עמית אסרף / צילום: עומר הכהן
אישי: בן 29, רווק, גר בתל אביב
מקצועי: מייסד-שותף ומנכ"ל סטארט-אפ הסייבר KOI
ילדות ומשפחה: נולדתי בירושלים לשני הורים שעבדו במשטרה. אבא כיהן במגוון תפקידים וסיים כתת־ניצב וראש אגף המודיעין, אמא עבדה במשאבי אנוש. שניהם שירתו שם יותר מ־30 שנה. כשהייתי בן 10 אבא מונה לנציג משטרת ישראל בטורקיה, ועברנו לאנקרה לארבע שנים. למדתי בבית ספר אמריקאי עם ילדי דיפלומטים. מסיבות ביטחוניות הוא היה בתוך בסיס צבאי והיינו מסתובבים עם שומרים מהשגרירות. לא ידעתי אנגלית ולא היו לי כמעט חברים. למדו איתי ילדים מכווית, תאילנד ואירופה. חזרנו לארץ כשהייתי בכיתה ט' - ושוב הייתי לבד. רוב החברים שלי התפזרו, נאלצתי להתחיל מחדש.
● פורטפוליו | הצלף שהקים צבא למלך נפאל עומד בראש חברת שמירה שמגלגלת מיליארד שקל בשנה
● פורטפוליו | "לא אקבל 27 דירות במתחם, כמו שפורסם": מנהלת הגוש הגדול על שכר-הטרחה
● פורטפוליו | הוא שירת 11 שנה ביחידה מסווגת וסירב להפוך לאל"מ. היום יש לו חברת סייבר
מתכנת: בגיל 11 התחלתי ללמד את עצמי תכנות. הייתי גיימר ועניין אותי איך מפתחים משחק מחשב. למדתי שפת תכנות ראשונה, שנייה ושלישית. בתיכון כבר עבדתי כמפתח בכמה חברות. פחות השקעתי בלימודים. יש לי תעודת בגרות אבל לא עקבתי אחרי הציונים.
צבא: חלמתי להיות טייס קרבי. מגיל קטן בניתי מטוסים מנייר וכשאבא שלי קנה לי מחשב ראשון נכנסתי ישר לסימולטורים. אבל לקראת הגיוס הבנתי שלא אוכל להגשים את זה כי היו לי משקפיים עם צילינדר. זה היה משבר לא קטן, אבל אבא שכנע אותי לתת הזדמנות לתכנות. קיבלתי זימון ל־8200 כי עשיתי הרחבה במחשבים. כשראו שאני יודע לתכנת, כל הדלתות ביחידה נפתחו בפניי. עברתי בארבע שנות שירות בין כמה צוותים, כולם ממוקדים במאמצים חשובים של המדינה בעולמות הסייבר.
היזמות הראשונה: לקראת סוף השירות התחלתי לעסוק בנדל"ן. שכרתי בתים ביד 2 והשכרתי אותם ב־Airbnb. זה עבד ממש טוב. יום אחרי השחרור עברתי עם חבר ושותף לרעיון לניו יורק. שם הקמנו את LANDA, סטארט־אפ שאפשר לקנות חלקי בתים. לדוגמה, אפשר היה לקנות 5% ולקבל 5% מהשכירות, אבל הנכס לא נרשם לך בטאבו. הקמתי וניהלתי חברה בגיל 23, בשיא העסקנו 80-70 עובדים. גייסנו 33 מיליון דולר בשני סבבים, ומכירות הנדל"ן באפליקציה גדלו לרמה של מיליוני דולרים בחודש. למרות זאת, אחרי חמש שנים הרגשתי שמיציתי ורציתי לחזור לסייבר. בתקופה הזאת גם התחלתי תואר באווירונאוטיקה וחלל באופן מקוון, אבל אחרי סמסטר הבנתי שאי אפשר למקבל את זה. עד היום אין לי השכלה גבוהה והייתי רוצה להשלים את זה.
היזמות השנייה: ישראלים שפגשתי בחופשת סקי בצרפת המליצו שאכיר את איתי קרוק. היה לנו מאץ' ממש טוב ודרכו הכרתי את עידן דרדיקמן. ישבנו בבית קפה בכיכר דיזנגוף והורדנו תוספים לסביבת הפיתוח. בשלב מסוים עלה הרעיון ליצור תוסף זדוני, שיאפשר לשנות את הצבע של סביבת העבודה, אבל במקביל גם יאסוף מידע.
עשר דקות אחרי ההתקנה הראשונה זה הגיע למאות ארגונים בעולם: בנקים, חברות סקיוריטי, מסעדות, בית משפט, פיצ'ר בחנות של מיקרוסופט. נאלצנו להפסיק ולהודיע לכולם שהם התקינו תוסף זדוני. הם הודו לנו וביקשו פתרון כולל. בנינו סורק פשוט, שייצר לכל תוסף פרופיל סיכון. במקביל גם הבנו שהם רוצים שנעזור להם לנהל את זה ולמחוק תוספים לא רצויים בארגון.
KOI: לפני כשנה, שלושתנו עדיין עם לפטופים בבתי קפה, קיבלנו פניות מהאחראים על האבטחה בגוגל, Airbnb, יאהו, רובין הוד, פאלו אלטו, בלומברג, בנקים אמריקאיים ענקיים וצוות הסקיוריטי של OpenAI, שאמרו שהם רוצים את המוצר. זה היה השלב שבו החלטנו להקים את KOI.
OpenAI כלקוח ראשון: גייסנו 10 מיליון דולר בסיד, בהובלת הקרנות פיקצ'ר קפיטל ו־NFX, ובהמשך עוד 38 מיליון דולר בסבב A, הפעם בהשתתפות באטרי ונצ'רס, Team8 ועם OpenAI כלקוח ראשון. היום אנחנו מוכרים במיליוני דולרים בשנה ומעסיקים יותר מ־60 עובדים, כ־50 מהם בתל אביב. לא היו פתרונות מתחרים לתוספים זדוניים בעת הקמת KOI וגם כיום אין. יש לנו עוד רבעון־שניים ככתובת יחידה לבעיה.
האקזיט לפאלו אלטו: איחוד הכוחות עם פאלו אלטו נטוורקס (שרוכשת את KOI בכ־400 מיליון דולר - ד"א) יאפשר לנו להרחיב את הטכנולוגיה לארגונים הגדולים ולספק הגנה שהופכת את העבודה על נקודת הקצה המודרנית, שבה AI היא רכיב מובנה, למאובטחת כברירת מחדל.
טייס: אחרי הצבא עשיתי רישיון טיס אזרחי וזה תחביב מדהים. אני משתדל לטוס פעם בשבוע לפחות בבקרים לפני העבודה, הרבה לחיפה, ראש פינה ובאר שבע והסביבה.