נשיא סין שי ג'ינפינג / צילום: Reuters
העמדה הנוכחית של סין כלפי מדינת ישראל נראית סותרת רק אם מניחים שמדיניות חוץ חייבת לדבר בקול אחד. בפועל, בייג'ינג מפעילה בצורה הולכת וגוברת גישה דו־שכבתית: מתקפת חיזור שקטה ומרוסנת כלפי ישראל בשטח, ועמדה אסטרטגית מבקרת ומתרחקת כלפי ישראל בבייג'ינג. זהו מהלך מתוכנן, שנועד למקסם רווחים בשני הקצוות.
● טורקיה ומצרים משלבות כוחות נגד ההכרה בסומלילנד
● "משהו גדול בדרך": האתר שמנסה לחזות מתי תהיה תקיפה באיראן
במערכת הפוליטית הסינית, שינויים משמעותיים כמעט תמיד לא מגיעים בהכרזות רשמיות. אין הודעה לתקשורת שמצהירה על תחילתו, או סיומו, של קמפיין ביקורתי כלפי מדינה זרה. במקום זאת, שינוי מדיניות נלמד מסימנים כמו הטון ברשתות החברתיות, ניסוח ההצהרות הרשמיות, התנהלות השגרירויות, והיקף הגישה הרשמית בתוך סין, כולל המשך (או השעיה) של מעורבות מוסדית מבוקרת.
לפי אמת מידה הזו, משהו בהחלט השתנה בשבועות האחרונים.
טמפרטורת השיח ירדה
מ־7 באוקטובר 2023 ובמשך כמעט כל שנת 2024, הרשתות החברתיות הסיניות היו רוויות בשיח אנטי־ישראלי טעון מאוד, שלעיתים גלש לסטריאוטיפים אנטישמיים של ממש. סביבה זו לא הייתה מקרית. היא שיקפה, במקרה הרע, מאמץ מקודם להדביק את הרשתות החברתיות הסיניות בדימויים שישפיעו לרעה על תפיסת ישראל בסין. במקרה הטוב, מדובר היה בגישה של אי־התערבות, שאפשרה טיפוח נרטיב שהתיישר עם מיקומה הרחב יותר של סין נגד ארצות הברית והסדר המערבי בתקופה של קיטוב עולמי.
אלא שנראה כי במהלך 2025 עוצמה זו פחתה באופן ניכר ודרמטי.
"זה לא אומר שהשיח הסיני הפך פרו־ישראלי", אומרת קאריס וויטי, מנכ"לית ומייסדת קבוצת סיגנל העוסקת ביחסי ישראל־סין. "הוא לא. אבל הקצה הוסר. השיח פחות בלתי פוסק, פחות מגויס ויותר מקוטע. הדבר בלט במיוחד ברגעים כמו מלחמת ישראל־איראן, כאשר התגובות ברשתות החברתיות הסיניות כללו ספקנות כלפי איראן, ולא הזדהות אוטומטית נגד ישראל".
"במקביל", היא מוסיפה, "התנהלות השגרירות הסינית בארץ כלפי ישראל הפכה מדודה יותר ולעיתים אפילו חמה".
ההסבר, לדבריה, הוא אסטרטגי. בייג'ינג בוחנת הכל לפי התוצאות שהיא מפיקה מהמדיניות שלה. "קצין צבאי סיני בדימוס ניסח זאת פעם באופן בוטה: סין מעדיפה להמר על המנצח. בקריאה של בייג'ינג, ישראל יצאה ממערכה בעזה, ובהמשך גם ממלחמת איראן, כמנצחת הצבאית והמודיעינית. ההרתעה שוקמה. היכולות הודגמו. חדירת המודיעין נחשפה".
לדברי וויטי ניתן לומר כי סין נוהגת להגיב למנצחים באמצעות התאמת התנהגותה כדי לפתוח, או אפילו להבטיח, את היכולת למצות את יתרונות הניצחון. אפשר לראות זאת במאמציה של בייג'ינג להתגבר על מדיניותה שלא להכיר בממשל הסורי, בשל תפקידים רשמיים שניתנו למיעוט האויגורי. כאשר אחמד א־שרע המשיך להיראות כמוצלח, בייג'ינג החלה לחפש דרכים להכיר בממשלה שלו בכל זאת.
"המשך קמפיין בטמפרטורה גבוהה נגד שחקן שמוכיח יכולות חזקות מהווה סיכון תדמיתי, ועלול להביא לירידה במנופי ההשפעה ולפגיעה בגישה לרווחים מעשיים", מסבירה וויטי את צורת החשיבה של ההנהגה הסינית. הורדת הטמפרטורה ברשתות, אם כן, לא הייתה חיבוק לישראל - זו הייתה התאמה מחודשת.
ברמה האופרטיבית, בתוך ישראל עצמה ובאינטראקציות הבילטרליות, סין נראית מעוניינת לשמר גישה. הדבר כולל ידע טכנולוגי, קשרים מסחריים, והיתרונות השיוריים של מעורבות עם מעצמת ביניים בעלת יכולת גבוהה כמו ישראל.
חיזור שניתן להכחשה
כאן נכנסת לתמונה מתקפת החיזור השקטה שהממשל הסיני מפעיל כלפי ישראל. היא פרגמטית ושקטה במכוון, ניתנת להכחשה מטעמי נוחות, ועסקית לחלוטין. בייג'ינג רוצה את יתרונות המעורבות כאן בלי המחיר הפוליטי של הזדהות עם ישראל.
במקביל, הנרטיב המרכזי והפומבי של סין כלפי ישראל נותר ביקורתי. הצהרות רשמיות ממשיכות לקרוא לריסון ומסגור התקשורת הממלכתית עודנו שלילי לחלוטין. העמדה הדיפלומטית של בייג'ינג מבדילה בעקביות את סין מארצות הברית באמצעות הדגשת ריחוק מוסרי משימוש ישראל בכוח צבאי.
וויטי סבורה כי עמדה זו משרתת כמה מטרות. "הבידול מוושינגטון היא יעד מתמשך במאמץ למצב את סין כאלטרנטיבה עולמית אפשרית. ביקורת על ישראל מאפשרת לבייג'ינג להציג את עצמה כקוטב חלופי, מושך במיוחד לקהלים שמראש נוטים נגד הכוח האמריקאי".
"לעמדה זו כלפי ישראל יש גם משיכה בדרום הגלובלי", היא מסבירה ומצביעה על מדינות פחות מזוהות עם המערב באופן אינהרנטי. "מדינות רבות באזור נותרו ביקורתיות כלפי ישראל. העמדה הרטורית של סין מסייעת לגיבוש רצון טוב והון פוליטי בזירות האלה, גם כשההתנהגות הממשית של סין זהירה הרבה יותר".
חשוב לזכור כי ההחזקות של סין בישראל לא נפגעו, לא בעקבות המלחמות ולא בעקבות העמדה האנטי־ישראלית שנשמעה בבייג’ינג מאז תחילתה. מסוף נמל חיפה המופעל על ידי SIPG תפקד היטב במהלך הלחימה, וכך גם תנובה (בבעלות ברייטפוד) ואדמה (מכתשים אגן לשעבר, בבעלות כמצ'יינה). כל זה מעמיס עוד מורכבויות כלכליות כאשר מדובר ביחסים בין ישראל לבין המשטר הקומוניסטי בסין - שהרי הממשל בבייג'ינג מעורב בכל חברה סינית הפועלת ברחבי העולם.
תועלת התמיכה באיראן
המשך תמיכתה של סין באיראן משתלב באופן מלא במסגרת זו, סבורה וויטי. אם סין הייתה פועלת לפי לוגיקה פשטנית של "להמר על המנצח", טהרן הייתה ברגע זה נטל - שכן היא לא יצאה מחוזקת מבחינה צבאית, היא אף נחשפה כחלשה הרבה יותר מתדמיתה. ובכל זאת, סין ממשיכה לתמוך בה. "ערכה של איראן עבור סין הוא לא בהצלחה צבאית, אלא בתועלת אסטרטגית", מבהירה וויטי. "העמדה האנטי־אמריקאית של טהרן, יכולתה לייצר חיכוך עבור וושינגטון ותפקידה בסיבוך האסטרטגיה האזורית האמריקאית, כל אלה משרתים אינטרסים סיניים - גם כאשר איראן עצמה מפסידה טקטית".
אפשר להבין את התנהלות הסינית הסותרת לכאורה בצורה הזו. סין יכולה להכיר בשקט ביעילותה של ישראל, ובו בזמן להמשיך להתייצב, רטורית ודיפלומטית, לצד יריבותיה של ישראל. מה שמתגבש הוא מדיניות רב־שכבתית. בשטח, להפחית חיכוך עם ישראל, לשמר גישה, ולחלץ רווחים. בבייג'ינג ובמסרים הגלובליים לעומת זאת, הגישה היא לשמר עמדה ביקורתית שמבדילה את סין מארצות הברית ומיטיבה עם קהלים אנטי־ישראלים.
וויטי מבהירה שהטעות הגדולה ביותר שישראל יכולה לעשות היא לבלבל בין טון מרוסן יותר לבין עמדה חמה יותר. "בייג'ינג הופכת למיומנת יותר במזרח התיכון במיצוב עצמה כך שתפיק תועלת מכל חלופה. מצידה של ישראל, היחס צריך להיות מציאותי, מבוסס אינטרסים, ומנוהל בקפדנות", היא אומרת.
אם כך, היא מסכמת, נראה שהעמדה הנוכחית של סין כלפי ישראל אינה התפייסות, אלא עמימות מחושבת.