חדר להימלט אליו מהמסך / צילום: GEMINI-AI
ג'יימס ואלן פטרסון הם ממש לא מתנגדי טכנולוגיה. אך בני הזוג, שעובדים שניהם בתחום הטק, קיבלו החלטה בלתי צפויה במהלך שיפוץ ביתם בוושינגטון הבירה בשנה שעברה. הם תכננו להשתמש במרתף מרווח ולא גמור בבית, שנבנה בשנת 1928, לאחסון ציוד המוזיקה של ג'יימס.
● "שכר של שש ספרות": שובם של הפחחים והשרברבים
● "כולם חושבים שפאדל זה האקזיט הבא שלהם": הספורט שסחרר את היזמים הישראלים
אלא שאז הם הבחינו בדבר הבא: ילדיהם, כולם בני פחות מ־21, נהגו להיעלם לשם כדי לבדר את עצמם במשך שעות ללא עזרתם של טאבלטים או טלוויזיות.
בהשראתם הצמד נתן הנחיה חדשה לצוות העיצוב שלהם. החלל התת־קרקעי יהפוך לחדר אנלוגי: אזור נטול מסכים במכוון, שבו המשפחה תוכל לשחק יחד משחקי קופסה, להתאמן על כלי נגינה, להאזין לתקליטים או סתם לרבוץ, מבלי שהמכשירים יסיחו את דעתם.
במשך עשרות שנים חגגנו את עלייתו של הבית החכם - ללא ידיות, ללא מתגים, כזה שלא דורש מאמץ והוא מתוזמר כולו באמצעות אפליקציות. אולם ראיות מעידות שמרחבים "טיפשים" ונטולי מסכים עשויים לעשות קאמבק.
תכונות רבות של הבית החכם הולכות ומאבדות מזוהרן, כיוון שהן מעוררות חששות בנוגע למעקב, ולמען האמת, פשוט לא מתפקדות. המעצבת הניו־יורקית כריסטין גאשו אמרה שלא הייתה צריכה לעבוד שוב לעולם, "אילו היה לי דולר על כל פעם שלקוח אמר לי 'מערכת המוזיקה החכמה שלי כל הזמן מתנתקת' או 'אני לא מצליח להתחבר'".
החיפושים בגוגל ששאלו "איך להפחית את זמן המסך" הגיעו לשיא של כל הזמנים בשנת 2025. בארבע השנים האחרונות סרטוני טיקטוק עם התגית AnalogLife# - שמאגדת את האופן שבו המשתמשים מאמצים טכנולוגיה ישנה, מדיה פיזית ואורח חיים לואו־טקי - זכו ליותר מ־76 מיליון צפיות. בחודש שעבר מגזין עיצוב הבית Architectural Digest דיווח על נוסטלגיה לטכנולוגיה של פעם: "טלפון קווי ביד, כבל מסובב סביב האצבע".
קתרין פרייס, מחברת הספר "איך להיפרד מהטלפון שלך" (How to Break Up With Your Phone), אומרת שזו מגמה מעודדת: "אנשים מתחילים להבין שמסכים מפריעים לאינטראקציות בחיים האמיתיים, ובאמצעות בחירות עיצוב נוקטים צעדים כדי ליצור אלטרנטיבה - מקומות שבהם הם יכולים להיות נוכחים באופן מלא". ספרה החדש של פרייס, "הדור המדהים" (The Amazing Generation), שנכתב עם ג'ונתן היידט, מייעץ לבני נוער צעירים ולילדים על דרכים מהנות לברוח מהמסכים.
"יותר משמח מלגלול 45 דקות"
מנקודת המבט של משתמשים וגם מבחינה ויזואלית בני הזוג פטרסון רואים את החדר האנלוגי שלהם כהצלחה. כשהוא משוחרר מהצורך לפנות מקום לטלוויזיה ענקית או למלא את הקירות בקילומטרים של חוטים, צוות העיצוב שלהם (משרד האדריכלים BarnesVanze Architects והמעצב קולמן רידל) יכול להיות יצירתי יותר ולחלק את החלל לאזורי מוזיקה ומשחק נפרדים.
הוריה של אלן, שבשנות ה־80 לחייהם וגרים בסמוך, מגיעים לעתים קרובות לסיבוב או שניים של "משחק שוק המניות", שריד מילדותה שאותר באיביי ודורש חישובים בעט ונייר.
באזור המוזיקה אוסף גיטרות הרטרו של ג'יימס מתוצרת פנדר וגיבסון מעטר קירות הצבועים ב"ירוק חדר קלפים" של חברת הצבעים הבריטית פארו אנד בול. את התקרה מצפה טפט המדמה את המרקם של מגברי הווינטג' של פנדר, המחופים בבד טוויד. שלישיית מגברים שהם פריטי אספנות מקובצת מאחורי מיקרופון עומד ויוצרת מעין במה, שבני משפחה וחברים מופיעים עליה בערבי קריוקי. בכונניות מוצגים פטיפון של Rega ואוסף תקליטי הוויניל של בני הזוג.
"לשחק משחק עם המשפחה או לעשות קריוקי ספונטני קטן זה פשוט הרבה יותר משמח מאשר לגלול בטלפון במשך 45 דקות", אמר ג'יימס.
עיצוב "טיפש" ימשיך כנראה לצבור תאוצה, אמר הנס לורי, מעצב בנאשוויל, טנסי. זאת משום שאנשים נוטים יותר ויותר להתייחס לבתיהם "פחות כאל חללים שיש למטב ויותר כאל חללים המיועדים למנוחה".
דוגמה לכך היא הפינה בקומה העליונה שהמעצבת ג'ין הייז מ־Camden Grace Interiors יצרה בביתה בקונטיקט כ"משרד לא מקוון". שולחן העבודה שלה? כיסא פוף והדום בצבע כחול־סגול בהיר מבית Jaxx. "אני מסתגרת כאן כשאני צריכה להימלט מהסחות הדעת של העולם החיצון", הסבירה. "לפעמים אני מתכננת עיצובים לפרויקטים תוך כדי האזנה לתקליטים, ופעמים אחרות אני קוראת עיתון לבדי. כשאני כאן בלי מסכים, אני מרגישה בעת ובעונה אחת שלווה יותר ופרודוקטיבית יותר - שני דברים שלעתים רחוקות הולכים יד ביד".
פתח מקושת מסמן את המעבר אל חדר השמש הוורוד של המעצבת זואי פלדמן בוושינגטון הבירה - חלל שלו, שאותו היא רואה כמפלט מן הדרישות הדיגיטליות של חיי היומיום. המקום משמש לקריאה ולשיחה שקטה, ו"מדגים עד כמה מרגיע להיות פיזית בחדר ללא גירויים בלתי פוסקים", אמרה המעצבת.
לורה לובין, בעלת Ellerslie Interiors בנאשוויל, הפכה חדר שינה קטן בקוטג' של משפחתה לחדר וולנס משלה, לשם היא בורחת כדי ליהנות מאמבט צלילים, מעיסויים ומהתבוננות פנימית. "ללא מסכים החדר מיד משנה את מערכת העצבים שלך. את לא עוסקת בריבוי משימות או בצריכה, את פשוט נוכחת", אמרה לובין.
כמעצבת היא נותנת מענה לבקשות של לקוחות ליצירת חללים דומים התומכים בבריאות הנפש ובמנוחה, אמרה. "אנשים מוצפים בגירויים רבים מדי ולוח הזמנים שלהם עמוס יתר על המידה", הסבירה. "בתים הם כבר לא רק מקומות מגורים. מצופה מהם לתמוך באופן פעיל בהרגשה טובה ואיכות חיים".
המעצבת מולי טורס פורטנוף מ־DATE Interiors בניו יורק אימצה את אותם הכללים כשעיצבה חדר מוזיקה לבעלה, הבעלים של חברות התקליטים Greenway Records ו־Levitation, בביתם בלידו ביץ', ניו יורק. הוא נכנס לשם בלילות כדי להאזין לתקליטים או לנגן בגיטרה שלו.
זוכרים את ארון המשחקים מהבית העירוני בסרט "משפחת טננבאום" (קומדיה מ־2001)? "גם הרעיון הזה חזר", אומרת גאשו. בשנה שעברה היא עיצבה חדר משחקים מטורף שכולל קיר טיפוס עבור משפחה צעירה במונטנה. כשצופים בתוכנית או בטלפון, "זו חוויה של אדם אחד ברוב המקרים", אמרה המעצבת. "המשפחה באמת רצתה לעודד את כולם לעשות דברים יחד".
פסנתר במקום טלוויזיה
אין לכם מספיק מקום, תקציב או אנרגיה כדי לצייד חדר פנאי שלם בסגנון רטרו? "יש הרבה שינויים קטנים שאפשר לעשות כדי לייצר חדר אנלוגי לגמרי", אמרה פרייס.
גאשו אומרת ש"הדברים הקטנים בחייהם של אנשים הם רמזים לטרנדים הגדולים יותר". היא שמה לב שיותר לקוחות שלה ביקשו לאחרונה פריטי נוסטלגיה קלאסיים, כמו שעונים אנלוגיים ומעמדים למגזינים. עבור הסלון שלה בלוס אנג'לס השפית שרה קריימר השיגה פסנתר וינטג' מלוח המודעות המקוון קרייגסליסט, כדי שיהיה מרכז החדר, במקום להקריב את העיצוב שלו לטובת הקופסה השחורה הדומיננטית של טלוויזיה חכמה.
לורן קונר, מעצבת מאלבמה, עבדה לאחרונה עם לקוחה שקנתה בית שהיה בו טלפון עם חוגה. במקום לזרוק אותו, היא החליטה להשאיר אותו פעיל, והוסיפה לשפופרת כיסוי כסוף מעוטר בראשי התיבות של סבתה.
חלק מהאביזרים הנוסטלגיים אינם כה מעודנים. מליה מרדן עיינה בפרסומים של בית המכירות הפומביות Public Sale בהדסון, ניו יורק, וראתה תא טלפון של חברת בל סיסטמס מסביבות סוף שנות החמישים. היא הציעה עבורו כמה מאות דולרים וזכתה. "זו הייתה קנייה אימפולסיבית של זמן המגפה", אמרה מרדן.
בשנת 2023 היא ובעלה, פרנק סיסטי ג'וניור, החלו לעבוד עם המעצב אליוט מאייר והקבלן ריידבילד כדי לשלב את התא במה שהיה ארון מצעים במסדרון בביתם העירוני בברוקלין. הספק הקנדי Old Phone Works שיפץ את הטלפון ומכר להם את ממיר הפולסים לטונים שמתרגם את חוגת החיוג לקו טלפון מודרני.
לזוג היה טפט וינטג' שובבי מעוטר בבעלי חיים שהספיק בדיוק כדי לכסות את פנים תא הטלפון. לילדיהם, בני 9 ו־11, אין טלפונים משלהם, ולכן הם משתמשים בתא כדי לתקשר עם המשפחה. הוא גם הפך למקום מועדף להתחבא בו עם ערימה של חוברות קומיקס.
התא הזכיר למרדן את שיחות הטלפון הארוכות וחסרות התכלית מנעוריה - עם חלק מתחושת השמחה הפשוטה של התקופה ההיא. כפי שמאייר מנסח זאת: "יש בו תחושה של ארון בגדים קסום".