שר האוצר בצלאל סמוטריץ' / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
תקציב המדינה לשנת 2026 עדיין לא אושר בכנסת, וכבר עלול להגיע לפריצה שנייה של מסגרותיו. רק בשבוע שעבר אישרה הממשלה מחדש את הצעת התקציב, עם תוספת של 32 מיליארד שקל למערכת הביטחון בעקבות מבצע שאגת הארי באיראן, וכעת תקציב הביטחון עומד על כ-144 מיליארד שקל - גידול של קרוב ל-30% לעומת מה שאושר בדצמבר. אלא שההסלמה בגבול הצפון מול חיזבאללה, והתרחיש ההולך ומתגבש של תמרון ממושך להתבססות בדרום לבנון, מעמידים בסימן שאלה גם את התקציב המעודכן.
● הלמ"ס: אחד מארבעה עסקים בסגירה זמנית בגלל המלחמה באיראן
● משבר אנרגיה וזינוק בהיצע הכסף: איום האינפלציה של אחרי המלחמה
כך נוצר מצב שבו תקציב שעדיין לא עבר קריאה שנייה ושלישית בכנסת כבר נתפס כלא מספיק בעיני חלק מהגורמים שצריכים לחיות איתו. הדרישות של מערכת הביטחון ל-177 מיליארד שקל, שנחשפו בגלובס, הועלו עוד בדיון שנערך מול ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבו הוכרע שתקציב הביטחון יעמוד על 144 מיליארד. לפי האוצר, מאז לא הגישה להם מערכת הביטחון דרישה חדשה לתוספת תקציבית.
אבל הפער של כ-33 מיליארד שקל בין מה שמערכת הביטחון רצתה ובין מה שקיבלה עדיין מרחף ברקע, ובצבא עדיין לא ויתרו על התוספת - במיוחד לנוכח המציאות המתפתחת בצפון, נוסף על התארכות המערכה באיראן.
באגף התקציבים באוצר עומדים על כך שהרזרבה המוגדלת של 13 מיליארד שקל, שנכללה בתקציב המעודכן, אמורה להספיק למגוון רחב של תרחישים ביטחוניים. לפי אומדני האוצר, המבצע בלבנון צפוי להיות זול משמעותית מבחינת עלות תקציבית ישירה ממבצע "חיצי הצפון" שנערך בספטמבר-נובמבר 2024, ובו חוסל בין השאר מנהיג ארגון הטרור חסן נסראללה. גם המערכה באיראן עצמה, חרף התמשכותה, אינה חורגת בשלב זה מהתקציב שהוקצה לה באוצר.
"אמצע עקומת הפעמון"
אלא שההערכה הזו נכונה לתרחישים ש"באמצע עקומת הפעמון", כפי שמגדירים זאת באוצר - כלומר, למגוון התוכניות הסבירות שמוכרות כיום לאוצר. תרחיש של התבססות ישראלית ארוכת-טווח בדרום לבנון, למשך חודשים, ככל הנראה אינו מתומחר ברזרבה של 13 מיליארד השקלים. אם תתקבל החלטה כזו, תחזית הגירעון ותחזית הצמיחה יצטרכו עדכון מהותי - ואיתן גם מסגרת התקציב עצמה.
בתרחיש זה, שהממשלה תכריז על מבצע נרחב בלבנון, תקציב המדינה ה"לא מעודכן" יאושר בכנסת עד סוף החודש, כאשר הוא לא רלוונטי מיומו הראשון. ואז, יתחילו באוצר באופן מיידי בקידום תקציב חדש ל-2026, עם גירעון גבוה יותר ומסגרת הוצאה מוגדלת, שידרוש תהליך חקיקה מלא בממשלה ובכנסת, בדומה לתקציב המקורי.
אבל כבר עכשיו, עוד לפני שיש הכרעה ברורה על כניסה נרחבת של צה"ל ללבנון, בשווקים לא מאמינים לאוצר. תחזיות האוצר מהשבוע שעבר לגירעון של 5.1% תוצר ולצמיחה של 4.7% בסוף 2026 נתפסות כאופטימיות בשווקים, וגם בבנק ישראל, לנוכח ההתפתחויות בצפון מאז שגובשו. האנליסטים בשווקים כבר מדברים על גירעון של 5.5% ומעלה.
גם באגפים אחרים באוצר פסימיים יותר מאשר באגף התקציבים, וכבר מעריכים שפריצת התקציב היא כנראה שאלה של זמן. איש באוצר אינו חושב שדרישות מערכת הביטחון יתקבלו במלואן, אבל אגף התקציבים נותר כמעט לבדו בעמדה שניתן יהיה לשמור על מסגרות התקציב הקיימות.
באגף התקציבים אפילו מציינים כי הרזרבה של 13 מיליארד שקל כלולה בתקרת הגירעון של 5.1% מהתוצר, כך שאם לא יהיה צורך להשתמש בה במלואה, הגירעון בפועל יהיה נמוך יותר. אם כי תרחיש סביר יותר הוא שהרזרבה תיפתח לצרכים ביטחוניים כבר בחודשים הקרובים, בין שהתקציב עצמו ייפרץ ובין שלאו.
החריגה הולכת וגדלה
מעבר לתרחישים הביטחוניים הספציפיים, קיים באוצר חשש עמוק יותר שנוגע לדינמיקה עצמה: מערכת הביטחון, שהתרגלה במהלך שלוש שנים וחצי לעבוד בתקציב שנפתח שוב ושוב, מתנהלת לטענת האוצר כמי שעומד לרשותה צ'ק פתוח. בעבר, לפני 7 באוקטובר 2023, כשתקציב הביטחון נע סביב כ-60 מיליארד שקל, חריגה של אחוזים בודדים הייתה בסדרי גודל שבאוצר יודעים להתמודד איתם. אבל כשתקציב הביטחון מגיע ל-144 מיליארד שקל, חריגה של 3% בלבד שווה כבר יותר מ-4 מיליארד שקל - סכום שדומה לתקציב שנתי של משרד ממשלתי בינוני.
חשש משימושים אחרים
גם עצם הצבת הרזרבה יוצרת מתח: מצד אחד, היא הכרחית בנסיבות של מלחמה פעילה ותקציב שעובר באמצע השנה. מצד שני, ההיסטוריה מלמדת שברגע שיש כסף בצד, מתחילים "ללטוש עיניים" לעברו. באוצר מודעים היטב לדינמיקה הזו: בתקציב 2025, כשהתקציב נפתח בעקבות מבצע "עם כלביא", נשמעו קולות שקראו להצבת רזרבה דומה, אך האוצר התנגד מתוך חשש שהכסף ימצא לעצמו שימושים אחרים - ובדיעבד, לא היה צורך לפתוח את התקציב שוב. הפעם, הנסיבות חייבו גישה שונה.
מנגנון השחרור של הרזרבה עדיין לא גובש עד הסוף. הוא אמור לעלות לדיון במסגרת חקיקת חוק המסגרות, וינוסח ככל הנראה בדומה לתנאים שנקבעו ב-2025 - תנאים של מלחמה עצימה שמחייבים שחרור כספים. השאלה עד כמה התנאים האלה יהיו מחייבים, או שישמשו יותר כהמלצה, היא מהשאלות שיכריעו האם הרזרבה אכן תשמש את ייעודה - או תיבלע בצרכים אחרים.