בניגוד לאביו משה, צביקה לביא, המנכ"ל ובעל השליטה בבית ההשקעות "לביא את לביא", הוא לא דמות מוכרת בשוק ההון הישראלי. לביא הבן נחקר בשבוע שעבר על־ידי רשות ניירות ערך בחשד לשימוש במידע פנים כדי לרכוש מניות של החברה הביטחונית ארית תעשיות.
● עשרת הימים שיכריעו: האם רוזן וטוכמאייר הימרו נכון
● הישראלית שצללה בעקבות כלי AI חדש, וזו שהמריאה אחרי הדוחות
לעומתו, אביו, משה לביא ז"ל, נחשב לאחד מראשוני שוק ההון בישראל, כשהקים את מחלקת ייעוץ ניירות ערך בבנק מזרחי ב־1962; ולאחר מכן הקים את חברת ניהול התיקים "הראון את לביא" יחד עם ד"ר יעקב הראון, בעלי סוכנות הביטוח סקוריטס.
"משה לביא הוא זה שקבע את המזוזה בכניסה לבורסה כשעברה לאחד העם", מספר מנהל השקעות בשוק. בסוף שנות ה־80 נחשבה "הראון את לביא" לאחת מחברות ניהול תיקי ההשקעות הגדולות בשוק ההון. היא ניהלה מאות תיקים בשווי של עשרות מיליוני דולרים, כך על־פי עיתון "מעריב" מאותם ימים.
ובחזרה ללביא הבן. לפי החשד, צביקה לביא רכש מניות ארית לאחר שקיבל מידע פנים לגבי עסקאות שערכה החברה מול צבא ארה"ב ומשרד הביטחון בישראל. ככל הידוע, גם מנכ"ל ארית, חיים שטפלר, נחקר סביב העסקאות אשר לגביהן נעשה שימוש במידע פנים.
ארית, נזכיר, היא סיפור סינדרלה יוצא דופן בבורסה של תל אביב. יצרנית מרעומי הפגזים הוותיקה, שחוותה בעבר משברים חמורים, הפכה בשלוש השנים האחרונות לכוכבת הגדולה של הבורסה המקומית - עם זינוק פנטסטי של 6,500% לשווי של כ־6.3 מיליארד שקל.
צביקה לביא עצמו סירב לדבר על חקירת הרשות, אך כמה אנשים בשוק שמכירים אותו סיפרו לגלובס כי הם הופתעו מהאירוע ומתקשים להאמין שלביא ייכשל בשימוש במידע פנים. אחד מהם ציין כי לביא השקיע בארית "ממש מזמן, עוד כשהייתה חברה קטנה. בהתחלה הוא הפסיד שם כסף, ואיכשהו עם ההצלחה של המניות הביטחוניות בשנים האחרונות והמלחמות, היה מזל לארית, והצליח לו".
הוא הוסיף כי לביא "השקיע בארית לפני המון שנים, כשהמניה נסחרה בשקל וחצי". כיום ארית נסחרת בכמעט 62 שקל למניה (לא כולל דיבידנדים). "בהנחה שלא מכר, אני יכול להניח שהוא עשה כאן הון לאורך השנים", ציין אותו גורם. "זה לא שפתאום הוא גילה את אמריקה; הוא כאמור מהמשקיעים הראשונים בארית, עוד לפני שכולם הכירו את החברה; הוא מכיר את חיים שטפלר המנכ"ל ואת החברה שנים רבות. זה לא שפתאום ביום בהיר אחד הוא הרים טלפון ונכנס למניה".
איש סולידי שגדל עם כסף
לביא את לביא הוא בית השקעות קטן, שהוקם ב־2001, ולפי גורמים בשוק מנהל כמה מאות מיליוני שקלים בודדים, ויש לו פחות מעשרה עובדים. לפני הקמתו, עבד צביקה לביא כעוזר מנהל השקעות בחברת עוז רם ניהול השקעות, וקודם לכן עבד באגף ניירות ערך של בנק מזרחי טפחות וכיועץ השקעות בבנק. במשך שנים הוא פעל ממשרד ברוטשילד, ולפני מספר שנים עבר לב.ס.ר סיטי בפתח תקווה.
שני גורמים בשוק מציינים כי הלקוחות של לביא את לביא מגיעים בעיקר מהמגזר הדתי־לאומי, ככל הנראה מאזורי גבעת שמואל ופתח תקווה. "לביא נחשב איש סולידי, הוא מנהל את התיקים בצורה הקלאסית של מניות ואג"ח, השקעות 'משעממות' עם פיזור גדול, הוא לא נכנס עם אחוזים גבוהים למניה ספציפית. הוא לא מחפש הרפתקאות וגם לא לקח סיכונים מיותרים. הוא הכי סולידי שיש".
גורם נוסף מציין כי לביא "הוא לא מאלה שמפרסמים את ההצלחה שלהם ברשתות החברתיות".
אדם המכיר אותו מתאר את לביא כ"איש הכי 'סחי' ("מרובע") שיש. הוא בן יותר מ־50, נשוי עם 6 ילדים, חלקם קרביים בצה"ל".
כאמור, אביו המנוח של צביקה לביא היה אחד הברוקרים הראשונים בשוק ההון המקומי, ופעל בשוק ההון עוד משנות ה־60 של המאה הקודמת. "הוא גדל עם כסף", ממשיך אותו גורם לספר. "זה לא בחור צעיר שעכשיו נכנס לשוק ורוצה לעשות 'מכה'".
לדבריו, "כל השנים הוא מאוד נזהר, יותר מאחרים, ומכיר היטב את הסיכונים של שימוש במידע פנים. לא מאלה שאתה שומע עליהם סיפורים על ברוקר שהלך והביא טיפים לחברים, וכזה שבא לעשות כמה מאות אלפי שקלים על שימוש במידע פנים".
עוד מוסיפים אותם גורמים עימם שוחחנו כי "צביקה גדל לתוך העולם הזה. הוא ראה לאורך כל הקריירה אנשים שמסתבכים. זה לא אדם שלא יודע מה המשמעות של דברים כאלה. זהירות אצלו זה ב־DNA".
גורם נוסף מציין כי "היום צריך להיות ממש לא חכם לעשות דבר כזה, עם כל המערכות והבקרות שיש. זה נשמע הזוי".
האב "הריח משהו חשוד במשבר ויסות המניות"
שמו של לביא האב זכור גם מימי פרשת ויסות מניות הבנקים בתחילת שנות ה־80 של המאה הקודמת. באותם ימים הבנקאים גרמו לציבור לקנות את מניות הבנקים, ואף עודדו לקיחת הלוואות כדי לעשות זאת, כשהמחשבה השגויה הייתה שהמניות הללו ימשיכו תמיד לעלות. האירוע נמשך במשך שנים רבות והתפוצץ ב־1983, במה שהפך לאחד המשברים הגדולים בשוק ההון המקומי - כשמניות הבנקים התרסקו ולאחר מכן הולאמו על־ידי המדינה. רק כעבור 20 שנה הבנקים הופרטו שוב.
באותו הזמן, משה לביא "הצליח להציל את הלקוחות שלו. הוא הריח משהו 'חשוד' ויצא בזמן", אומר מנהל ההשקעות. "שם הוא קנה את עולמו".
בכתבה ב"מעריב" מ־1989 האירוע מתואר כחלק מהעמדתם לדין של בכירי בנק מזרחי. אז נכתב כי לפני המשבר "לביא ביקש למכור באופן מסיבי מניות של בנק מזרחי. פנה אליו (אהרן) מאיר (מנכ"ל הבנק דאז, נ"א) וביקש ממנו לרכוש בחזרה את המניות, תוך הבטחה שאם יעשה זאת, יקנה ממנו הבנק את כל כמות המניות שירצה בכל עת שיבקש. לאחר מפולת המניות ב־1983 ביקש לביא לממש את ההבטחה שניתנה לו, ומאיר הורה לרכוש מלביא את המניות". על־פי פרסומי התקופה, היקף הרכישה עמד על כ־8 מיליון דולר.
בכתבה אחרת מ־1988 ב"מעריב" תואר לביא האב כך: "אם אתה רוצה עצה טובה, לך למוישה לביא. יש לו מה שנקרא חוכמת חיים של שועל בורסה ותיק. לא בטוח שאצלו אפשר להשיג רווחים מי יודע מה (הוא איש סולידי), אך איתו אפשר לישון בשקט... אם אתה מסובך עם מישהו בשוק, אם אתה צריך קצת אינפורמציה על 'הבורסה לפני 20 שנה' - לך אל מוישה לביא. הוא אחד האנשים המבינים".
*** חזקת החפות: צביקה לביא, חיים שטמפלר ויתר המעורבים בפרשה לא הואשמו ולא הורשעו, ועומדת להם זכות החפות.
