טיל בליסטי באיראן. האם טהרן חותרת להסכם אמיתי? / צילום: Reuters, Morteza Nikoubazl
המזרח התיכון של שנת 2026 פועל לפי דוקטרינת טראמפ: עוצמה צבאית חסרת תקדים, שנועדה לדחוף את היריב לשולחן המשא ומתן.
נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, אמנם הצהיר בסוף השבוע האחרון כי נפילת משטר האייתוללות באיראן היא "הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות", אך בשטח הוא דבק בערוץ הדיפלומטי: השבוע תשגר וושינגטון - שוב - משלחת לג'נבה לשיחות הגרעין. מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, אף חשף בעיתון "בלומברג" כי טראמפ מוכן לפגישה ישירה עם המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי.
● 8.8 טריליון דולר בסכנה? פרויקט הדגל של מוחמד בן סלמאן נקלע לקשיי מימון
● בעידוד הבית הלבן: המחוז הקנדי העשיר שדורש להתנתק מהמדינה ולקבל עצמאות
המציאות מלמדת כי למרות שבמבצע "פטיש חצות" הותקפו מתקני הגרעין במדינה, היא בוצעה מול עובדה מוגמרת: בעת התקיפה איראן כבר החזיקה בכ־450 ק"ג של אורניום מועשר ל־60% - כמות שמציבה אותה במרחק נגיעה מיכולת צבאית ממשית.
איראן מצידה, מגיעה לשולחן במצב כלכלי חמור, שחלקו נגרם מהסנקציות הכלכליות של המערב. מנתוני חברת קפלר עולה, כי טעינת הנפט הגולמי בטרמינלים האיראניים ירדה בינואר לכ-1.39 מיליון חביות ביום, ירידה של 26% ברמה השנתית. המגמה מושפעת מהמתרחש אצל הלקוחה העיקרית של משטר האייתוללות, סין, שפריקות הנפט האיראניות בה הסתכמו בכ-1.13 מיליון חביות ביום, לאחר 1.4 מיליון חביות ביום ב-2025.
סוגיה נוספת ששוחקת את רווחיות הנפט האיראני היא הגדלת האחסון במכליות בים בהיקף של כ-170 מיליון חביות - פי שלושה בתוך שנה בשל היעדר הלקוחות. כך לפי ניטור קפלר. שמוערכת בכ-100 אלף דולר למכלית, מה ששוחק אף יותר את ההכנסות.
עשר פצצות וסימן שאלה
יקי דיין, לשעבר קונסול ישראל בלוס אנג'לס, מציין כי טראמפ הוא אולי האיש היחיד בעולם המאמין כי ניתן להגיע להסכם עם איראן - מה שדוחף אותו למצות את המשא ומתן. "בצל הזזת נושאת המטוסים ג'רלד פורד, הנשיא מאמין שהאיראנים יישברו ויהיה הסכם", אומר דיין.
"השבוע יגיע שלב ה'תכלס'. כרגע ברור שהמקסימום האיראני רחוק מהמינימום של טראמפ, והשאלה היא עם מה הם יגיעו לשולחן: האם יסכימו לאפס העשרה או להוצאת האורניום המועשר ל־60%? לטראמפ יש חודש לצבירת כוחות והמתנה לשיפור במזג האוויר, תוך תקווה למיצוי המגעים".
מומחי גרעין מדגישים כי המעבר מהעשרה של 60% לשיעור של 90% אינו מהווה משוכה מדעית מורכבת. בהתחשב בכך שלייצור פצצה נדרשים כ־42 ק"ג של אורניום מועשר ברמה גבוהה, הרי שהמלאי שצברה איראן - לו יושלם תהליך העשרתו - יכול להספיק לייצורן של כעשר פצצות גרעין.
המתקפה האמריקאית ביוני האחרון אמנם פגעה בשאיפות הגרעין של הרפובליקה האסלאמית, אך לא ניתקה אותה לחלוטין מיכולותיה. עבור טהרן, הגרעין הינו מנוע כלכלי משמעותי, על אף ההשקעה הגדולה שהוא מצריך. על פי נתונים שהציג מוחמד אסלאמי, ראש הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית, תחנת הכוח בבושהר - שהקמתה עלתה כ־1.8 מיליארד דולר - סיפקה לאורך יותר מעשור כ־70 מיליארד קילו־וואט־שעה. לדבריו, ייצור אנרגיה בהיקף דומה באמצעות דלקים פוסיליים היה עולה למדינה כ־8 מיליארד דולר - פי ארבעה מעלות הקמת הכור.
צומת הדרכים של איראן
שאלת מיליארד הדולר נותרה בעינה: האם טהרן חותרת להסכם אמיתי, או שמא מדובר ב"מריחת זמן" אסטרטגית כפי שטוענים בישראל? מחד, לאיראנים יש תמריץ כלכלי אדיר: לאחר הסכם 2017, הסחר עם האיחוד האירופי זינק ב־180% להיקף של 20.6 מיליארד דולר - צמיחה שנגדעה באחת עם פרישת טראמפ מההסכם ב־2018. מאידך, סבבי המשא ומתן האחרונים הוכיחו כי המשטר מוכן לספוג פגיעה כלכלית אנושה למען חתירה למעמד גרעיני בכל מחיר.
וושינגטון עשויה להעלות על השולחן הצעה להגבלת העשרת האורניום באיראן לרמה של 3.67% לכל היותר, או לחילופין - הקפאה מוחלטת של התוכנית למספר שנים. אם האמריקאים יתמידו בסירובם להמשך העשרה על אדמת איראן, הפתרון שייתכן כי ירצה את שני הצדדים הוא "מודל הזהב" האמירותי. במודל זה, המדינה מוותרת כליל על יכולת העשרת אורניום עצמאית בשטחה. כיום, ארבעה כורים גרעיניים באיחוד האמירויות כבר מחוברים לרשת החשמל, כשהם פועלים על בסיס אורניום מועשר המיובא מאוסטרליה.