הערכות חדשות המתבססות על נתוני צה"ל מראות כי קצב הטילים שנורים על ישראל נעצר בשבועיים האחרונים על קצב שיגור קבוע של 10־20 טילים בכל יום, ירידה חדה לעומת קצב הירי בשלושת הימים הראשונים של המלחמה שעמד בשיאו על 80 טילים. בנוסף, נתונים חדשים מראים: פחות מחצי מהטילים שיורים באיראן מגיעים לשטח ישראל.
● כפי שנחשף בגלובס: מעכשיו תקבלו פחות התרעות על טילים
● מתפוצצים באוויר וגורמים נזק גדול: כך פועלים טילי המצרר
● למה לא כדאי להתחבא מטילים מתחת לגשר או בתוך מנהרה?
ההערכות שפורסמו אמש (א') על בסיס נתוני צה"ל מראות שביום הראשון של המלחמה, זמן קצר לאחר המתקפה הישראלית-אמריקאית הראשונית, נורו לעבר ישראל 80 טילים מאיראן. ביום שלאחר מכן נורו 60 טילים, ואז 30 טילים, ולאחר מכן הקצב נשאר פחות או יותר קבוע ונע בין 10 ל־20 טילים מדי יום.
בדובר צה"ל טוענים כי מדובר בהדלפה ולא בפרסום רשמי שלהם, וכי הנתונים אינם מדויקים - אך ב־INSS (המכון למחקרי ביטחון לאומי) דווקא מאשרים כי הנתונים קרובים לנתונים שהם אוספים באופן עצמאי, ומציינים כי חוסר דיוק - אם יש כזה - נובע בעיקר מ"עיגול" המספרים.
בימים האחרונים, חלק ניכר מהטילים שאיראן יורה הם בעלי ראשי מצרר: כלומר, מתוך הטיל משתחרות עשרות "פצצונות" שמתפזרות על פני שטח עצום, מה שמגדיל משמעותית את מספר ההתרעות והאזעקות שנשמעות. דוד ליסובצב, חוקר אוסינט בטחוני (מודיעין ממקורות גלויים), אומר ש"פצצות מצרר הן כלי נשק בעייתי מאוד. מצד אחד, הפיזור שלהן גדול מאוד. מצד שני, כל 'פצצונת' בפני עצמה גורמת נזק בסדר גודל קטן יותר. ככה שבסופו של דבר, מספר הנפגעים מהן בהינתן התגוננות מספקת הוא נמוך בהרבה".
חימושי מצרר נחשבים שנויים במחלוקת בעולם, וקיימת אמנה בינ"ל שנועדה לאסור את השימוש בהם, מכיוון שרבות מהפצצונות נשארות בשטח זמן רב לאחר הפגיעה ועלולות לסכן אזרחים. אך בפועל, כל מדינה שמחזיקה כמות משמעותית של חימוש מצרר לא חתומה על האמנה, ולאחרונה ליטא אף פרשה ממנה במטרה להצטייד בחימוש מצרר להתגוננות מפלישה רוסית פוטנציאלית.
רק מחצית מהטילים הגיעו לארץ
ב-INSS מוסיפים נתון נוסף, שמתפרסם כאן לראשונה: איראן שיגרה כ-700 טילים מתחילת המלחמה, מתוכם כ-300 על-פי ה-INSS הגיעו לשטח ישראל בפועל. ניסיונות יירוט בוצעו כמובן רק מול הטילים שגם הגיעו לשטח הארץ וגם איימו על שטח מיושב; זאת מתוך "מחסנית" מוערכת של בין 2,000 ל־3,000 טילים שאיראן התחילה איתם את המלחמה, אך רבים מהם הושמדו על-ידי צה"ל וחיל האוויר האמריקאי מתחילת המלחמה.
למעשה, בהינתן הציד הזה, איך ייתכן שאיראן ממשיכה לשמור על קצב אש פחות או יותר קבוע בשבועיים האחרונים? ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר ב־INSS, מעיד כי "איראן היא מדינה ענקית, פי שלושה מצרפת, עם טופוגרפיה מאוד הררית. אין בעיה להסתיר משגרים במקומות כאלה - אפילו אם תסרוק את כל המדינה הלוך וחזור, תמיד תפספס משהו. גם אם השמידו 1,800 מתוך 3,000 טילים. הם יכולים לירות שני טילים ביום במשך חצי שנה".
עם זאת, שני טילים הם כמובן פחות מהקצב כיום, ולדברי ד"ר קליסקי, "הם יירדו מ-10 הטילים שמגיעים אלינו עכשיו מדי יום", שמיתרגמים כנראה ל־20 הטילים היומיים שמשוגרים מאיראן.
ובכל זאת, "גם עם טילים בודדים אפשר להטריד אותנו. זה מספיק כדי להוציא מאיפוס. זה כמובן אילוץ, הם היו רוצים לעשות נזק ולהשמיד את ישראל, אבל הם נאלצים לעבור לאסטרטגיה חות'ית של הטרדה וטיל 'פעם ב-'. זה יכול להימשך הרבה זמן, אבל הם כבר לא יורים מאות טילים כמו ב־2024".
לא נעים - אבל לא איום קיומי
עניין נוסף הוא שמה שצדים באיראן הוא לא בהכרח הטילים עצמם, אלא המשגרים שלהם. "המשגרים הם 'צוואר הבקבוק' האמיתי, בלעדיהם אפשר לעשות מטיל אנדרטה. חיל האוויר עושה ציד כמיטב יכולתו, וברגע שמשתגר טיל, אפשר לזהות חתימה ולתקוף. אבל אפילו עם מעט משגרים אפשר להמשיך להטריד למשך זמן. זה לא איום קיומי, אבל זה לא נעים. אני חושב שלוש פעמים האם לצאת לעיר רחוקה ואיפה אפשר להסתתר בדרך", אומר קלינסקי ומדגיש כי לאיראן יהיה קשה לשמור על הקצב הנוכחי לאורך זמן, אך הטרדות ספוראדיות עלולות להימשך זמן רב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
