בניין שנפגע מטיל איראני בתל אביב / צילום: ap, Ohad Zwigenberg
המטחים ששוגרו מאיראן לעבר ישראל בימים האחרונים העלו חשש לפגיעה ישירה בתשתיות ביטחוניות רגישות ובבסיסים צבאיים מרכזיים. אולם בפועל, למרות מספר פגיעות ברחבי הארץ, מרביתן לא היו במטרות צבאיות מובהקות ולא אחת היו באזורים אזרחיים או בשטח פתוח.
● איך הטייסים של ישראל וארה"ב מתאמים ביניהם?
● הפתעה: לאיפה נעלמו החות'ים ולמה הם לא יורים?
התופעה הזו מעוררת שאלות לגבי רמת הדיוק של מערך הטילים האיראני וכן לגבי אופי האסטרטגיה שמפעילה טהרן בשלב הנוכחי של העימות. לדברי ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), יש כמה הסברים אפשריים למצב - החל מקשיים מבצעיים בשטח, דרך אסטרטגיה מחושבת של שימוש מדוד בחימושים ועד מגבלות טכנולוגיות במערכות הניווט של חלק מהטילים.
במקביל, תושבים באזור המרכז מדווחים על שיבושים חריגים במערכות ניווט לווייניות, בעיקר בתל אביב ובסביבתה, תופעה שייתכן שגם היא קשורה לניסיון לצמצם את הדיוק של נשק מונחה.
מפעילי הטילים פועלים תחת לחץ מתמיד
אחד ההסברים המרכזיים שמעלה קליסקי נוגע ללחץ שבו פועלים מפעילי מערכות השיגור האיראניות. לדבריו, השליטה האווירית שמפעילות ישראל וארה"ב מעל אזורי השיגור מקשה מאוד על הכוחות האיראניים לפעול באופן חופשי. כטב"מים ואמצעי תצפית אוויריים פועלים באופן רציף ומסוגלים לאתר פעילות חשודה בשטח בזמן אמת. המשמעות עבור צוותי השיגור היא שכל פעולה גלויה עלולה לחשוף אותם לתקיפה כמעט מיידית.
"המפעילים שלהם מרגישים מאוד לא בטוחים", אומר קליסקי. "צה"ל וחיל האוויר האמריקאי שולטים באוויר עם כטב"מים וסורקים את השטח. כל מי שמוציא את הראש שלו מסתכן בכך שיחסלו אותו".
לדבריו, כאשר צוותי שיגור פועלים תחת איום כזה, היכולת שלהם לבצע את כל שלבי ההכנה לשיגור בצורה מדויקת נפגעת. הפעלת מערכת טילים מודרנית דורשת סדרת פעולות מדויקות הכוללות הכוונת מערכות ניווט, בדיקות מערכות ושיגור בתזמון נכון. כאשר הצוותים פועלים תחת לחץ ובחשש מתמיד מחשיפה, גם טעויות קטנות בתהליך עלולות להשפיע על הדיוק הסופי של הירי.
אסטרטגיה של הטרדה וכלכלת חימושים
אפשרות נוספת שמעלה קליסקי היא שאיראן כלל לא מנסה בשלב זה למצות את מלוא יכולות הארסנל שבידיה. לדבריו, ייתכן שטהרן מפעילה מה שמכונה כלכלת חימושים, כלומר שימוש מדוד ומחושב בטילים תוך שמירה של חלק משמעותי מהיכולות לשלבים מאוחרים יותר. גישה כזו נועדה להאריך את משך העימות ולשמור על יכולת הרתעה גם בהמשך.
"יכול להיות שהם מנהלים אסטרטגיה של הטרדה", הוא אומר. "ירי שמטרתו להפעיל לחץ מתמשך על האוכלוסייה האזרחית, בזמן שהם שומרים את החימושים האסטרטגיים למצבים שבהם ירגישו שמים הגיעו עד נפש".
בהקשר זה מצביע קליסקי גם על שינוי בהיקף המטחים. בעוד שבשלבים הראשונים של העימות דווח על מטחים גדולים יחסית, בהמשך מספר הטילים שנורים בכל פעם הלך וקטן. לדבריו, הנתון הזה יכול להעיד על כמה אפשרויות.
מצד אחד, ייתכן שאיראן בוחרת להשתמש בכמות מוגבלת של טילים בכל שלב כדי לשמור על מלאי. מצד שני, ייתכן שהירידה במספר הטילים מצביעה דווקא על קשיים מבצעיים בהוצאת שיגורים בהיקף גדול. עם זאת, לדבריו, גם אם ביום הראשון נורו כ־90 טילים ובהמשך המספר ירד לכ־20, המשמעות היא שהירי שמבוצע בפועל אינו בהכרח משקף את מלוא היכולת התיאורטית של הארסנל האיראני.
מגבלות טכנולוגיות וניווט לא מדויק
הסבר נוסף נוגע למצב תעשיית הטילים האיראנית עצמה. קליסקי מציין כי ייתכן שחלק מהמערכות שנמצאות כיום בשימוש לא שודרגו במידה מספקת כדי לאפשר פגיעה מדויקת במטרות קטנות יחסית. "לא מספיק לקחת ברזלים ולבנות מהם צינורות", הוא אומר. "צריך גם אלקטרוניקה, מערכות הצתה מתוחכמות ומערכות ניווט מדויקות. יכול להיות שהם עבדו במהירות ולא הספיקו לשדרג את המערכות לרמה שנדרשת לפגיעות ישירות".
כאשר מערכות הניווט אינן מתקדמות מספיק, הטיל עלול לסטות מהמטרה גם אם השיגור עצמו בוצע בצורה תקינה. בעולם הטילים נהוג למדוד את הדיוק באמצעות מדד הנקרא הסתברות פגיעה מעגלית, או CEP. המדד הזה מתאר מעגל דמיוני שסביב מרכזו נמצאת המטרה. ככל שהמערכת מדויקת יותר, כך הטילים יפלו קרוב יותר למרכז המעגל. כאשר מערכות הניווט פחות מדויקות, הפגיעות מתפזרות על פני שטח גדול יותר. המשמעות היא שגם אם הטיל מכוון למטרה מסוימת, בפועל הוא עלול לנחות במרחק של מאות מטרים ואף קילומטרים ממנה.
קליסקי מוסיף כי קיימת גם אפשרות שחלק מהרכיבים האלקטרוניים שנעשה בהם שימוש אינם עומדים ברמה הנדרשת. לדבריו, ייתכן שבמהלך ניסיונות השדרוג נרכשו רכיבים במהירות או ממקורות שאינם מספקים איכות גבוהה מספיק. הוא מדגיש כי מדובר בהשערה בלבד, אך מציין כי תרחישים כאלה אינם נדירים כאשר מדינות מנסות לפתח או לשדרג מערכות מורכבות תחת לחץ זמן.
שיבושי GPS כחלק ממערך ההגנה
במקביל לשאלת הדיוק של הטילים האיראניים, אזרחים רבים בישראל מדווחים על תופעה אחרת שמורגשת בעיקר באזור המרכז. משתמשים באפליקציות ניווט שוב מספרים כי המכשירים שלהם מציגים מיקום שגוי, לעיתים אף מחוץ לישראל - טענות שנשמעו לא אחת בתחילת המלחמה. התופעה בולטת במיוחד בתל אביב ובאזורים סמוכים, בעוד שבראשית המלחמה השיבושים היו בעיקר באזורי הצפון והדרום.
אחת ההערכות היא שהשיבושים הללו אינם מקריים אלא קשורים לפעילות של מערכות לוחמה אלקטרונית שמטרתן להקשות על ניווט מדויק של טילים וכטב"מים באמצעות שיבוש האותות הלווייניים. כאשר האות משובש או מוחלף באות מטעה, מערכות ניווט עשויות לחשוב שהן נמצאות במקום אחר. הטכניקה הזו נועדה להקשות על מערכות נשק שמסתמכות על ניווט לווייני לצורך תיקון מסלול במהלך הטיסה. אולם מאחר שהאותות האזרחיים והצבאיים פועלים לעיתים באותו מרחב תדרים, גם מכשירים אזרחיים מושפעים מהפעילות הזו.
לדברי קליסקי, ייתכן שהשיבושים מורגשים בעיקר בתל אביב משום שמדובר באזור שבו יש ריכוז של תשתיות חשובות. "בתל אביב אנחנו יודעים שיש אתרים משמעותיים", הוא אומר. "ייתכן שיש צורך להגן על מקומות מסוימים, ולכן מופעלות מערכות שמקשות על ניווט מדויק".