פעילות מערכות ההגנה האווירית במהלך מבצע עם כלביא / צילום: משרד הביטחון
הבוקר התחילה המתקפה המשולבת של ישראל וארה"ב על איראן, ויעדים רבים בה הותקפו. באיראן כבר מאיימים בתגובה חריפה, ובשעה האחרונה כבר נורו טילים לעבר ישראל. אמנם לטהרן יש יכולות טילים בליסטיים מהטובות במזרח התיכון, אבל אם יש מדינה בעלת מערך ההגנה האווירית הטוב ביותר באזור, ובהחלט בין הטובים ביותר בעולם, הוא זה של ישראל.
מול טילים ורקטות לעולם לא תהיה הגנה הרמטית, אבל ניתן רק לשער כמה חיי אזרחים ניצלו באמצעות המערכות הישראליות. בעקבות זאת, נשאלות השאלות מהן מערכות ההגנה האווירית של ישראל, מהם הטילים האיראניים שמאיימים על ישראל ומה קורה אם האיומים מגיעים מכיוון הים? גלובס עושה סדר.
● 30 יעדים הותקפו: התמונות והסרטונים מאיראן
● למה טראמפ העדיף לתקוף דווקא בתזמון הזה?
מהן מערכות ההגנה האווירית של ישראל?
מערך ההגנה האווירית הישראלי הוא מהטובים והמגוונים ביותר בעולם, ומתבסס על הגנה רב־שכבתית במטרה להתמודד עם מגוון איומים. לדוגמה, רקטה קצרת־טווח שמשגר חמאס, מבצעת קשת נמוכה יותר ובעלת מהירות נמוכה יותר מאשר טיל בליסטי שמשגרת איראן. הרב־שכבתיות מתבססת על מערכות חץ 3 וחץ 2 מתוצרת התעשייה האווירית בשכבות העליונות, ועל קלע דוד וכיפת ברזל מתוצרת רפאל בשכבות הנמוכות.
מערכות חץ 3 וחץ 2 מיועדות ליירוט טילים בליסטיים, כאשר ההבדל הוא שחץ 3 מיועד ליירוט מחוץ לאטמוספירה ואילו חץ 2 לתוך האטמוספירה. המערכות הישראליות הוכיחו את עצמן היטב במבצע עם כלביא שבו הגיעו לשיעורי יירוט של 86% נגד טילים בליסטיים וכ־99% נגד כטב"מים.
השאיפה היא ליירט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה ובאופן כללי לבצע יירוטים גבוהים ככל הניתן, היא הרצון להרחיק את האיום מהמדינה. קלע דוד היא מערכת ליירוט רקטות וטילים לטווח בינוני־ארוך וכן טילי שיוט, באמצעות מנגנון Hit to Kill. המערכת כוללת טיל מיירט דו-שלבי, המתמרן במהירות, שבחרטומו מותקנות שתי מערכות איכון והכוונה - מכ"ם וחיישן אלקטרו אופטי.
בעקבות ההצלחה של קלע דוד, החל צה"ל בתהליך ההפרשה של מערכות הפטריוט המיושנות שלו, בעלות השם הישראלי "יהלום". מדובר במערכת הוותיקה ביותר במערך ההגנה האווירית, כאשר שורשיה טמונים במסע של ראש הממשלה דוד בן גוריון לארה"ב ב־1962, שם קיבל מהנשיא ג'ון קנדי חמש סוללות של מערכת "הוק" במתנה. הפטריוט הוא מערכת משודרגת של אותה הוק.
לקלע דוד יש יתרון מהותי שהוא מערכת ארצית, בניגוד לפטריוט שמתבסס על סוללות שמכסות אזור מסוים כמו, למשל, כיפת ברזל. ואם בכיפת ברזל עסקינן, אז היא מיועדת לאיומים רקטיים בטווח של עד 40 ק"מ. בניגוד למערכות האחרות היא אינה מערכת Hit to Kill. קרי, הטילים המיירטים (טמי"ר) לא פוגעים באיום כדי להפיל אותו, אלא מתפוצצות לידו.
אילו טילים של איראן מאיימים על ישראל?
המרחק בין טהרן לבין תל אביב עומד על כ־1,600 ק"מ, כשהמרחק בין מערב איראן למזרח ישראל עומד על כ־1,100 ק"מ. כלומר, הטילים שיהאב 3 (כ־1,300 ק"מ), פאתח 1 (כ־1,400 ק"מ), עימאד, קאדר וחורמשהר 4 (כ־2,000 ק"מ), וכן סג'יל שלטענת הרפובליקה האסלאמית אף מגיע ליותר מכך, עשויים לאיים על ישראל. משקל ראשי הקרב שלהם נע מכ־350 ק"ג בפאתח 1, דרך כ-1,000 ק"ג בשיהאב 3, ואף לכ־1,500 ק"ג בחורמשהר 4.
האם וכיצד איראן חידשה את מלאי הטילים?
לרפובליקה האסלאמית, לפי הוול סטריט ג'ורנל, יש כ־2,000 טילים בליסטיים שמסוגלים לפגוע במרחב.
מהם סוגי הטילים הבליסטיים של איראן?
"לאיראנים יש כמה ראשי קרב, חלקם קצת מתמרנים. בטיל סג'יל יש ראש קרב מתמרן שנע במהירות גבוהה (13 מאך) ונעים במהירות היפרסונית (הם אינם טילים היפרסוניים) בדלק מוצק. המשמעות היא להפעיל אותו תוך כרבע שעה", מסביר ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ומומחה לטכנולוגיות לייזרים, אלקטרואופטיקה וסנסורים. "יש ח'ייבר שגם הוא בעל כושר תמרון אבל דלק נוזלי. כמו כן, יש חורמשאהר שמתמרן ויש לו דלק היפרגולי, חומרים שמערבבים אותם ונדלקים לבד. כולם בטווחים שמכסים את האזור שלנו. במלחמה ניתן היה לראות ראש קרב עם תיבת אחסון שמפזרת פצצות קטנות על שטח נרחב, בגלל הפיזור מגובה רב".
מה קורה אם איומים מגיעים מכיוון הים?
לישראל יש גם מערכת הגנה אווירית ייעודיות לתווך הימי. בחודש יוני אשתקד, ביצעו ספינות הטילים של חיל הים, לראשונה, יירוט של שמונה כלי טיס בלתי־מאוישים ששיגרה איראן, באמצעות מערכת ההגנה האווירית "ברק מגן" () והמיירט LRAD. "ברק מגן" היא הכינוי שניתן למערכת ההגנה האווירית ברק MX, מתוצרת התעשייה האווירית, שמותקנת על גבי ספינות סער 6. מערכת ברק MX, שנמכרה ללקוחות שונים בהם לאזרבייג'ן תמורת כ־1.2 מיליארד דולר, תומכת במכ"מים ומשגרים שונים לכיסוי נגד מטוסי קרב, מסוקים, מל"טים, טילי שיוט, טילי קרקע-אוויר וטילי קרקע-קרקע.
המערכת מבוססת על מרכז שליטה, המאפשר שילוב של טילים ומיירטים נוספים: המיירט ברק MRAD לטווח קצר משוגר אנכית במהירות גבוהה, מותאם לטיפול באיומים בטווח של עד 35 ק"מ וכולל ראש ביות מכמ"י עם מנוע פולס אחד בלבד; המיירט ברק LRAD לטווח בינוני משוגר אנכית במהירות גבוהה, מותאם לטיפול באיומים בטווח של עד 70 ק"מ וכולל ראש ביות מכמ"י, עם מנוע דו־פולסי; וכן המיירט ברק ER לטווח ארוך משוגר אנכית וכולל מנוע מאיץ, מנוע רקטי דו-פולסי וראש ביות מכמ"י מתקדם. הגדלת טווח היירוט של ברק ER מתבצעת באמצעות הוספת מאיץ רקטי, והתאמת יכולות התקשורת והמכ"ם לטווח 150 ק"מ. את כלל המנועים למיירטים השונים מייצרת החברה הממשלתית תומר, שנחשבת למקור ידע לאומי בתחום. הדגם שנמצא בשימוש במערך ההגנה האווירית הישראלי הוא, כאמור, שכבת הביניים של ברק MX, LRAD.
כמה זמן לוקח לטיל בליסטי, טיל שיוט וכטב"מים להגיע מאיראן לישראל?
טיל בליסטי למרחק בינוני ומעלה מגיע למהירות של 5 מאך (כ-6,000 קמ"ש) ומעלה. המשמעות היא שהוא מכסה את המרחק בין איראן לבין ישראל בכ־12 דקות. טיל שיוט הוא איטי יותר ולוקח לו כשעתיים וחצי. בה בעת, המהירות של כטב"ם מדגם שאהד 136 של איראן, למשל, היא כ־185 קמ"ש, כשהמשמעות היא טיסה של כתשע שעות.
כיצד ארה"ב עשויה לסייע?
במהלך מלחמת חרבות ברזל ככלל ומבצע עם כלביא בפרט, ארה"ב תגברה את ישראל באמצעות מערכות שונות - ובמרכזן THAAD ו־AEGIS (מערכות AEGIS על ספינות הצי האמריקאיות סייעו להגנה על שמי מדינת ישראל מול המתקפות האיראניות, לצד מערכות ההגנה האווירית שנמצאות על ספינות סער 6 של חיל הים הישראלי. אלו כוללות את כיפת מגן, הווריאנט הימי של כיפת ברזל המפורסמת של רפאל, ולטווחים רחוקים יותר משתמשים ב־LRAD מתוצרת התעשייה האווירית.
את THAAD פיתחה חברת לוקהיד מרטין. המערכת מיועדת ליירוט טילים בליסטיים, ופוגעת ישירות באיומים כדי ליירט אותם (Hit to Kill). THAAD ייחודי בייעודו ליירט את הטילים בשלב הטרמינל, לרוב בגבהי 150-40 ק"מ, תוך שימוש במכ"ם מתקדם של חברת ריית'און. כל סוללת THAAD מונה 8-6 משגרים, עם שמונה מיירטים בכל אחד.
למערכת האמריקאית יש יכולות תמרון, בדומה לקלע דוד שמיועדת לשכבות הבינוניות, כאשר THAAD מסוגלת לעקוב אחרי שבע מטרות בעת ובעונה אחת. בד בבד, על חלק מספינות הצי האמריקאיות נמצאות מערכות AEGIS, שסייעו להגנה על שמי מדינת ישראל מול המתקפות האיראניות, לצד מערכות ההגנה האווירית שנמצאות על ספינות סער 6.