השקל מתחזק מול הדולר / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי (נוצר בעזרת adobe firefly)
הכותב הוא כלכלן ראשי והמשנה למנכ"ל קבוצת פרופיט
השפעתן על השקל של שתי הפחתות הריבית האחרונות של בנק ישראל, מ-4.5% ל-4%, נבלעה בשטף הכספים שהמשיך לזרום לישראל. נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, לא היה מוכן לקחת אחריות, ובעדות בוועדת הכספים אמר: "אם יש בעיה נקודתית ליצואנים מסוימים עם השקל החזק - הממשלה צריכה לפעול נקודתית". כלומר, הוא לא רואה סיבה לעצור את התחזקות השקל, או שהוא מנסה להסיר אחריות, לאור הכרתו בעוצמת הכוחות שפועלים כיום להתחזקות המטבע.
● "הדולר בדרך לפחות משלושה שקלים, וזה יקרה מהר משחושבים"
● "הרעשה ארטילרית": הדולר צונח, עד לאן הוא יכול להגיע?
באופן כללי, כל בנק מרכזי יעדיף להצניע את האמת, שעם כלים מוניטריים א-אפשר באמת לייצר השפעה ריאלית למשך זמן. הפחתות ריבית, רכישות מט"ח, הדפסות כסף, פעולות כאלה דומות לאדם שיעמוד בתוך דלי וינסה להרים את עצמו. אפשר לקפוץ קצת במקום ולנסות לשכנע שזה עובד, אבל לא להרים באמת. במובן הזה הקפיצה של החלשת השקל באמצעות רכישות מט"ח למשל, כבר הרחק מאחורינו.
להמחשה, אותן רכישות מט"ח שהחל בזמנו הנגיד סטנלי פישר, שהביאו את היתרות של בנק ישראל למעל 230 מיליארד דולר, הן בין הגורמים שאחראים כיום להתחזקות השקל, משום שהן מייצרות זרם דולרי לישראל דרך רווחי חברות.
אבל לא רק נכסי בנק ישראל מבטיחים לישראל זרם של מט"ח, אלא גם נכסי הציבור בחו"ל: בשנים האחרונות הציבור הישראלי התפוצץ במניות זרות, ובפרט במניות מדד S&P 500 (בין היתר דרך הגדלת החשיפה של הגופים המוסדיים בישראל, המנהלים את כספי הפנסיה של הציבור לחו"ל), כך שדה-פקטו, חברות גלובליות הן אלה שמשלמות כיום חלק לא קטן מהפנסיות של הישראלים (גם כשהגופים המוסדיים נטרלו חלק מהחשיפה).
סך הנכסים הפיננסיים נטו של ישראל בחו"ל, מה שמכונה NIIP או FNA) Foreign Net Assets), זינק לסביבות 40% מהתוצר, מהגבוהים בעולם, ובמיוחד ביחס למדינה ללא עודפים משמעותיים ממכירת משאבי טבע או סקטור פיננסי בינלאומי.
זרימת הון בלתי נפסקת
"אשמים" נוספים בהתחזקות השקל הם דווקא אותם אלה שלכאורה סובלים מהתחזקותו - היצואנים והחברות הגלובליות שפועלות מישראל. אלה, כמו אנבידיה ואינטל, מזרימות לארץ סכומי עתק במט"ח כדי לשלם משכורות, בזמן שיצואנים ישראלים, בתוכם גם חברות טכנולוגיה וחברות ביטחוניות מקומיות, סוגרות עסקאות במיליארדי דולרים ומביאות גם אותם לארץ. כך שקצת פרדוקסלי אם הן יתרעמו נגד ההתחזקות של השקל.
מכאן כן הגיונית טענת הנגיד אמיר, כי במקרה שיש יצואנים ספציפיים שמתקשים להתמודד עם השקל החזק, אפשר שהמדינה תנסה להקל עליהם בצורה נקודתית, מתוך המחשבה לאפשר להן לשרוד את התקופה למקרה שהשקל יחזור להיחלש בקרוב. אבל כמובן שכל עזרה כזאת חייבת להיות זמנית, אחרת היא עלולה לגרום להשארתן בחיים של חברות לא תחרותיות, מה שיהפוך אותן למה שמכונה "חברות זומבי", כאלה שרק יכבידו על המשך צמיחת הכלכלה.
ולמרות זאת, אי-אפשר להסיר מבנק ישראל כל אחריות, ואפשר לטעון כי הוא מחזיק את הריבית גבוהה מדי ביחס לשיווי המשקל הטבעי שלה בשוק הכסף. עובדה שהיא בין הגבוהות בעולם, גם נומינלית וגם ריאלית, ובכך הבנק תומך אולי בזרימת הון לישראל שאינה בת-קיימא.
הבנק מצידו עשוי לטעון כי האינפלציה בפועל גבוהה ממרכז היעד שלו (בדצמבר הייתה 2.6% לעומת מרכז יעד של 2%), אך לפי ההערכות, כבר בנתון ינואר (שיתפרסם בפברואר) האינפלציה תרד מתחת ל-2%, מה שיסיר את הטיעון הזה מהשולחן.
אך גם כשהאינפלציה תתקרר, לא צפוי שבנק ישראל יצא לרצף הפחתות מהיר הרבה יותר מעבר לשתיים שהוא צופה ב-2026. הסיבה העיקרית היא הצפי המקביל להאצת הצמיחה השנה ל-5.2%, שמתבטא גם בשיעור אבטלה נמוך, שלא מתכתב עם הפחתות ריבית משמעותית. במילים אחרות, לשיטת הבנק, לא צריך להתבייש בכך שהשקל חזק, זכינו בכך ביושר, ומגיע לנו ליהנות ממנו.
לתרגם יתרונות לערך כלכלי
הישראלים רגילים לחשוש מהצד שלילי של שקל חזק (כמו אבטלה רחבה), אבל בנק ישראל בא ואומר: זה בסדר להרוויח יותר, המטבע הוא שיקוף של ערך גדול יותר שהמדינה מייצרת. העליות החדות בבורסה המקומית, שנמשכו גם בינואר, הן אינדיקציה נוספת לכך שהחברות כקבוצה מצליחות לתכלל את השקל המתחזק.
ואכן, העולם רוצה סחורות ושירותים מישראל, ומתקשה למצוא להם חלופות זולות יותר. "Made In Israel" הופך להיות יקר יותר. ישראל היא לא מונופול בשום דבר, אבל בלא מעט תחומים היא בהחלט פועלת בשוק עם תחרות מעטה ומוצרים ושירותים ייחודיים.
רבים יזכירו את התעשייה הביטחונית, שמציעה כעת מוצרים עם קבלות, מרכזי פיתוח טכנולוגיה ברמה עולמית, עם מומחיות ייחודית בעולמות הסייבר, חקלאות והתפלה. אבל לא הרבה יודעים לתרגם לערך כלכלי את המונופול היחסי של ישראל כמקלט ליהדות העולם, או להתפתחויות הגאו-פוליטיות האחרונות שהפכו את ישראל לספקית כמעט יחידה של עוגן מודיעיני וביטחוני במרחב ים סוף ובכניסה דרכו לאפריקה. או לרכיב קריטי (ביטחוני) בחזון לתשתית הודו-אירופה (IMEC), ולגורם חשוב בגיוון אספקת האנרגיה לאירופה, באמצעות הקמת ואבטחת צינור גז מזרח־ים־תיכוני.
כלומר, ככל שישראל מציעה לעולם ערך ייחודי וגדול יותר, כך גם טבעי שהיא תצליח לתרגם אותו לערך כלכלי גבוה יותר. אם כך, מטבע חזק הוא לא עונש, אלא שיקוף של הערך שמדינה מייצרת. ולפחות במקרה הנוכחי, אכן נראה כי "Made In Israel" מציע סל מוצרים טוב יותר.