כלי טיס נערך לנחיתה בבסיס הבריטי אקרוטירי שבקפריסין, לאחר שהותקף השבוע / צילום: Reuters, Yiannis Kourtoglou
גם ללא מעורבות צבאית ישירה או קורבנות בנפש, נכון לעכשיו, המלחמה המשתוללת במזרח התיכון כבר זעזעה את אירופה, את יחסיה הבינלאומיים ואת מצבם של תושביה. הקשר הקריטי עם ארה"ב נפרם עוד יותר ומאיים להיקרע סופית, בעוד התלות האנרגטית במדינות זרות שוב מאיימת על הסיכוי לצמיחה ולשגשוג. מנהיגיה משדרים חולשה צבאית וחוסר רצון לעימות לעולם כולו, ובמיוחד לרוסיה השכנה. תמונות של תורים בתחנות דלק, אזרחים תקועים במפרץ וספינות מלחמה המהססות להפליג הופכים אותה בינתיים לצופה מן הצד בסכסוך המעצב מחדש את החצר האחורית שלה.
● כן למהגרים, לא למלחמה: ראש הממשלה שמתנגח בטראמפ
● "טראמפ מזין את הפרנויה של פוטין": האם הסיוט הגדול של נשיא רוסיה יתממש?
ההשלכות של המדיניות הפייסנית של אירופה עוד יתבררו - אם היה זה צעד חכם להימנע מהתערבות בכל מחיר או שהאיחוד יפסיד כתוצאה מכך - אך המסלול המסתמן ברור. ההיסוסים ההתחלתיים של האיחוד האירופי לגבי התגובה המתאימה, הקריאה לכל הצדדים "להרגיע את המצב", וההבהרה של ספרד כי מדובר במלחמה המנוגדת לחוק הבינלאומי, מתוות את הדרך בימים האחרונים. לכך מצטרפת גם צרפת, שהתייצבה בעמדה דומה כאשר הנשיא מקרון הצהיר כי "לא נוכל לתמוך במלחמה המתנהלת נגד הדין הבינלאומי". גרמניה אמנם מביעה עמדה שונה ואף תמיכה במלחמה, אך היא אינה נתפסת ככוח צבאי שיש להתחשב בו, לפחות בינתיים.
בריטניה: המבוכה של הצי והזלזול מטראמפ
מעבר למדינות היבשת, דווקא היחסים בין ארה"ב לבריטניה הם אלו שמתערערים כעת בעקבות המערכה באיראן. ראש הממשלה קיר סטארמר עשה בשנה האחרונה כל שביכולתו כדי להתקרב לטראמפ, זאת למרות נתוני פתיחה קשים של פערים אידיאולוגיים עצומים בין מפלגת הלייבור לכל מה שהנשיא האמריקאי מייצג. סטארמר אמנם הצליח ללכת בין הטיפות בנושאי סחר וניסה לפסוע על חבל דק בסוגיית המלחמה בעזה, אך המערכה מול איראן אילצה אותו לבחור צד ולהתייצב באופן מעשי מנגד.
סטארמר, חסיד של החוק הבינלאומי ועורך דין שעבד בעבר בהאג, ביכר אותו על פני תמיכה בארה"ב שהייתה אמורה להציל כלכלית את בריטניה אחרי הפרישה מהאיחוד האירופי. השבוע הוא שילם את המחיר על כך. "זה לא צ'רצ'יל שאנחנו מדברים עליו", אמר טראמפ בזלזול על המנהיג הבריטי, שהודיע שוב ושוב כי בריטניה לא הייתה מעורבת במלחמה, לא ידעה עליה מראש, ולא תרשה שימוש בבסיסים שלה להתקפות אלא אם מדובר בחיסול משגרים וטילים איראניים.
סטארמר גם היסס לשלוח ספינות מלחמה להגן על קפריסין, זאת לאחר שהממלכה המאוחדת הבליגה על תקיפות מל"טים איראנים - שככל הנראה נשלחו על ידי חיזבאללה - על בסיסיה בקפריסין, המהווים שטח ריבוני בריטי. כשלבסוף הודיע ביום שלישי על שליחת ספינת הוד מלכותו "דרקון", התברר כי היא נמצאת בתיקונים אחרונים ותוכל להפליג רק בשבוע הבא, אם בכלל. במקביל, ספינת המלחמה המשוכללת ביותר של הצי הבריטי, "הנסיך מוויילס", נמצאת עמוק בשיפוצים בנמל.
העובדה שצרפת ויוון ישלחו ספינות להגן על קפריסין לפני בריטניה היא מבוכה לאומית, וביום חמישי קבעה הכותרת הראשית של ה"טיימס" השמרני כי "בעלי הברית שלנו מבקרים את החולשה הבריטית". בינתיים, עצרות זיכרון לחמינאי מתנהלות ללא מפריע בבריטניה, והפגנות נגד המלחמה מתקיימות בלונדון.
צרפת: נסיגה לשורות האחוריות
בצרפת העמדה הרשמית חריפה אף יותר. אחרי ימים שבהם התחמק מהצהרות רשמיות, ואף זכה לשבחים מצד הבית הלבן על "שיתוף פעולה", התייצב הנשיא עמנואל מקרון ביום רביעי מול המצלמות. בנאום תקיף הביע מקרון התנגדות למלחמה הלא צודקת, לדבריו, שבה פתחו ארה"ב וישראל. לאחר תקופה של היסוסים הוא הודיע על שליחת נושאת המטוסים הצרפתית היחידה, אך לא לאזור המפרץ אלא לים התיכון, והכריז כי טייסת באזור המפרץ הפרסי תפטרל נגד איומים אוויריים. המנהיג שאינו מהסס לנסות ולתפוס את ההובלה בכל סכסוך בינלאומי נסוג בינתיים לשורות האחוריות וממתין לראות מה ילד יום.
ההססנות של צרפת ובריטניה בולטת במיוחד על רקע הקשרים הביטחוניים ההדוקים שנרקמו ביניהן לבין מדינות המפרץ בעשור האחרון. כיום מוצבים עשרות אלפי חיילים משתי המדינות בכווית, בחריין, אבו דאבי ודובאי, כולל בסיסים של חיל הים הצרפתי וטייסת של חיל האוויר הבריטי, וזאת לצד בריתות הגנה שנחתמו בין הצדדים. אלא שכעת, בשעת מבחן, המסר שעובר למדינות המפרץ הוא ההתמקדות האירופית בחוק הבינלאומי וה"כוח על תנאי" שאירופה מהססת להפעיל. למציאות הזו יהיו בוודאי השלכות על היחסים בעתיד. גם ההחלטות האחרונות לאפשר פעילות אמריקאית מצד צרפת, או לשלוח כמה ספינות מלחמה לאזור מצד איטליה וספרד עשויות להיות בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי.
ספרד: מורשת "לא למלחמה" חוזרת
בספרד, שתפסה את ההובלה האירופית בביקורת נגד המלחמה, ההתנגדות מתלכדת עם הסירוב הכללי להוצאה ביטחונית גבוהה יותר. המדינה רחוקה מהחזית האוקראינית ואינה חוששת מרוסיה, בעוד הממשלה הסוציאליסטית המובילה אותה תלויה במפלגות שמאל פופוליסטיות לשם הישרדותה. ראש הממשלה פדרו סנצ'ז מנסה להחיות את פופולריות העבר של המפלגה מימי הסיסמה "לא למלחמה" אחרי המעורבות בעיראק, ואינו מהסס להתנגח בארה"ב. הנשיא טראמפ מצדו הבהיר כי הוא אינו מתרגש מהצעד הספרדי, אך הוא "מזועזע" מהעמדה הבריטית.
בינתיים, רק גרמניה וקומץ מדינות במרכז אירופה, דוגמת צ'כיה, מביעות תמיכה במערכה, גם אם הן מגדירות את סוגיית החוק הבינלאומי כסבוכה או כזו הדורשת בחינה. לא במקרה, מפת התמיכה במלחמה האמריקאית־ישראלית נגד איראן כמעט זהה למפת התמיכה במלחמה נגד חמאס בעזה. בעוד שספרד וצרפת מובילות ציר אנטי־מלחמתי ברור, בריטניה מנסה ללכת בין הטיפות ללא הצלחה, וגרמניה מתייצבת לצד ישראל וארה"ב.
אלא שהפעם תמונת המצב שונה בתכלית. עם מאות אלפי אזרחים וחיילים אירופיים בטווח הירי, למערכה הנוכחית יהיו השפעות מרחיקות לכת על היבשת בהשוואה למלחמה בעזה. היחסים עם ארה"ב, המצב הכלכלי והמתחים הפנימיים מונחים כעת על הכף, בעוד רוב מדינות היבשת מעדיפות להתעלם מכך, לנקוט צעדים סמליים בלבד - ולהמתין