על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● בארה"ב מעריכים: טראמפ כבר לא רוצה לתקוף באיראן. זו הסיבה
● המלחמה עם איראן מתקרבת? זה הסימן שמספקת גרמניה
1תקיפה של ספינה אמריקאית במלחמת ששת הימים הפכה לשיחת היום אצל הימין האמריקאי
קרע הולך וגובר סביב ישראל ב-(MAGA (Make America Great Again, המחנה הפוליטי של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. לפי ה"ניו יורק טיימס", לקרע הזה יש שורשים היסטוריים שהולכים אחורה עד לשנות ה-60 לספינה אמריקאית שהותקפה על-ידי צה"ל.
ב-8 יוני 1967 ערב מלחמת ששת הימים, "צה"ל ירה מקלעים, הפציץ ושיגר טורפדו" לעבר ספינת U.S.S. Liberty , כלי שיט אמריקאי ששט מול חצי האי סיני. כתוצאה מההתקפה נהרגו 34 בני אדם שהיו על הסיפון.
יש מי שטוענים כי זו הייתה תאונה מבצעית, אך כעת התקיפה הזו הפכה "מבחן נאמנות בתוך תנועתו של הנשיא".
"בצד אחד נמצאים קולות בולטים כמו הפודקאסטר בן שפירו, הסנאטור טד קרוז מטקסס וריץ' לאורי, העורך הראשי של "National Review". הם מתעקשים שהתקיפה על ה-Liberty הייתה מקרה טרגי של זיהוי שגוי בתוך הכאוס של מלחמת ששת הימים", נכתב.
אלא שבצד השני נמצאים "הפודקאסטרים טאקר קרלסון וקנדיס אוונס וחבר הקונגרס פול גוסאר מאריזונה. הם מתעקשים שישראל ידעה שה-Liberty היא ספינה אמריקאית, וטוענים כי "התקיפה מוכיחה שממשלת ישראל אינה אמינה ואינה בעלת ברית של ארה"ב".
יש לציין כי תקיפת הספינה אינה נושא מוכר באמריקה, אך היא הפכה לשיחת היום בימין האמריקאי, "שהולך ונקרע סביב היחסים של ארה"ב עם ישראל".
הוויכוח על האסון "מתנהל בכנסים שמרניים, ברשתות חברתיות ובפודקאסטים ויראליים והפך ל'מבחן לקמוס' בתוך תנועתו של הנשיא טראמפ. הדיבור על ה-Liberty הפך לדרך מרומזת לברר לאיזה מחנה אדם שייך".
ריצ’רד שטרן, סגן נשיא לענייני כלכלה בארגון השמרני Advancing American Freedom, אמר כי "באמת היו 34 אמריקאים שנהרגו - זו באמת הייתה טרגדיה, אבל בכל פעם ששמעתי שמעלים את זה, זה מפני שאנשים מחפשים משהו להאשים בו את היהודים".
דניאל פלש, אנליסט מדיניות בכיר בקרן Heritage, אמר ל"ניו יורק טיימס" כי ה-Liberty משמשת "כנשק בתוך אג’נדה אנטי-שמרנית רחבה יותר", והוסיף כי "ה-Liberty עוברת ‘התחמשות’ בידי אנשים שמבקשים להשתמש בסוגיה למטרות אחרות".
מתוך ה"ניו יורק טיימס", מאת קן בנסינגר. לקריאת הכתבה המלאה
2פרסומת בסופרבול נגד אנטישמיות מעוררת סערה בארה"ב
אמש (א') התרחש גמר הסופרבול המפורסם של אליפות הפוטבול האמריקאי, במהלך הגמר הוקרנה פרסומת בת 30 שניות שמטרתה להלחם באנטישמיות הגואה בארה"ב. תחת קמפיין "ברית הריבוע הכחול נגד שנאה" הוצגה הפרסומת המתארת נער מתגבר צועד במסדרון בית הספר כשכולם מביטים בו, עד שהוא מגלה שמישהו הדביק פתק על התיק שלו עם הכיתוב: "יהודי מלוכלך". תלמיד אחר מתקרב, מדביק פתק כחול מעליו, ואומר לו שהוא יודע "איך זה מרגיש".
הפרסומת שעלתה 15 מיליון דולר, מומנה על-ידי בעלי קבוצת הפוטבול ניו אינגלנד פטריוטס, רוברט קראפט. בהצהרה אמר קראפט: "עמדו זה לצד זה ועמדו מול השנאה בכל מקום שתראו אותה" - כך פורסם באתר דירוג הפרסומות האמריקאי Ad Meter.
אולם יש מי שלא כל-כך תמכו בפרסומת. במגזין היהודי אמריקאי "טאבלט מגזין" נכתב כי הפרסומת של קראפט לסופרבול היא הוכחה נוספת ש"הארגונים היהודיים באמריקה מחפשים רחמים על פני גאווה". "הבעלים של הקבוצה ייזכר בתור מי שיצר את הפרסומת המביכה, האידיוטית, המתועבת, ההרסנית והגרועה ביותר בתולדות המשחק הגדול", נכתב.
"תראו: רוברט קראפט הוא אדם טוב, שאכפת לו מאוד מהעם היהודי, והוא עשה יותר מרוב האנשים כדי להוכיח את זה. והוא גם עשה את כספו בעצמו", אבל "הפרסומת החדשה פוגענית לא רק בגלל שהיא גרועה".
לפי ה"טאבלט", הפרסומת מייצגת את הלך הרוח החדש באמריקה, "שמראה לנו שהממסד היהודי הישן לא רק ישן - הוא מת בשנתו לפני שנים".
גם ב"ניו יורק טיימס" דירגו את הפרסומת במקום ה-25 מתוך 59 וכתבו "זה נוגע ללב, אבל מרגיש כאילו נעשה במאה הקודמת".
מתוך ה-"Ad Meter". לקריאת הכתבה המלאה
מתוך ה"טאבלט", מאת ליאל לייבוביץ'. לקריאת הכתבה המלאה
מתוך ה"ניו יורק טיימס", מאת מייק הל. לקריאת הכתבה המלאה
3המומחה שבטוח: "סוריה קרובה להסכם עם ישראל יותר ממה שרבים חושבים"
"המצב הנוכחי בסוריה ובלבנון רחוק מלהיות יציב, ובכל זאת, שתי המדינות, וגם האזור כולו, היו יכולים להרוויח מצירופן למסגרת גאו-פוליטית לצד ישראל", נכתב ב"נשיונל אינטרס" - מגזין אמריקאי לענייני מדיניות חוץ, ביטחון לאומי וגאו-פוליטיקה.
בניתוח למגזין כותב החוקר המוביל ליחסים בינלאומיים ד"ר גד ישעיהו כי "המשבר במזרח התיכון המשתנה במהירות משקף לא רק שבריריות אלא גם פוטנציאל חריג להרחבת מסגרת הסכמי אברהם", וזאת רק אם "המהלך ינוהל בתבונה".
כפי שמראה המחקר של ד"ר ישעיהו בפורום קיימברידג’ למזרח התיכון וצפון אפריקה (MENAF), "הסכמי אברהם התפתחו מיוזמה דיפלומטית למבנה אזורי שהחזיק מעמד למרות מלחמה אזורית שנמשכה שנתיים".
לפי המחקר, "אם יש רכיב אחד שמשמש תנאי סף להישרדות ולהרחבת ההסכמים - זהו הרכיב הביטחוני".
דובר צה"ל אפי דפרין אמר למגזין כי "התיאום (עם שותפינו להסכמי אברהם, כולל מצרים וירדן) במהלך המתקפות האיראניות על ישראל היה מרתק. זה היה שילוב של אוויר, יבשה, מודיעין, מכ"מים, חיישנים וכו'. זה קרה באפריל 2024, באוקטובר 2024, ואז אנחנו יצאנו למתקפה על איראן ביוני 2025… אני חושב שאחרי שנתיים של מלחמה, אין דרך חזרה".
"כעת עולה השאלה: האם המבנה הזה יכול להתרחב? התשובה הפשוטה היא שאירועים מהזמן האחרון מעידים שהוא יכול לזוז מהר מאוד לשני הכיוונים", טוען ד"ר ישעיהו וגורס כי "סוריה קרובה להסכם עם ישראל יותר ממה שרבים חושבים".
"הסכם כזה היה בלתי מתקבל על הדעת לפני שנה; היום הוא כמעט אפשרי. ההיגיון שמניע את השינוי הוא עייפות אסטרטגית, התפוררות 'הציר האיראני', והפיכת השיקום הכלכלי לתמריץ מרכזי לכל הצדדים. אך אי-הוודאות עדיין רבה ובתוך הנוף המתהווה הזה, סוריה יכולה להפוך לזירת 'מניעת חיכוך' פרגמטית, או לניצוץ הבא של הסלמה אזורית", כותב ד"ר ישעיהו.
ומה לגבי הזירה הלבנונית? המדיניות הכפולה של ישראל "להילחם בחיזבאללה, לעבוד עם ביירות" עלולה להוביל למגעים להסכם. "היכולת המבצעית של חיזבאללה, רשת המימון שלו והמעמד הפוליטי שלו פגועים משמעותית", זאת לצד "שיקום היכולות ומיקום מחדש של פעילי חיזבאללה" שיכול להוביל להסלמה. אולם בניגוד חד, "לפני כמה שבועות נפגשו גורמים ישראלים ולבנונים באנקרה למגע הרשמי הראשון מסוגו. הפגישה, שנערכה בתיווך ערוצים אמריקאים, אותתה שלמרות שחיזבאללה ממשיך לשמש גורם משבש פעיל, נשיא לבנון ג'וזף עאון וראש הממשלה נוואף סלאם בוחנים בזהירות נתיב לעבר מניעת חיכוך והתקרבות.
"החיבור בין הסלמה להתקרבות חושף שלוש תובנות. ראשית, המשולש ישראל-סוריה-לבנון כבר אינו מוגבל לבינאריות פשוטה. במשך עשורים, יחסי ישראל עם סוריה ולבנון נעו בין מלחמה לקיפאון. היום הם נעים באופן גמיש בין מלחמה למשא-ומתן - אפילו בתוך אותו מחזור פעולה.
"שנית, מסגרת הסכמי אברהם נשענת באופן יסודי על ארה"ב כמפשרת. בלי דיפלומטים אמריקאים שפועלים כפטרונים, מתווכים וערבים - המטוטלת נוטה לעבר חוסר יציבות.
"שלישית, הגורמים שמאפשרים הרחבה. אנחנו טוענים שאם סוריה ולבנון יצטרפו למסגרת הסכמי אברהם, אפילו חלקית, הן יוכלו למצב את ציר ההסכמים כמסגרת המרכזית באזור", נכתב.
מתוך ה"נשיונל אינטרס", מאת ד"ר גד ישעיהו. לקריאת הכתבה המלאה