כותרות העיתונים בעולם
על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● "מלחמת איראן היא ההימור הגדול ביותר של הזוג המוזר"
● שרפה 12 מיליארד דולר בשבוע: המלחמה באיראן דוחקת את טורקיה לקצה
1בוול סטריט ג'ורנל מזהירים: "כוח אווירי לבדו לא מפיל משטרים"
"כאשר הנשיא דונלד טראמפ הביע תקווה בסוף השבוע שעבר כי המלחמה האווירית נגד איראן תפיל את המשטר הוא למעשה הימר נגד ההיסטוריה. זאת משום שמעולם לא הספיקו מטוסי קרב, טילים ופצצות לבדם כדי להפיל ממשלה אחת ולהחליפה באחרת", נכתב בוול סטריט ג'ורנל בכתבה שגורסת כי "כוח אווירי לבדו אינו מספיק להפיל משטר".
"תקיפות מן האוויר היו במשך זמן רב אמצעי מרכזי להפגנת כוח צבאי עבור ממשלים אמריקאיים המבקשים למזער את הסיכון לאבדות אמריקאיות ולהימנע ממלחמות קרקע ממושכות. גורמים בצבא ארה"ב אומרים כי הם הפחיתו במידה רבה את יכולתה של איראן לשגר טילים בליסטיים ואף הטביעו חלק גדול מחיל הים של המדינה. אך ללא כוחות קרקע אמריקאיים או מקומיים, הם מעולם לא הפילו והחליפו ממשלה זרה", נכתב.
פרנק קנדל, שכיהן כמזכיר חיל האוויר בממשל הנשיא ג'ו ביידן, אמר לג'ורנל כי "כוח אווירי לבדו יכול לעשות הרבה דברים היטב אבל שינוי משטר אינו אחד מהם".
רק השבוע אמרה דוברת הבית הלבן קרוליין ליוויט כי "שליחת כוחות קרקע אמריקאיים לעיראק אינה חלק מהתוכנית הנוכחית", אך בסוף השבוע אמר טראמפ כי ניתן להשתמש בהם אם תהיה "סיבה טובה מאוד".
ג'וזף ווטל, גנרל בדימוס וראש פיקוד המרכז לשעבר, אמר לג'ורנל כי "בסופו של דבר חייב להיות תהליך פוליטי. חייב להיות מישהו שיוכל להיכנס אל החלל ולהתחיל בעבודה הקשה של ממשל".
קלי גרייקו, מומחית לכוח אווירי במכון סטימסון, אמרה לג'ורנל כי כוח אווירי יעיל מאוד "אבל הוא יעיל ביותר כאשר הוא חלק מכוח משולב", לדבריה," אחד הגורמים שהופכים כוח אווירי לכלי כה חזק הוא שהוא מונע מכוחות האויב להתרכז בבטחה; וכאשר הכוחות מתפזרים, הם מאבדים את כוחם ההתקפי".
"אפילו התומכים הגדולים ביותר בכוח אווירי אינם חושבים שהוא יכול לבדו לשנות את הדינמיקה הפנימית בתוך איראן, אף שהם סבורים כי הוא יכול ליצור סביבה שבה שינוי פוליטי עשוי להתרחש באמצעות החלשת המשטר באופן חמור", נכתב.
קולונל חיל האוויר בדימוס ג'ון וורדן ציין כי "אתה יכול לקחת מהמדינה את כל הדברים שהיא צריכה כדי להיות איום עליך ולהפוך את זה לקשה מאוד ואולי בלתי אפשרי עבורה לבצע פעולות בעתיד. אבל אם אתה רוצה שממשלה חדשה תיכנס, מישהו בתוך המדינה צריך לקום ולמעשה לקחת שליטה".
מתוך הוול סטריט ג'ורנל מאת מייקל ר' גורדון וג'ארד מלסין. לקריאת הכתבה המלאה.
2"מלחמה שמאחדת ציבור עייף אך לא פותרת את הקרעים בישראל"
בעוד שבארה"ב המלחמה באיראן מפלגת את הציבור ומעוררת מחלוקות פוליטיות, "בישראל המלחמה איחדה זמנית ציבור מפולג ועייף. הישראלים רואים בהחלפת המשטר את התוצאה היחידה השקולה לניצחון, והם בטוחים כי המבצע הצבאי כבר משיג הצלחה אדירה", פורסם בפורן אפיירס, כתב עת אמריקאי יוקרתי למדיניות חוץ ויחסים בינלאומיים, שנחשב לאחד המשפיעים והמצוטטים בעולם.
לראשונה זה שנים, ישראלים "יכולים לדמיין אזור חופשי מן ההשפעה הזדונית של טהרן או מרשת השליחים שהיא טיפחה ומימנה במשך עשרות שנים".
גם עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו המלחמה היא "מתנה של ממש ברגע מכריע. וזאת בעקבות קריאות לקבל אחריות על טבח ה-7 באוקטובר, העמידה בפני משפט שחיתות וכן סקרים שהצביעו כי הקואליציה שלו עשויה לאבד מושבים פרלמנטריים בבחירות המתוכננות בהמשך השנה".
בפורן אפיירס נכתב כי "המערכה נגד איראן עשויה לא רק להציל את ישראל מאיום מיידי" אלא גם "להציל את אחיזתו של נתניהו בשלטון. יכולתו של נתניהו לטעון כי הרג את חמינאי ושינה את המזרח התיכון לנצח עשויה להיות קלף הבחירות המנצח שלו".
נכתב באופן חריף כי "כל יום שבו ישראלים מודאגים מאיומים מצד שלוחות איראן ומסכנה קיומית ממנה הוא יום שבו הם אינם בוחנים את מחדלי הביטחון שהובילו ל-7 באוקטובר, את המחלוקות סביב תגובת הממשלה, את משפט השחיתות של נתניהו או את הבעיות הפנימיות הגוברות במדינה, כולל פשיעה ואלימות מתמשכת ושיעורי תאונות דרכים גבוהים".
גם עבור ראש הממשלה "הצלחה בשדה הקרב עשויה לשמש תחליף לניצחון הסופי שמעולם לא השיג בעזה, שם למרות הבטחותיו הוא לא חיסל את חמאס". בנוסף הוא גם "נואש לשכתב את הנרטיב של 7 באוקטובר המדגיש את כישלונות ישראל וניצחון סופי על איראן ויכול לשנות את מקומו בספרי ההיסטוריה".
לסיכום נכתב כי "סיפור של ניצחון מוחלט על איראן אולי לא ישנה לחלוטין את המפה הפוליטית. אבל הוא עשוי להוסיף עוד כמה אחוזים לקואליציה של נתניהו. אך הוא לא יספיק כדי לאחות את הקרעים העמוקים ביותר של ישראל".
מתוך הפורן אפיירס מאת שירה אפרון. לקריאת הכתבה המלאה.
3ההשוואה המקוממת של הגרדיאן בין פוטין לטראמפ
"מטרות משתנות, לוחות זמנים לא ברורים ותירוץ רופף: לעיתים המלחמה האמריקאית-ישראלית נגד איראן נושאת עמה הקבלות מדאיגות לפלישתו של ולדימיר פוטין לאוקראינה", פורסם בגרדיאן הבריטי בכתבה שמזהירה בין קווי הדמיון המסתמנים בין המלחמות.
עם זאת, יש לציין, שמדובר בהשוואה מקוממת מאחר שבגרדיאן לא מפרטים את השוני בנסיבות שהובילו לשתי המלחמות או את ההבדל בין המשטר האיראני, שמממן גופי טרור ברחבי העולם ומאיים על השכנות שלו ומדינות המערב, לעומת אוקראינה, מדינה דמוקרטית. ההסתייגות היחידה שמופיעה נוגעת לאופי הלחימה - "ההשוואה בין המלחמות רחוקה מלהיות מדויקת. בשנת 2022 שלח פוטין צבא עצום מעבר לגבולות אוקראינה בפלישה שלא קדמה לה כל התגרות מצד המדינה הדמוקרטית. מבצע שהוביל במהירות לאבדות כבדות. ארה"ב לעומת זאת, הגבילה עד כה במידה רבה את מעורבותה לתקיפות אוויריות נגד המשטר הסמכותני באיראן".
נקודת דמיון מרכזית שמוזכרת בכתבה היא ש"בשתי המלחמות הוצגו מטרות הקמפיין באופן שונה ברגעים שונים, בעוד שלדברי חוקרים ההצדקה המשפטית אינה קיימת כלל".
מתחילת המלחמה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שינה את מטרות המלחמה ללא הרף. בהתחלה אמר כי "יש להחליף את הנהגת איראן, ובכך העלה בגלוי את האפשרות של שינוי משטר, ולאחרונה אף קרא ל'כניעה ללא תנאי' של טהרן". באופן דומה, "גם במלחמתה של רוסיה באוקראינה שינה הקרמלין שוב ושוב את מטרותיו המוצהרות".
כאשר פוטין פתח בפלישה בפברואר 2022 הוא אמר כי "מטרת המלחמה היא 'דה-מיליטריזציה ודה-נאציפיקציה' של אוקראינה, ניסוח שנתפס באופן רחב כקריאה להחלפת המשטר בקייב. ככל שהמלחמה נמשכה, הקרמלין הציג יותר ויותר את הסכסוך כמאבק להגנה על דוברי הרוסית במזרח אוקראינה ולהבטחת שליטה בשטחים שמוסקבה פעלה מאוחר יותר לספח".
הדמיון בין המלחמות מחלחל גם לרטוריקה של המדינות. "שני הצדדים הציגו את פעולותיהם כהגנתיות, תוך הסתמכות על מה שמומחים מתארים לכל היותר כטענות מפוקפקות לכך שפעלו כדי למנוע איום מיידי".
רק בשבוע שעבר אמר שר ההגנה האמריקאי פיט הגסת': "אנחנו לא התחלנו את המלחמה הזאת, אבל תחת הנשיא טראמפ אנחנו מסיימים אותה". באופן דומה גם פוטין השתמש בשפה דומה במהלך המלחמה באוקראינה כשאמר: "אנחנו לא התחלנו את מה שנקרא המלחמה באוקראינה. אנחנו מנסים לסיים אותה".
בנוסף, "אף אחד מהמנהיגים לא ציפה להיגרר לעימות ממושך. פוטין נראה כמי שהאמין שהמלחמה הכוללת באוקראינה תימשך שבועות ספורים בלבד, וכי יוכל לשחזר את ההשתלטות המהירה על חצי האי קרים ב-2014" בעוד שטראמפ, "נכנס לעימות כשהוא מעודד מן ההצלחה בונצואלה".
דמיון מובהק נוסף, הוא האופן בו האמריקאים והקרמלין מסרבים לתאר את התקיפות כמעשי מלחמה. "ארבע שנים לאחר הפלישה, פוטין עדיין נמנע מהמונח 'מלחמה', ומתעקש לכנות את הפלישה 'מבצע צבאי מיוחד'". גם בוושינגטון היו מי שנרתעו מהמילה מלחמה. כאשר נשאל בשבוע שעבר אם פעולות ארצות הברית מהוות מלחמה, השיב יו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון: "אני חושב שמדובר במבצע מוגבל".
השאלה שצריכה להשאל כעת היא "האם ארה"ב תוכל להימנע מהמלכודות שלכדו את רוסיה באוקראינה והאם יצוצו הקבלות נוספות".
מתוך הגרדיאן הבריטי מאת פיוטר סאואר. לקריאת הכתבה המלאה.