מערכות הארופ ומיני הרפי של התעשייה האווירית / צילום: תע''א
יחסים בינלאומיים הם תחום מסובך, וכשמשתלבים לתוכם אמצעי לחימה הם הופכים למסובכים אף יותר.
● בוונצואלה מכחישים: לא הסכמנו לשלוח נפט לישראל
● בהשפעת המהלכים של ארה"ב וסין, מעצמות הביניים חוברות יחד
בצל זאת, מוצאת את עצמה ישראל בימים אלה בסיטואציה מסובכת שבה העתקה חיצונית־ארמנית של מל"ט מתאבד (חימוש משוטט) מתוצרת התעשייה האווירית, מביאה לזעם משמעותי אצל הידידה המוסלמית הטובה ביותר - אזרבייג'ן.
225 קשר ודיוק כירורגי
ה"הארופ" הוא מל"ט מתאבד בעל יכולות מרשימות: טווח של 200 ק"מ, שהייה באוויר של עד תשע שעות ומהירות מרבית של 225 קשר בגובה של 15 אלף רגל. המל"ט, הנושא כ־16 ק"ג חומר נפץ, מתאפיין בדיוק רב ויכולת תקיפה בזוויות אנכיות או אופקיות.
במלחמת נגורנו־קרבאך השנייה ב־2020, הפך ההארופ לסמל הניצחון המוחץ של אזרבייג'ן על ארמניה. עוצמתו בשדה הקרב הייתה כה גדולה, שהנשיא האזרי, אילהם אלייב, בחר להפגין את קרבתו לכלי הנשק הישראלי כשצולם "מלטף" אותו לעיני המצלמות - תמונה שהפכה לאייקון של המערכה.
האם הידע הישראלי זלג?
במקביל, הודו נותרה לקוחה מרכזית של התעשיות הביטחוניות הישראליות, עם רכש המהווה כ־34% מכלל הייצוא הביטחוני הישראלי בין השנים 2024־2020. לפי נתוני מכון שטוקהולם למחקרי שלום, מדובר בעסקאות בהיקף נאמד של כ־20.5 מיליארד דולר.
האתגר המרכזי בעבודה מול הודו טמון במדיניות "Make in India" של ראש הממשלה נרנדרה מודי, המחייבת חברות זרות להעתיק פסי ייצור וידע טכנולוגי להודו. בדרך זו, הופכת הודו מיבואנית ליצואנית ביטחונית עצמאית, שבמקרים מסוימים מתחרה מול האינטרסים הישראליים - כפי שקורה כעת בארמניה.
ההארופ נמצא בשירות מבצעי בצבא הודו; במאי האחרון, במהלך "מבצע סינדור" נגד פקיסטן, הפעילו ההודים את המל"ט הישראלי בהיקף נרחב. אולם חמישה חודשים לאחר מכן, באוקטובר, חשפה חברת דבארו (Davaro) הארמנית את המל"ט המתאבד "דרגונפליי 3" - שנראה כמעט כהעתק זהה של ההארופ. הזיקה ההודית התהדקה עוד יותר לפני כשבוע, כאשר משלחת מניו דלהי ביקרה בארמניה וסקרה מקרוב את המל"ט החדש.
דרגונפליי 3 הוא בעל מוטת כנפיים של 3,000 מ"מ, משקל המראה מקסימלי של 42 ק"ג וכושר נשיאה של 5 ק"ג. לפי החברה, המל"ט מסוגל לשהות באוויר שעה אחת, לנוע במהירות שיוט של כ־126 קמ"ש ולפעול בטווח של עד 120 ק"מ.
בכיר בתעשיות הביטחוניות הישראליות אומר לגלובס כי להערכתו, הידע הטכנולוגי הגיע לארמניה מהודו. במקביל, נודע לגלובס כי באזרבייג'ן שורר חוסר שביעות רצון עמוק מהסיטואציה, שכן החזקת אמצעי אסטרטגי מסוג זה בידי ארמניה מהווה איום ישיר על ביטחונה.
שלום, אינטרסים ו־F-35
על אף ההתקרבות בין המדינות בעידוד אמריקאי, אזרבייג'ן עדיין מזהה בארמניה איום ממשי. השבוע נרשמה היסטוריה דיפלומטית כאשר סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די ואנס, ביקר לראשונה בירוואן. האינטרס של ממשל טראמפ בדרום הקווקז מתמקד בקידום "מסדרון זנגזור" - פרויקט תחבורתי באורך 43 ק"מ שצפוי לחבר את אזרבייג'ן למובלעת נחצ'יבאן המנותקת ממנה, וחשוב מכך: ליצור נתיב סחר מהמזרח לאירופה.
בוושינטון מכנים את הפרויקט Trump Route for International Peace and Prosperity (או בקיצור, TRIPP). בעוד שרוסיה עדיין טובעת בבוץ האוקראיני, ואנס דילג בתוך יממה לאזרבייג'ן כדי לקדם את התוכנית מול הנשיא אלייב.
מי שמזהות הזדמנות עסקית בהתקרבות בין באקו לירוואן הן ענקיות הנשק האמריקאיות, ובראשן לוקהיד מרטין. נציגי החברה פוקדים את באקו בחודשים האחרונים בניסיון לקדם עסקאות שלא התאפשרו כל עוד המדינות היו בעימות צבאי פעיל. ללוקהיד מרטין, יצרנית ה־F-35, שותפות אסטרטגית ארוכה עם התעשיות הביטחוניות בישראל; רק השבוע מסרה התעשייה האווירית את כנף ה־350 שייצרה עבור מטוס הקרב מהדור החמישי.
עם זאת, מטוסי ה־F-35 לא נמצאים כרגע בהישג ידה של אזרבייג'ן. לפי דיווח ב־"גלובל דיפנס קורפ", באקו בוחנת חלופה בדמות רכישת 48 מטוסי גריפן E/F מדור 4.5, מתוצרת סאאב השבדית. היקף העסקה נאמד בכ־6.5 מיליארד דולר, סכום הכולל את המטוסים לצד חבילת סיוע לוגיסטי, חלקי חילוף, הכשרה ומערכות נלוות.
מהתעשייה האווירית נמסר בתגובה: "התעשייה האווירית איננה מכירה בהערכות המוזכרות בכתבה ואיננה חלק מהן. התעשייה האווירית פועלת בכל שיתופי הפעולה הבינלאומיים שלה, ובכללן זה בהודו, אך ורק בהתאם לחוק ולהנחיות אגף הפיקוח על היצוא במשרד הביטחון".