הילה ויסברג בשיחה עם ניר קידר / צילום: יוסי זמיר
ניר קידר, אם מישהו היה מספר לנו בתחילת המלחמה שכעבור שנתיים הבורסה תזנק וההייטק ירשום אקזיטים מהגדולים שידענו כאן, היינו מתקשים להאמין. איך נראית הכלכלה הישראלית מנקודת מבטך?
"המשק הישראלי מצליח להפתיע אותנו בהתאוששות שלו - אחרי הקורונה וגם עכשיו. אבל התמונה לא כולה ורודה. אם מסתכלים על מספר המשרות בהייטק, קטר הצמיחה, רואים שבין 2014 ל־2023 המספר עלה בעקביות. אבל בשלוש השנים האחרונות - קיפאון: אין ירידה, אבל גם אין את הגידול שהתרגלנו אליו - זה שהביא עוד ועוד הכנסות ממסים למדינה. זה תמרור אזהרה משמעותי. מעמסה נוספת על ההייטק מגיעה מהיחלשות הדולר מול השקל בחודשים האחרונים: מרבית ההכנסות מגיעות בדולרים, ואילו ההוצאות - ובראשן השכר - משולמות בשקלים. התחזקות השקל שוחקת את ההכנסות והרווחיות ועלולה להגביר את הלחץ להתייעל ולהאט את קצב הגיוסים".
● הצוללת | זה האיש הכי חשוב בעזה שאתם לא מכירים
● הצוללת | החוקרת שמסבירה: אלה הסיכונים שבהכרה של ישראל בסומלילנד
● הצוללת | החוקרת שמצהירה: זה הדבר הכי מסוכן שאנחנו עושים על ההגה
סכם את נקודות האור ונקודות החושך של הכלכלה הישראלית כיום.
"נקודות האור הן התאוששות כלכלית מדהימה מאז 7 באוקטובר, אבטלה נמוכה, שקל מתחזק, בורסה חזקה ויכולת טובה לגייס חוב, גם בזמנים קשים. על רקע אלה ראינו ששתי סוכנויות דירוג אשראי, S&P ומודי'ס, העלו באחרונה את התחזית של ישראל משלילית ליציבה אחרי ששלוש הסוכנויות הגדולות הורידו את דירוג האשראי בציון אחד לאורך 2024.
"אתגרי הכלכלה הישראלית הם צרכים שהולכים וגדלים לשירותים חברתיים והצורך בשילוב אוכלוסיות בשוק העבודה, בייחוד גברים חרדים ונשים ערביות".
חלק מהזינוק בבורסה מייצג גם את העובדה שחברות, למשל בענף המזון, נעשו גדולות ורווחיות אף יותר. המחירים עלו ואנחנו כצרכנים משלמים. פירות הצמיחה לא מתחלקים באופן שווה.
"יוקר המחיה גבוה מאוד. המע"מ עלה לפני שנה. כולנו רואים מה קורה לתשלומי הארנונה, החשמל והמים. התחבורה הציבורית התייקרה ב־33% בתוך שנה, ועכשיו מדברים על העלאה נוספת. למשרדי הבריאות והאוצר יש תוכנית להעלות ב־20% את ההשתתפויות העצמיות על תרופות. אנחנו חיים במדינה שהייתה יקרה ורק הולכת ונעשית יקרה יותר. חלק מהבעיה היא התחרות הלא מספקת - יותר חברות גדולות, פחות תחרות שמיטיבה עם הצרכן.
"גם פירות העלייה בבורסה לא מתחלקים בצורה שווה: מחקר חדש של רשות המסים הראה בדיוק עד כמה אי־השוויון בישראל גדול ולא משתפר. למשל, ההכנסות מהון היו 34% מכלל ההכנסות של העשירון העליון, ואילו ביתר העשירונים הכנסות הן במקסימום 8%".
הצרכים רק גדלים
ההוצאה על ביטחון זינקה. איך לדעתך ייראו השירותים החברתיים בשנים הקרובות - חינוך, בריאות וכן הלאה - בעקבות כך?
"פה הסוגיה מדאיגה הרבה יותר. ניקח את 2024: התקציב המקורי הניח הוצאות ביטחון של 100 מיליארד שקל, בפועל הוצאו 192 מיליארד שקל. גם ב-2026, שלא אמורה להיות שנת מלחמה עצימה, מדברים על 167 מיליארד שקל - גידול של 60% לעומת התקציב המקורי. נוסף על כך, תשלומי הריבית (כי ישראל הייתה צריכה לגייס חוב בתנאים פחות טובים, נוכח המלחמה והירידה בדירוגי האשראי - ה"ו) קפצו ב־20 מיליארד דולר, בהשוואה למצב טרום המלחמה".
וההשלכות על השירותים החברתיים?
"התרגלנו בכל שנה לקבל תוספת של 20 מיליארד שקל לשירותים החברתיים - בריאות, חינוך, רווחה. עכשיו, עם יותר הוצאות על ביטחון ועל ריבית, לא ברור שנוכל להמשיך בקצב הזה. בתקציב 2026 התוספת הזאת פחתה, וכל זה כשהצרכים רק גדלים".
תן דוגמה.
"ב־2014 היו בערך 500 ילדים עם אוטיזם בגני חינוך מיוחד. היום יש 11 אלף. תקציב החינוך המיוחד הוכפל בשנים 2026-2021. המדינה כרגע מצליחה לעמוד בקצב, אבל לא ברור שזה יימשך. עוד דוגמה נוגעת לפגועי נפש במלחמה. 20 אלף חיילים נפצעו, 60% מהם עם צרכים נפשיים. ההערכה של משרד הביטחון היא שהמספר הזה יגדל פי שניים־שלושה בשנים הקרובות".
מה הסיבה לכך?
"כי לוקח זמן לפוסט־טראומה להתגלות. ראינו בעבר שיש גל גדול של אנשים שפונים לעזרה שנה, שנתיים ושלוש אחרי סיום המלחמה. עוד לא הגענו לשיא של הזקוקים לטיפול".
המדינה הקצתה מיליארד וחצי שקל לתוכנית הלאומית לבריאות הנפש - לקופות החולים ולמוסדות אשפוזיים. זה לא מספיק?
"לשים כסף זה לא פתרון מיידי. המערכת שבורה - יש מחסור במטפלים, במיוחד באלה שמומחים לטראומה. להכשיר אנשים לוקח זמן. כמו כן, הרבה מטפלים מעדיפים לעבוד במערכת הפרטית. שם הם מרוויחים פי שניים עד שלושה מאשר בזו הציבורית. צריך לבנות תשתיות, ובינתיים יש דור שמשלם את המחיר".
לא נגענו בנושא הגיל הרך.
"אם יש תחום אחד שהייתי שם בו עכשיו את הכסף הממשלתי, זה הגיל הרך. אין תשואה גדולה יותר מהשקעה בגיל הרך, זה עולה בבירור מכל המחקרים. משרד החינוך משקיע 33 שקל לחודש בילד בגיל הרך - מלידה עד גיל 3. זה סכום נמוך ביותר. לא צריכים פה מהפכות גדולות. מספיק שיהיה פיקוח הרבה יותר איכותי, ששכר המטפלות יעלה ושנוכל לתת להן הדרכה. זה יעשה שינוי משמעותי מאוד".
המקרה הטראגי בירושלים, שבו נפטרו באחרונה שני תינוקות ששהו במעין מחסן ילדים, ממחיש את הבעיה.
"בדיוק, ויש עוד לא מעט מחסני ילדים כאלה. מספיק להגדיל את התקציב מ־200 מיליון שקל ל־600 מיליון שקל, זה ישנה את התמונה לחלוטין. אם אפשר להוסיף 7 מיליארד שקל למשרד החינוך, כפי שקרה בתקציב 2026, אפשר למצוא עוד 500-400 מיליון שקל לגיל הרך".
הפרדוקסים של ישראל
תסביר לי את הפרדוקס הבא: ישראל משקיעה בחינוך 8% מהתוצר, יותר מחלק מהמערב, אך תוצאות המבחנים ההשוואתיים לא טובות. בבריאות זה הפוך: השקעה של 7.3% מהתוצר, מהנמוכות ב־OECD, עם תוחלת חיים מהגבוהות בעולם.
"אני חושב שזה קשור הרבה מאוד ליעילות של מערכת החינוך הישראלית. גודל הכיתות הוא סוגיה משמעותית מאוד שמשפיעה על התוצאות. בקיצור, יש כסף אבל הוא לא הולך למקומות הנכונים. לגבי בריאות ההישג מרשים, אבל הוא נשחק. יש פער של שבע שנות חיים בין מי שגר למשל במקום כמו רהט לבין מי שגר במודיעין. ויש אתגר עצום של הזדקנות האוכלוסייה. היום נפטרים בישראל 52 אלף איש בשנה. ב־2040 - התחזית שלנו במרכז טאוב היא ל־92 אלף, כמעט פי שניים".
מה המשמעות?
"רוב ההוצאות על בריאות הן על אנשים בשנת החיים האחרונה. אנחנו מדינה שמזדקנת, ומערכת הבריאות תצטרך לגדול בצורה משמעותית. יש אנשים שקוראים לזה צונאמי הזדקנות, אבל צונאמי מגיע בהפתעה. אנחנו כבר יודעים מה יקרה. צריך להתכונן".
נעבור לדמוגרפיה. שיעור החרדים צפוי לגדול מ־13% כיום לרבע עד שליש מהאוכלוסייה ב־2050. מחצית מהגברים החרדים לא עובדים. איך הכלכלה תחזיק?
"אם פעם הנתון הזה היה מבחינתי הבעיה הגדולה, היום אני רואה בו ההזדמנות. אין לנו ברירה. אם דיברנו על גידול בהוצאות ביטחון וריבית, על הזדקנות האוכלוסייה, על צורכי רווחה ובריאות נפש - בלי שהאוכלוסייה החרדית תשתלב בשוק העבודה, לא נצליח לעמוד בזה. אבל אם היא כן תשתלב, צפוי לנו עתיד נפלא ואין איום שלא נוכל לעמוד בו".
מדברים על זה כבר 20 שנה ולא רואים גידול בשיעורי התעסוקה של החרדים.
"אני חושב שהמלחמה שינתה משהו בהבנה של הנטל. אם מסתכלים על מספר החרדים במסגרות עם לימודי ליבה - הוא עדיין נמוך, אבל יש מגמת עלייה. התמונה היום לא אופטימית, אני לא מנסה לשדר משהו שלא קיים. אבל כשרואים את תקציב המדינה, את יוקר המחיה, את הצורך להטיל עוד מסים - לא תהיה ברירה".
עוד נושא טעון שיפור בישראל הוא אנרגיות מתחדשות. כיום 15% מייצור החשמל הוא כזה, לעומת בערך חצי באיחוד האירופי כיום.
"במלחמת 12 הימים עם איראן ראינו שזו בעיה: רוב ייצור החשמל מגז נעצר כי עלה החשש מפגיעה באסדות. עברנו לייצור חשמל מפחם, שהוא מזהם הרבה יותר. בתרחיש שבו מלחמה כזו נמשכת הרבה יותר זמן ייתכנו גם קשיים ביבוא הנפט - ואז מה החלופה?".
מה הפתרון?
"עצמאות אנרגטית. ככל שנייצר יותר אנרגיה ירוקה - מרוח, משמש - נהיה פחות תלויים ביבוא ופחות פגיעים במשברים. פתרון כזה הוא נכון גם סביבתית וגם ביטחונית".
מה רואים כשמסתכלים על ההגירה?
"לראשונה ב־2024 וגם ב־2025 אנחנו בהגירה שלילית - דבר חריג לחלוטין בעשורים האחרונים. זאת, על בסיס האופן שבו בטאוב מעבדים את הנתונים, שכולל גם עולים חדשים. ב־2025 דובר על מאזן הגירה שלילי של 37 אלף ישראלים (עוזבים פחות נכנסים - ה"ו). אבל צריך לשים לב שכחצי מהעוזבים ב-2025 לא היו ילידי הארץ. חלק גדול מהם הגיעו בעקבות המלחמה באוקראינה. עדיין קשה לדעת בוודאות אם האוכלוסיות החזקות, אלה שמממנות את תקציב המדינה ומשרתות במילואים, הן שעוזבות. נצטרך עוד שנה־שנתיים עד שהנתונים יהיו מובהקים".
ובכל זאת, אתה אופטימי.
"כן, אני חולה במחלה כרונית של אופטימיות, ומערכת הבריאות הישראלית עוד לא הצליחה לטפל בזה. אני בטוח שאם נעשה את הצעדים הנכונים - בגיל הרך, בשילוב חרדים, באנרגיה ירוקה - יש לנו עתיד נפלא. מדינת ישראל תמיד מצליחה להפתיע אותנו".
מה התחנה הבאה בקריירה, מבחינתך?
"לחזור לעבוד בממשלה. הגעתי לתפקיד הנוכחי אחרי 16 שנים של עבודה בממשלה - הייתי סמנכ"ל אסטרטגיה במשרד הבריאות וסמנכ"ל במשרד הרווחה. יכולת ההשפעה במקומות האלה אדירה. יש המון אנשים טובים וצריך לחזק את הדרג המקצועי שם - דווקא אל מול המגמות של עזיבת המגזר הציבורי".