הם הרגישו שאיתי יש להם כתובת ובית והצליחו לשכנע אותי.
התפקיד: אנחנו פועלים היום כדי לחלק את הקרקע בין הבעלים שלה למתחמי התכנון השונים. זה צריך לקרות עד פסח. לאחר מכן תתקיים ההגרלה למגרשים במתחם 2 ולבניינים במתחם אשכול.
הפינוי: ההישג הגדול שלנו היה פינוי הקרקע בשדה דב. אני זוכרת את היום שלפני - ידענו שמתקיימת ישיבה מכרעת בין ראש הממשלה לעיריית אילת, שבסופה יוחלט אם הצו להפעלת השדה יוארך. היינו במתח. כששמענו שהשדה ייסגר, רציתי להתקשר לצוות המנהלים הקודם של הפרויקט כדי לבשר להם - אבל כבר לא היה עם מי לדבר.
הפרויקט: הפרויקט משתרע על כ-1,068 דונם בצפון תל אביב. בחלק הבנוי של הגוש נבנו כבר יותר מ-6,000 דירות, בחלק המערבי צפויות להיבנות עוד כ-16 אלף דירות, חלקן על קרקעות של המדינה. זה לא פרויקט לעשירים בלבד. ייבנו שם הרבה דירות של ארבעה חדרים, שאליהן צמודה יחידה של חדר וחצי כדי שיוכלו לגור שם הורים מבוגרים או ילדים נתמכים. נוסף על כך, יש בפרויקט קבוצה של יורשים שמאוגדים כמו קבוצות רכישה. זה יאפשר טווח מחירים רחב.
מכירה את כולם: לכל אורך הקריירה עשיתי פרויקטים המאופיינים בריבוי בעלי קרקע. אני מכירה אישית יותר מ-95% מבעלי הקרקע שאני מייצגת, ומדובר ביותר מ-5,000 אנשים. יש משפחות שאני בקשר איתן כבר דור רביעי. באופן כללי אני לא מוחקת אנשי קשר בטלפון, גם אחרי שהם נפטרים, ככה שיש לי הרבה מתים בטלפון.
פולשים: פולש אחד זכור לי במיוחד, בן 60 שגר בקרוואן סמוך לירידה לחוף. הוא התקשר אליי לפני כל דיון בפינוי כדי שאתן לו טרמפ. הוא היה אומר לי: תראי איזה נוף מדהים יש לי פה. מה עוד צריך בנאדם? רגע, את טוענת שזה שלכם? ממש לפני שהיינו זזים לבית המשפט הוא היה מעמיד פנים שיש לו סחרחורת וצורח שאקח אותו מהר לבית חולים.
האיומים: אני נתקלת בהצעות לטובות הנאה וגם באיומים. כבר אמרו לי 'נקבור אותך בחול'. כשזרקו פסולת או כשגנבו חול בגוש הגדול, הגשתי תלונה, למרות שאמרו לי לא לעשות את זה. אפילו במשטרה הסבירו שאני לא נוהגת בחוכמה.
מחירי הדיור: בני זוג צעירים - איזה עתיד יש להם אם הם לא יכולים לקנות דירה? אני רואה יותר אנשים שהיו צריכים לצאת לפנסיה וממשיכים לעבוד כדי לשלם על הגנים לנכדים.
שכר-טרחה: אני מתה מצחוק על חישובי השכר שעושים עבורי. לא אקבל 27 דירות (כמו שפורסם - ד"א), אלא הרבה פחות, וזה לפני מסים.
החלום שנשאר: במהלך השנים הוצע לי שלוש פעמים להיות שופטת. זה חלום מגיל 4, תמיד היה בי רצון לעשות צדק. אבל סירבתי בכל פעם. הייתי מחויבת לפרויקטים וגם אמא. היום אני כבר מבוגרת מדי, אבל החלום נשאר.