צילומים: Shutterstock
לא בקלות ראש מלחמה מוכתרת ל"מלחמת עולם". למעשה, כפי שאתם ודאי יודעים, בשיח המקובל רק שתיים זכו לתואר הזה. למה, בעצם? מה מבדיל מלחמת עולם ממלחמה "רגילה"?
● WSJ | טענות בוושינגטון: ארה"ב מתמקדת באיראן ומפספסת את האתגר הגדול - סין
● פרשנות | השחקנית השקטה בחזיתות הגדולות: גם לצוררים הגדולים בהיסטוריה היו מניעים כלכליים
במחקר האקדמי יש מספר הגדרות ל"מלחמת עולם". לפי ד"ר אריה גרוניק מהאוניברסיטה הפתוחה, מלחמת עולם היא "מלחמה, או מצב של מלחמה, שבה מדינות רבות, המאוחדות במחנות יריבים, משתתפות, המשתרעת על פני רוב יבשות העולם וימיו ונמשכת פרק זמן ניכר, ושכתוצאה ממנה קורסת המערכת הבינלאומית הקיימת ומדינות רבות משיגות עצמאות".
לפי הגדרה אחרת, מלחמת עולם היא "מלחמה רחבת־היקף וחמורה בין מדינות מרכזיות במערכת הבינלאומית, אשר במהלך התפתחותה מערבת את המדינות המובילות וכן את מרבית המדינות המרכזיות האחרות. מלחמה מסוג זה מתנהלת במסגרת מאבק שמטרתו להכריע בסוגיות היסודיות ביותר הניצבות על סדר היום הפוליטי העולמי".
ביקשנו מפרופ' עזר גת, מופקד קתדרת עזר ויצמן לביטחון לאומי באוניברסיטת ת"א, שיפשט לנו את ההגדרות. לדבריו, כדי שמלחמה תהפוך למלחמת עולם, "צריכות להיות מעורבות בה המעצמות הגדולות, זה הסיפור העיקרי. וכתוצאה מכך היא לובשת אופי גלובלי - מקיפה יבשות שלמות".
הוא מסביר שהפרמטר החשוב כאן הוא ההשתתפות של המעצמות העולמיות: "המעצמות הן שחקניות כל כך גדולות וכל כך חשובות, שמעורבות שלהן קודם כל תביא לכך שיצטרפו מדינות נוספות שהן בעלות ברית של ארה"ב או של כל אחת מהמעצמות האחרות, ותהיה לזה השפעה מטלטלת על כל המערכת העולמית". איך ההשפעה הזאת תבוא לידי ביטוי? ״כל מערכת הסחר העולמית תתמוטט, וזה יגבה מחירים כלכליים עצומים".
1רוסיה
מה ידחוף אותה פנימה?
"איראן היא בעלת ברית שהרוסים לא רוצים לאבד ולרוסים יש כמה אינטרסים באזור", מציינת ד"ר ורה מיכלין־שפיר, מנהלת אקדמית במכון סימפודיום בלונדון וחברת פורום דבורה. "קודם כל, איראן היא מדינה לקוחה - היא קונה מערכות נשק, סוחרות יחד, ויש ביניהן קרבה אסטרטגית. איראן נתנה לרוסיה את טכנולוגיית השאהדים - הכטב"מים האיראניים - לטובת שימוש בהם באוקראינה.
"מעבר לכך, יש גם שיח על כך שרוסיה מעבירה חלקים בחזרה לאיראן, וטוענים, למשל, שבמל"ט האיראני שפגע בבסיס הבריטי בקפריסין נמצאו טכנולוגיות רוסיות. רוסיה גם רואה באיראן סוג של מודל למדינה שהמשיכה לתפקד תחת סנקציות קשות לאורך עשורים ועדיין הצליחה לפתח טכנולוגיה ונשק".
מיכלין־שפיר מוסיפה ש"לצד האינטרסים הכלכליים־טכנולוגיים־צבאיים, יש גם עניין אידאולוגי: שתי המדינות הן חלק מציר ההתנגדות האנטי־מערבי. מובן שיש הבדלים אידאולוגיים בין מדינה איסלאמיסטית למדינה חילונית־לאומית, אך נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לא אוהב שמפילים דיקטטורים. דוגמה לכך היא הפלת מועמר קדאפי בלוב ב־2011. האירוע הזה גרם לפוטין להיות בחרדה שמא סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב, ה־CIA, תוכל להגיע גם אליו".
מה ישאיר אותה בחוץ?
צבי מגן, לשעבר שגריר ישראל ברוסיה ובאוקראינה, ראש הארגון "נתיב" וחוקר בכיר ב-INSS, טוען ש"לרוסיה יש מספיק מלחמות, והיא כבר מתקשה להשיג את מטרותיה באוקראינה. הדבר האחרון שהיא צריכה הוא להסתבך עם ארה"ב וישראל, שתי מעצמות צבאיות".
באשר לארה"ב, מגן מציין ש"נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כבר הגיע להסכמות עם פוטין, שלפיהן פוטין ישתף פעולה עם התוכנית הגלובלית של טראמפ". ולגבי ישראל, "הרוסים נזהרים לא לתת לאיראנים דברים שיכולים לסבך אותם מול ישראל - למשל, איראן לא קיבלה מרוסיה טכנולוגיות רוסיות שהיא הייתה שמחה שיהיו ברשותה, כמו מערכת ההגנה האווירית S400. במקום זאת, היא קיבלה מערכות מיושנות יותר כמו ה־S300. ב'תמורה', ישראל לא נותנת לאוקראינה את מה שהיא יכולה לתת".
מה מעריכים המומחים?
"ההתערבות הכי סבירה שאני רואה כרגע היא עקיפה", אומרת מיכלין־שפיר. "כל דבר שיעשו יהיה משהו שיעזור לאיראנים, אך לא ייקח מהם משאבים באוקראינה - כלומר שלא יבוא על חשבונם ושיהיה מתחת לרדאר. לדוגמה, אם הם מעבירים יכולות טכנולוגיות או משתפים מודיעין, זה משהו שקשה להוכיח וקל להכחיש. הם תמיד יפעלו מתחת לרדאר, יראו שלא נתפסו ושלא מביכים אותם, ואם תהיה להם יכולת - יגבירו את זה".
מגן סבור ש"רוסיה לא תצטרף למלחמה באיראן - כי היא לא רוצה וכי היא לא יכולה. היא לא תצטרף באופן פעיל למלחמה". אבל הוא חושב שהיא תשפיע באופן אחר: "כרגע רוסיה עושה זאת בעיקר באמצעות ניסיון להיתפס כעושה שלום ומתווכת. זאת התערבות מדינית במקום התערבות צבאית. רוסיה בונה על כך שיתקיים משא ומתן לסיום המלחמה, והיא תהיה שם כשחקנית חיזוק". "למעשה", הוא אומר, "כבר קיימים מגעים שרוסיה מעורבת בהם".
2סין
מה ידחוף אותה פנימה?
"סין רוצה בשימור המשטר הנוכחי באיראן, כי היא לא רוצה שייווצר שם ואקום או שיקום שם שלטון פרו־אמריקאי, וגם זה עוזר לה שהעיניים של ארה"ב מתמקדות במזה"ת במקום בים סין הדרומי", מסבירה קאריס וויט, מנכ"לית קבוצת סיגנל, מרכז מחקר שמתמקד בסין ובהינדו־פסיפיק. "מה שסין כרגע עושה, למשל, זה לומר שאין להם שום מושג שחברות סיניות מוכרות לאיראן נתרן פרכלורט, שאפשר להשתמש בו גם כדי לייצר דשן אבל גם כדי לייצר דלק טילים".
יובל וינרב, ראש התכנית הטכנולוגית ב־MIND Israel ויוצר הפודקאסט "להבין את סין", מסמן נקודת כניסה אפשרית: טייוואן. "המגמה משחקת לטובת סין", הוא אומר. "ארה"ב משתמשת באיראן בהרבה מאוד כוח אש וחימושים, חלקם מאוד מתוחכמים כמו טילי שיוט, ואף על פי שהיא לא רוקנה את המחסנים לגמרי, ברור שהמלאי ירד בצורה משמעותית וימשיך לרדת עם הימשכות המלחמה. כדי לייצר עוד מהם היא זקוקה לכמות לא מבוטלת של אותם מינרלים קריטיים שסין שולטת באספקה שלהם.
"קצב חידוש המלאים האמריקאיים לא ברור, וככל שאין לה חומרי גלם לשעת חירום - ולפחות לא ידוע שיש כזה ברמה המוצהרת - היא תלויה בסין כדי להגביר את קצב הייצור. בנוסף, ארה"ב שלחה שתי נושאות מטוסים שלה למפרץ הפרסי, וראינו שזה לא עניין של יום־יומיים להעביר אותן להינדו־פסיפיק. אז זה לא שאין לארה"ב כוחות באזור, אבל חסרים לה שם כוחות מאוד משמעותיים. כל אלו כביכול פותחים לסין חלון הזדמנויות לפעול".
מה ישאיר אותה בחוץ?
לפי וינרב, "הסינים אומרים אמת כשהם אומרים שמבחינתם פלישה לטייוואן ומלחמה קינטית שם לטובת איחוד הן האופציה האחרונה עבורם, בה הם לא רוצים להשתמש. טייוואן מבחינה גיאוגרפית היא מבצר טבעי שמהווה את אחד האיים הכי קשים לכיבוש בעולם.
"בנוסף, בשנים האחרונות טוהרו בערך מאה קצינים בכירים בצבא הסיני, כולל חמישה מתוך שבעת החברים הבכירים בוועדה הצבאית המרכזית של סין (CMC). הם טוהרו בגלל חשדות לשחיתות, אי־סדרים, חוסר נאמנות ועוד. אז אלא אם הטיהורים האלו הם מבצע ההונאה המוצלח בהיסטוריה, קשה לי לראות אותם פולשים לטייוואן בקרוב".
לדעת וויט, "המלחמה במזרח התיכון לא תשנה את התזמון לכאן או לכאן. הם רואים את טייוואן בתור אנומליה, כי זה כמו מלחמה בתוך המשפחה. התרגילים שהם עושים במיצר טייוואן נועדו להפחיד, ולהעביר מסר שלא להתעסק עם סין או לעשות משהו לגבי טייוואן, אבל זה לא אומר שנשיא סין שי ג'ינפינג מעוניין במלחמה".
מה מעריכים המומחים?
"לפי הבנתי, הסינים בשום פנים ואופן לא ייכנסו למערכה באיראן", וויט מעריכה. "אין להם שום סיבה וזה נוגד את כל האינטרסים שלהם. אני לא רואה שום תרחיש שיגרום להם להצטרף למלחמה במזרח התיכון. הם אפילו לא מספקים תמיכה לאיראן בדמות משלוחי תחמושת. זה נובע מכך שבסדרי העדיפויות שלהם הם רוצים יציבות ושקט עם ארה"ב, ככה שהם לא ילכו נגדה למלחמה".
וינרב אומר ש"התרחיש שסין מתערבת צבאית לטובת איראן הוא מאוד לא סביר. אי אפשר להגיד שאין שום סיכוי שהוא יקרה, אבל הסבירות מאוד נמוכה. המזה"ת עבור סין הוא זירה להשפעה כלכלית ודיפלומטית, אבל לא אזור אסטרטגי פרט לעניין האנרגיה. הייבוא שלה מהמפרץ מהווה בערך 50% מייבוא הנפט והגז שלה, ויש לה מאגרים שיכולים לשמש חצי שנה קדימה. לכן, כל עוד מיצרי הורמוז לא נסגרים לחודשים ארוכים, אין מבחינת סין עניין אסטרטגי ששווה לצאת בשבילו למלחמה.
"יתרה מזאת, סין בנחיתות צבאית מול ארה"ב במזרח התיכון, ומדינות המפרץ שחוטפות מאיראן הן בעלות ברית הרבה יותר חשובות של סין מאשר איראן עצמה. לכן, סביר להניח שהיא תתמקד בגינויים ורטוריקה חריפה נגד ישראל וארה"ב, אבל היא לא תסכן את האינטרסים שלה בשביל איראן".
3 סחר עולמי
איך הוא יתרום להסלמה?
ד"ר יניי שפיצר, מרצה במחלקה לכלכלה ובתוכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית, טוען ש"הכהונה השנייה של טראמפ מאופיינת במפנה חד ממדיניות אמריקאית המשמרת ומקדמת סחר חופשי לניסיון לארגן מחדש את המערכת הכלכלית העולמית תוך שימוש בכלים פרוטקציוניסטיים בוטים".
הוא מסביר ש"התקופה שמאז קריסת הגוש הקומוניסטי מכונה 'עידן הגלובליזציה השני', ובה הממדים של המסחר העולמי צמחו בקצב מהיר וחזרו לתור הזהב שקדם למלחמת העולם הראשונה. המגמה הזו מעוררת חששות כבדים שהיציבות היחסית של המערכת העולמית תקרוס ותוביל למלחמות סחר, מרוצי חימוש, ובסוף למלחמות מקיפות בין המעצמות הגדולות".
ד"ר דרור גולדברג מהמחלקה לניהול ולכלכלה באוניברסיטה הפתוחה, מציין אף הוא ש"טראמפ עם המכסים שלו התחיל לפגוע במסחר החופשי עם סין - שזה מנוע מאוד חשוב בכלכלה הסינית. האינטרס האמריקאי הוא תעשיית השבבים של טייוואן ששולטת בצורה מוחלטת בסקטור הזה בכלכלה העולמית".
איך הוא יתרום לרגיעה?
כפי שמקרי עבר מלמדים, לשווקים הגלובליים יש אפקט לא זניח על התנהלות טראמפ. נתון כלכלי שנודעה לו השפעה מיוחדת על נשיא ארה"ב הוא תשואות האג"ח של ארה"ב. דוגמה בולטת לכך היא ההכרזה של טראמפ על תוכנית המכסים שלו באפריל 2025. אחרי ההכרזה, השווקים נבהלו, ומחירי האג"ח נפלו. התשואה על אג"ח של ממשלת ארה"ב ל־10 שנים קפצה מ־3.9% ל־4.5% בתוך ארבעה ימים בלבד.
מקורבים לטראמפ - בהם בכירי הממשל, גורמים בבית הלבן ואנשי עסקים - הביעו בפניו את החששות מהעליות בתשואות האג"ח. לפי דיווחים בתקשורת, לדבר הייתה השפעה משמעותית על טראמפ - ושבוע בלבד אחרי ההכרזה החגיגית, הוא הכניס את תוכנית המכסים לכרוניקת דחיות שנמשכה חודשים.
ומה מאותתים השווקים העולמיים לגבי המערכה באיראן? מאז תחילת המבצע, תשואת האג"ח של ממשלת ארה"ב ל־10 שנים קפצה בלא פחות מ־7% (מ־3.95 ל־4.23), מדדי המניות בכל רחבי העולם צנחו - והמדד המכונה "מדד הפחד" (VIX) זינק ב־35%. אם ללמוד מדפוסי העבר, סביר שהדבר לא נעלם מעיניו של נשיא ארה"ב.
מה מעריכים המומחים?
"אני לא רואה איך המלחמה הזו מתפשטת למלחמת עולם, כזו שמערבת את רוסיה ואת סין", שפיצר אומר, "אבל אין ספק שהאירועים האלה משליכים על הזירות האחרות. מדאיגה במיוחד האפשרות שהחתירה תחת יסודות המערכת הכלכלית העולמית תיצור מצב שדומה לזה שהתקיים בשנות השלושים. במציאות כזו, סין, רוסיה, אירופה ושחקניות גדולות אחרות, שכרגע לא מוצאות עניין רב באימוץ גישתו של טראמפ ורק מגיבות לתעלוליו, יאלצו לנקוט במדיניות פרוטקציוניסטית אגרסיבית.
"כבר עכשיו מסתמנים הפרסים הגדולים בתחרות הזו: משאבי טבע כמו מתכות נדירות, נפט או גז, אבל גם מוצרים מורכבים שדורשים מומחיות גבוהה ומיוצרים במספר מקומות קטן, כמו תעשיית השבבים ונגזרותיה בטייוואן. עולם שבו מעצמות גדולות ובינוניות מאבדות גישה למשאבים כלכליים כאלה, שנסחרים כיום בשוק העולמי והגישה אליהם היא חופשית יחסית, הוא עולם מסוכן מדי".
4נפט
איך הוא יתרום להסלמה?
ד"ר קובי ברדה, מומחה לפוליטיקה אמריקאית וגיאו־אסטרטגיה ב־HIT, אמר לגלובס מוקדם יותר השבוע כי השיקול הראשון של טראמפ במערכה מול איראן הוא נפט: "אם יש אנשים שחושבים שהוא הלך על זה כדי להציל את העם האיראני, הם טועים. טראמפ לא עסוק בלהפיץ דמוקרטיה - הסיבה שהוא הלך על איראן היא בגלל הנפט שלה.
"הוא השתלט לא מזמן על הנפט הוונצואלי, שעומד על 29% מסך היתרות בעולם, ואם הוא יצליח להשתלט על הנפט האיראני, שעומד על 7% מהעתודות, יהיה לו 36% מסך הנפט העולמי. ככה הוא גם ישבור הציר הסעודי־רוסי ויגדיל דרמטית את הנפט שהוא צריך. זה נטו מהלך כלכלי".
ואולם, בשיחה שקיים השבוע בפודקאסט הצוללת של גלובס, ד"ר עילי רטיג, חוקר באוניברסיטת בר־אילן ובמרכז בגין־סאדאת, ביטא גישה מעט שונה: "אי אפשר להגיד שנפט הוא הגורם למלחמה, אלא מרכיב בה", הוא אמר. "איראן שולטת על מיצרי הורמוז שדרכם זורמים כ־20% מהנפט העולמי. אם היא תסיים את המערכה הזאת כשהיא עושת דברה של ארה"ב, בדומה למצב בוונצואלה, אז חברות נפט אמריקאיות יוכלו להיכנס לאיראן וליהנות מהמחצבים שלה".
גולדברג מזכיר שבעבר הנפט כבר חולל תמורות משמעותיות במלחמות עולמיות: "במלחמת העולם השנייה, יפן נכנסה למלחמה ב־1941 משום שארה"ב הטילה עליה אמברגו והפסיקה לסחור איתה - ובעיקר הפסיקה לייצא לה נפט, כשהנפט היה חיוני לכלכלה היפנית ובפרט לכלכלת המלחמה היפנית וזה בעצם מה שהביא לסכסוך ביניהם ולפרוץ המלחמה בזירה של מזרח אסיה".
לדבריו, "גם הפעם יש לנו נפט בתמונה, עם אמברגו נפט אמריקאי על איראן ורוסיה. סין בעצם עוקפת אותו בזה שהיא קונות את הנפט האיראני והרוסי בניגוד לכללים המקובלים על ארצות הברית, היות שכנראה זה יוצא להם יותר זול".
איך הוא יתרום לרגיעה?
לפי שפיצר, מחיר הנפט יהיה שיקול מכריע בשאלה כיצד המלחמה תתפתח ותסתיים: "היכולת היחידה כמעט שנותרה לאיראן היא הענשה כלכלית של שכנותיה ושל העולם כולו. נכון להיום, העלייה המסחררת במחירי הנפט של יותר מ־50% היא עדיין מתונה מאוד בהשוואה לשני המשברים הגדולים שלאחר מלחמת יום כיפור והמהפכה האיסלאמית באיראן - אז מחירי הנפט הגולמי הוכפלו פי שלושה ופי ארבעה. ובכל זאת, צרכנים אמריקאים שמים לב מיד שהם משלמים חצי דולר נוסף על כל גלון של דלק, וזה קוצב את זמנה של המלחמה שממילא אינה פופולרית".
פרופ' דן קאסינו, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת פיירלי דיקינסון (FDU) בניו ג'רזי, אמר ל־CBC שהנזק הפוליטי לטראמפ ולמפלגתו הרפובליקנית יהיה תלוי במשך הזמן שהמחירים יישארו גבוהים ובמידת ההשפעה על הכלכלה האמריקאית הרחבה יותר ככל שהשנה תתקדם.
קאסינו מסמן את בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר כנקודת ציון, והוא מציין שאם הרפובליקנים יאבדו את השליטה בקונגרס, טראמפ יהיה כבול בקידום סדר היום שלו בשנתיים האחרונות של כהונתו. "הדמוקרטים מייחלים לאפשרות לומר ש"הנשיא טראמפ העלה את מחירי הדלק שלך כדי להילחם במלחמה הזו באיראן'", אמר קאסינו.
מה מעריכים המומחים?
רטיג טוען שכרגע, למחירי הנפט לא תהיה השפעה מכרעת על התנהלות טראמפ בטווח הקרוב: "בפועל השוק כרגע מוצף בנפט. מדינות מילאו מאגרי חירום חודשים רבים לפני המלחמה. לאמריקאים יש מאגרים שמספיקים ל־200 יום. הסינים, שחצי מהנפט המפרצי הולך אליהם, אוגרים נפט רוסי ואיראני בזול מאז יוני 2025. לכן ההנחה היא שגם להם יש מאגרים ל־200 יום קדימה לפחות. אז טראמפ ויועציו לא טרודים במיוחד מהתנודתיות הזו כי היא לא משקפת את המציאות. בשלב זה הם רק מוציאים מדי פעם הצהרה כדי להרגיע את השווקים".
לגישתו של ברדה, "טראמפ הוא איש עסקים שיודע לוותר כשצריך לחתוך הפסדים. האם הווקטור הכלכלי יכול לגרום לו לסיים את המלחמה בלי תמונת ניצחון? כן. צריך להבין שהוא משקיע מיליארדים כדי לשים את ידיו על הנפט האיראני. בדרך לשם הוא יכול לספוג מהלומה שתיפגע לו בפרויקט, ויכול להיות שבשלב מסוים הוא יבין שזה כבר לא משתלם לו. לדעתי, אם לא יהיה שינוי דרמטי - הוא לא יעצור עד שתהיה לו תמונת ניצחון. זה יכול להיות מינוי שהוא יחתום עליו במשטר האיראני, או כיבוש האי חראג' שדרכו עובר 90% מהנפט האיראני".