מכון ויצמן ברחובות אחרי פגיעת הטיל האיראני בקיץ האחרון / צילום: כפיר זיו
לפני שמונה חודשים, במלחמת איראן הראשונה, נפילת הטילים על מכון ויצמן ועל בית החולים סורוקה תפסה את המוסדות הללו ואת החוקרים שלהם בהפתעה. כולם ידעו שהתרחיש הזה אפשרי, אבל רק אחרי ההתקפה הבינו לעומק את המשמעות.
● המשק נפתח: האם חייבים להגיע לעבודה, ומה עושים הורים לילדים שנשארו בבית?
● קמתם הלילה כמה פעמים מאזעקות? כך תחזרו לישון במהירות
● איך תשפיע המלחמה עם איראן על מחירי הדירות?
חוקרים ששוחחנו איתם אז דיווחו על נזק למדע שקשה להתאושש ממנו: מכשור יקר־ערך אבד, ויותר מזה - דגימות שנאספו לאורך שנים רבות מחולים ספציפיים הושמדו. חלקן נחוצות להשלמת ניסויים, ויחד עמן הלכו לפח גם מענקי המחקר. דוקטורנטים נותרו ללא יכולת לסיים את התארים שלהם. פיתוחים שאולי היו יכולים להציל חיים יתעכבו בשנים.
בישראל יש עשרות אוניברסיטאות ומכללות מחקר, יותר מעשרה בתי חולים שבהם מתבצע מחקר ולפחות חמישה בנקי דגימות. חברות סטארט־אפ נוספות מבצעות מחקרים המחייבים אותן לשמור דגימות ביולוגיות לאורך זמן. עם פתיחת הסבב הנוכחי מול איראן, יצאנו לבדוק מהם הלקחים שהופקו מהסבב הקודם.
נוהל שלא שמעו עליו
במשרד הבריאות אומרים כי נכתב נוהל חדש לשמירה על דגימות בעקבות הסבב הקודם, אך לא מפרטים שם את עיקריו. הגורמים שאיתם דיברנו בבתי החולים לא הכירו פרוטוקול כזה, לפחות נכון לתחילת השבוע הראשון למלחמה.
לגבי האוניברסיטאות, במשרד המדע ובמל"ג טענו כי זה לא קשור אליהם, וכי כל מוסד חופשי לעשות כראות עיניו. חלק מהמוסדות אכן גיבשו כללים משלהם. למשל, במכון ויצמן נעשה תהליך מסודר של אחסון דגימות רגישות. בגופים אחרים קיבלנו תגובות כמו "אנחנו פועלים על־פי כל הנהלים, והמדע הוא בראש מעיינינו", אך לא הבהירו מה נעשה בפועל.
נראה כי הדגימות מפוזרות במקומות רבים על פני הקמפוס, כל חוקר מחזיק אותן בשיטה שלו, וקשה להגן עליהן באופן אחיד. מהטכניון, למשל, נמסר במפורש: "הנושא נבדק עם הגורמים הרלוונטיים בטכניון, ולא נמצאה הצדקה להקמת מערך משני לשמירה על כל הדוגמאות והציוד".
"מוכנים לכמה תרחישים"
בחברת מימד, שעורכת מחקרים על דגימות ביולוגיות ולאחרונה נבחרה להוביל בנק דגימות לאומי, מסבירים כי כאשר מדובר בדגימות שנועדו לקבלת אישור רגולטורי, למשל מה־FDA האמריקאי, אין מקום להתבלבל.
"הדגימות שאספנו עולות כל אחת כמה אלפי דולרים", אומר ד"ר ערן אדן, מנכ"ל מימד. "אם שומרים את הדגימה בצורה מאוד ספציפית, זה מאוד מקצר את התהליכים מול הרגולטור, שיכול להנחות אתכם להפנות 'שאלות המשך' לדגימה עצמה. הקיצור הזה חוסך לחברה כמו שלנו גם המון כסף, וגם החולים מרוויחים מזה. העבודה מול ה־FDA משמעותה לפעול לפי כללים מאוד ברורים ומדויקים.
"אנחנו מוכנים תמיד לכמה תרחישים - תקלות בשוטף, פגיעה פיזית כמו טיל, פגיעה בתשתיות כמו הפסקת חשמל, ופגיעת סייבר. לכל המקררים שלנו יש חיישני טמפרטורה, ואם אנחנו יכולים להראות לרגולטור שלאורך כל התקופה ששמרנו את הדגימות, הטמפרטורה הייתה בטווח המותר, רק אז הוא יקבל את הדגימות. מול איום הפסקת החשמל יש לנו UPS, גנרטור, ואם זה כושל, אז יש לנו חנקן נוזלי.
"מול האיום הפיזי, פיצלנו את הדגימות לשני אתרים מרוחקים זה מזה, כדי שאם נאבד אחד, עדיין יהיה לנו את השני. האם זה במקום ממוגן? כמה שאפשר. שום דבר לא הרמטי". מול סוגיות הגנת המידע, נערכים גיבויים והגנות למיניהן.
ד"ר ברק הרשרוביץ', סמנכ"ל הטכנולוגיה של החברה, אומר כי "ההיערכות הזאת החלה כבר ב־7 באוקטובר. הבנו שצריך להיזהר מנקודת כשל יחידה, והבנו שהנקודה הזו היא הדגימות".
מה התקציב להיערכות כזו?
הרשקוביץ': "ממש לא בשמיים, כמה עשרות אלפי שקלים בשנה".
אבל רוב המחקרים שנערכים באוניברסיטאות או בבתי החולים לא נערכים תחת פרוטוקולים קשיחים כאלה.
"העברנו את כל הארכיון למקום מוגן"
את שרון ממן, מנכ"לית פתולאב, המעבדה הפתולוגית מקבוצת אסותא, אנחנו תופסים ממש באמצע העברת הדגימות, חלקן של מטופלים המחכים לתשובות לגביהן ממש ברגעים אלה, וגם ארכיון דגימות שנאספו בעבר וייתכן שיהיו דרושות לאבחון והכוונת טיפול בעתיד. מרגע שגידול נעלם, אי־אפשר לקחת ממנו ביופסיה שוב. זהו חומר ביולוגי שלא ניתן לשחזור כלל, אך עתיד המטופלים עלול להיות תלוי בו. "כהפקת לקחים ישירה מסיפור מכון ויצמן, שנמצא קילומטר אווירי מאיתנו, החלטנו להעביר את כל הארכיון שלנו, 100 אלף בלוקים, למקום מוגן".
יש חשש שמשהו יתבלבל במעבר?
"חס וחלילה. הכנו רשימות מראש בדיוק מה עובר ואיך. הכול מבורקד וממוחשב, ואנחנו יודעים איפה נמצא כל דבר".
פרופ' אבי פרץ, עוזר מנהל מרכז רפואי צפון, מספר כי אחרי הפגיעה במכון ויצמן, נעשתה היערכות בביו־בנק של בית החולים, שבמסגרתה נרכשו מכלים של חנקן נוזלי למקרה של פגיעה בחשמל, ונכתבה רשימה מדויקת של הדגימות שיש להעביר למקום בטוח לפי סדר חשיבות.
לדברי ד"ר הגר תדמור, מנהלת הביו־בנק, "התחלנו את ההעברה מהדגימות שאי־אפשר לשחזר בשום צורה, שהאובדן שלהן בלתי הפיך, ובהדרגה העברנו את כולן". פרץ מוסיף כי גם בנק הדם הועבר למבנה נייד ממוגן.
פרופ' דרור חרץ, סמנכ"ל מחקר ופיתוח וראש רשות המחקר בשיבא, מוסיף: "כבר בשבת הורדנו את רוב הדברים, אבל באופן כזה שאפשר עדיין להמשיך לעבוד. מכשירים יקרי־ערך שקשה לכייל גם קשה מאוד להזיז, והם עלולים להיפגע. זה חלק מניהול הסיכונים".
"מיליוני דגימות בפריזרים"
פרופ' דן טרנר מבית החולים שערי צדק חווה עוגמת־נפש רבה בעבר כאשר בלי קשר למבצע צבאי או אסון, אחד המקררים שאחסנו דגימות מחקר שלו הופשר בטעות. "הייתי צריך לתת מענה לגראנט, ונתתי, אבל איכות המחקר הזה ירדה בכ־80%".
לכן, עוד לפני אירועי ויצמן, בית החולים מיהר להיערך ולכתוב נהלים. "יש לנו פריזרים שבהם נמצאות, בלי הגזמה, מיליוני דגימות מחקריות, ששוויין מיליוני דולרים ושנות עבודה רבות. לכן כל המקררים שלנו ממוקמים מלכתחילה באזורים שהם לא מקלט אבל גם לא קרובים לחלונות. יש לנו בקרה על כל מקרר, והם מחוברים לארון חשמל נפרד ולגנרטור החירום של בית החולים. השארנו גם מקררי מינוס 80 ריקים, למקרה שמשהו יקרה לאחד המקררים שלנו. יש לנו חנקן נוזלי שיכול לתת לנו עוד שעתיים.
"ואם לא יהיה חשמל מעבר לזה? אם זה יקרה בבית חולים, כנראה דגימות מחקריות בכל זאת לא יהיו בראש שלנו, כי נצטרך לדאוג למונשמים ולפגים".