בניין עיריית תל אביב־יפו / צילום: Shutterstock
ביהמ"ש המחוזי בתל אביב קבע פיצוי בהיקף של כ-6 מיליון שקל לזוג קשישים מתל אביב, שביתם הופקע ללא פיצוי.
● פתק שיכור לא הספיק, הודעת וואטסאפ כן: כך הכריעו בתי המשפט בסכסוכי רכוש בין בני זוג
● פסיקה תקדימית עשויה לפתור את סוגיית הבנים הממשיכים במושבים
לבני הזוג, בני 80, היה מקרקעין ועליו בנוי בית חד-קומתי, שהם היו זכאים לו מכוח זכות חכירה מהוונת. בעקבות תוכנית שפרסמה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב, נודע לזוג בדבר הפקעת המקרקעין. עיריית תל אביב פנתה אליהם על מנת לגבש פיצוי בגין ההפקעה, אולם לאחר דין ודברים, העירייה החליטה שלא מגיע לתובעים כל פיצוי, כך שהם יישארו ללא פיצוי וללא בית.
הזוג הגיש תביעה בסך 3.2 מיליון שקל כנגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ועיריית תל אביב. לחילופין, ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להסכמות אליהן הגיעו ויקבע כי נכרת חוזה מחייב, במו"מ שחצה את נקודת האל חזור. העירייה סברה כי לא מגיע פיצוי, לא נכרת הסכם ומגיע לה שיפוי אם תחויב בפיצויים.
לפני שלב העדויות נפטר אחד מפני הזוג והאישה המשיכה לנהל את ההליך וחוות דעת של שמאי שהוגשה לבית המשפט העריכה את הפיצויים כדיור חלופי בשווי של 5.1 מיליון שקל.
בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט גלעד הס, קבע כי כדי להוכיח זכאות לפיצוי יש להוכיח שני תנאים: אחד, מגורים במקרקעין ושנית שיש לתובע זכות לגור במקרקעין. לטענת הנתבעות התנאים למתן פיצויי הפקעה לא התקיימו, נטען שהזוג לא הוכיחו כי גרו במקרקעין בעת ההודעה על ההפקעה ולא הוכח כי היו להם זכויות במקרקעין לפני ההפקעה. למרות זאת, בית המשפט קבע כאמור שהתובעים הוכיחו את התנאים וקבע כי הנתבעות ישלמו לזוג פיצויים בסך 5.1 מיליון שקל, 18% שכר טרחה (כ-930 אלף שקל), 30 אלף שקלים שכ"ט שמאי, 282 אלף הוצאות נלוות וריבית והצמדה.
חוסר תום לב
בית המשפט קבע כי הטענה של הנתבעים לגבי היעדר זכויות התובעים במקרקעין, נטענה בחוסר תום לב ומוטב שלא הייתה מועלית. עוד הוא ציין את התוצאה הלא הוגנת ולא צודקת אליה עלול להגיע בית המשפט אם היה מקבל את טענות הנתבעות - מקרקעין אשר נרכשו בתמורה מלאה על ידי התובעים יועברו ללא כל תשלום פיצוי או תמורה. הנתבעות, כך מציין בית המשפט, מבקשות לקבל לידן שטח מקרקעין בשווי מיליוני שקלים ללא כל תמורה ופיצוי, פעולה שלא ראוי שתינקט.
בית המשפט דחה את טענות הנתבעות לגבי היחסים בין הזוג לבין רמ"י כסיבה לשלול את הפיצויים לזוג. לגבי הטענה כי אין לזוג היתר בנייה לבניית בית, כי שימוש בלתי חוקי אינו מצמיח זכות לשימוש ולכן אין לשלם פיצויי הפקעה בגין המבנה גם מסיבה זו, בית המשפט דחה גם אותה. הוא קבע כי "לא הוכח שהתובעים הם עברייני בנייה" וכי מדובר "באזרחים שהגישו בקשה להיתר, החתימו את מנהלי מקרקעי ישראל עליה, קיבלו את אישור הוועדה המקומית ומסיבות כאלה ואחרות ההיתר לא הונפק".
נקבע כי הנתבעות אדישות למארג הבעלות במקרקעין המופקעים, כך שעליהן לשלם את מלוא הפיצויים עבור מלא שווי המקרקעין פעם אחת. גם אם קיימת מחלוקת בעניין חלוקת הזכויות במקרקעין בין הבעלים השונים, היא אינה פוטרת אותם מלשלם את מלוא פיצויי ההפקעה בגין מלוא המקרקעין, כך בית המשפט. עוד נטען כי התובעים לא התגוררו במקרקעין בעת ההודעה על ההפקעה וזאת משום שעברו לדיור מוגן. גם את הטענה זו דוחה בית המשפט וקובע כי התובעים עזבו את המקרקעין בנסיבות שאינן תלויות בהן ומתוך כוונה לשוב למקרקעין.
הנתבעות חטאו לתפקידם הציבורי
בית המשפט ממשיך וקובע קביעות לא פשוטות לגבי הנתבעות. לגישתו, הן חטאו לתפקידם הציבורי, וההתנהלות לא הייתה התנהלות ראויה והגונה. כיוון שמדובר ברשות ציבורית, כאשר הן מפעילות את סמכותן להפקיע קניינו של האזרח, הן אינן יכולות להתנהל "כיזם פרטי" השוקל שיקולים של רווח בלבד, ועליהן להקפיד על חובת תום לב מוגברת, כך קובע בית המשפט.
בית המשפט מביע ביקורת וכותב ש"קשה להשתחרר מהרושם כי אילו התובעים לא היו מיוצגים כפי שיוצגו, הרי לאור גילם ומצבם הרפואי, שיטת הנתבעות הייתה צולחת והיו זוכות במקרקעין מההפקר וללא כל תשלום או פיצוי". עוד ציין בית המשפט בהקשר זה, את הגינות עורכי הדין של התובעים שבנו הסכם שכר טרחה מדורג, כך שאם היה מסתיים הנושא בטרם ההליך, שכר הטרחה היה נמוך באופן משמעותי.
את התובעים ייצגו עו"ד משה רז כהן ועורכת הדין הדס שטיין, ממשרד רז כהן פרשקר ושות'.
עו"ד משה רז כהן ממשרד רז כהן פרשקר שייצג את התובעים אומר כי "פסה"ד הוא נדבך נוסף שמצמצם את העוול בדין הישראלי של הפיצוי הדו-שלבי שמביא לכך שבעלים מאבדים לעיתים קרובות את מרבית הפיצויים בשל אי הגשת תביעה בתוך 3 שנים מאישור תוכנית עליה כלל לא שמעו. לראשונה נקבע כי גם דייר שעזב את בית מגוריו לדיור מוגן זכאי לפיצוי לפי דיור חלוף; עוד נקבע לראשונה כי יעוד משביח לצורכי ציבור ישמש בסיס לתחשיב הפיצויים במידה והיעוד הקודם היה גם כן לצורכי ציבור; ושחכירה למגורים שוות ערך לבעלות ולכן הפיצוי חל על קיבולת בנייה מעבר להסכם החכירה. כמו כן נקבע ששכר עורך דין בגובה 18% מסכום הפיצוי הוא שכר סביר בנסיבות העניין ולכן על העיריה לשלם את החזר ההוצאה".
מטעם עיריית תל אביב נמסר: "פסק הדין התקבל רק היום בעירייה, העירייה תלמד את פרטי פסק הדין ותשקול כיצד היא מעוניינת להמשיך בניהול ההליכים".
ת"א 1137-03-22