כותרות העיתונים בעולם
על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● "אף אחד לא האמין": איך טיל איראני הצליח להגיע לבסיס בדייגו גרסיה?
● 3 תרחישים לפתיחת מצר הורמוז, והאם איראן שחקה את הקלף הכי חזק שלה
1צינור הנפט הסעודי שהעולם לא ידע שהוא צריך
במשך עשורים סעודיה התכוננה לסגירת עורק הנפט של איראן - מצר הורמוז. בתוך שעות מהתקיפה של ארה"ב וישראל על איראן, סעודיה "הפעילה תוכנית חירום: כזו שהמתינה 45 שנה להבשלה, כדי להמשיך ולהזרים את הנפט שלה", פורסם בבלומברג.
"אבן־היסוד של התוכנית היא צינור באורך 1,200 ק"מ, שנבנה בשנות ה־80, והפך כעת לשחקן מרכזי בעימות המתפתח במזרח התיכון. הצינור חוצה את חצי האי ערב משדות הנפט העצומים במזרח סעודיה, ומסתיים בנמל ינבו שבים האדום", נכתב.
כעת, חברת הנפט הממשלתית הסעודית Saudi Aramco ניצבת בפני מבחן - "עד כמה מהר ובאופן יציב היא יכולה להגביר את הזרימה בצינור. יצוא הנפט מינבו הגיע ביום שישי לממוצע נע של 3.66 מיליון חביות ביום, כמחצית מהיקף היצוא לפני המלחמה". אולם בסוף השבוע, "הופסקו הטעינות לזמן קצר בעקבות תקיפה איראנית, תזכורת לכך שהזרימה אינה יציבה בסביבה כה תנודתית".
הצינור הסעודי יכול להוות "שסתום שחרור חיוני ללחץ על אספקת הנפט העולמית", בעוד שמצר הורמוז סגור, ללא נתיב חלופי. סעודיה במשך שנים הציגה עצמה "גורם מייצב בשוק, מחזיקה בפתרון משמעותי".
ג'ים קריין, חוקר אנרגיה באוניברסיטת רייס, אמר כי הצינור הסעודי ממזרח "נראה כמו מהלך אסטרטגי מבריק. הכלכלה העולמית כולה מרוויחה מכך שהוא פועל".
לאחר שהורמוז נסגר חברות רבות פנו להסיט מכליות לנמל ינבו. אולם, הפעילות יקרה, חברת המכליות הסעודית Bahri "שילמה למשל 450 אלף דולר ליום". רק בשבוע שעבר הועמסו לנמל ינבו "יותר מ־4 מיליון חביות ביום".
קרול נחל, מנכ"לית חברת הייעוץ Crystol Energy, אמרה לבלומברג כי "עצם קיומו של נתיב חלופי מרגיע את השווקים". אך זו אינה "חלופה נטולת סיכונים. אם ינבו והמערכת יהיו תחת לחץ מתמשך, שיבושים או תקיפות שיפגעו בנתיב החלופי - זו תהיה הסלמה חמורה במשבר הנפט העולמי".
קרן יאנג, מאוניברסיטת קולומביה, אמרה לבלומברג "זהו שיעור בתכנון, ביטחון אנרגטי והשקעה, אם הצינור יוכל להעביר 7 מיליון חביות ביום, זה יהיה שסתום שחרור משמעותי. האתגר הוא קיבולת הטעינה והגנה על הנמל מתקיפות".
מתוך בלומברג, מאת אנתוני די פאולה, אלכס לונגלי, פרג'ולה פרם וסלמה אל־ורדאני. לקריאת הכתבה המלאה.
2כך איראן הצליחה להפתיע את טראמפ
הנשיא טראמפ אמר השבוע שהוא שוקל לצמצם את הפעילות באיראן. "וושינגטון עסוקה בשאלה מתי יסיים את חלקו באיראן, גם אם רבים מיעדי המלחמה יישארו בלתי מושגים", נכתב בניו יורק טיימס בכתבה, שכותרתה "טראמפ סוף־סוף שוקל יציאה מאיראן. אבל האם יממש זאת?".
למרות שטראמפ הכריז כי השיג את רוב מטרותיו באיראן "הוא לא הזכיר את הבסת משמרות המהפכה, שנראה כי עדיין מחזיקים בכוח, לצד מוג’תבא חמינאי, שירש את אביו כמנהיג העליון". בנוסף, הנשיא לא פנה עוד לעם האיראני, לאחר שהבטיח לשחררו מעול האייתוללות.
גם לגבי הגרעין הבטיח בהתחלה כי איראן תוציא את כל החומר הגרעיני מהמדינה "כולל 440 קילו של אורניום מועשר". אך כעת, הציג יעד חדש: "לעולם לא לאפשר לאיראן להתקרב ליכולת גרעינית, ולהיות תמיד בעמדה להגיב במהירות ובעוצמה".
בניו יורק טיימס נכתב כי "זהו מצב דומה לזה שבו הייתה ארה"ב לאחר שהרסה את תוכנית הגרעין האיראנית ביוני האחרון, כאשר האתרים נותרו תחת פיקוח לווייני אמריקאי".
טראמפ ציפה כי האיראנים יכנעו ללא תנאים, אולם זכה להפתעות רבות בטהרן. ההפתעה הראשונה הייתה משבר האנרגיה: "איראן מבינה כי כאוס בשווקים הוא נשקה המרכזי שנותר. היא איימה להצית מתקנים נוספים, בעוד ארה"ב פועלת להשמיד מוקשים ימיים וסירות קטנות שמאיימות על מכליות".
ההפתעה השנייה של טראמפ הייתה הצורך בבעלות ברית, "דבר שלא ציפה לו, משום שסבר שהמלחמה תהיה קצרה". והשלישית: "היעדר התקוממות פנימית באיראן".
בניו יורק טיימס נכתב כי כעת ברור לכל כי "איראן היא אתגר מסוג אחר". בעוד שטראמפ כינה את המערכה "טיול קצר", בפועל "אין עדיין אופק ברור לסיום".
מתוך הניו יורק טיימס, מאת דייוויד א. סנגר. לקריאת הכתבה המלאה.
3המלחמה באיראן מנחיתה מכה חדשה על לב התעשייה של אירופה
"השלכות המלחמה במפרץ פוגעות בחברות ברחבי העולם, אך הן מכות חזק יותר באירופה, שם מחירי האנרגיה כבר גבוהים יותר מאזורים אחרים, כך לפי מנהלים בגרמניה, צרפת, דנמרק ושווייץ. כעת, המלחמה באיראן מנחיתה מכה קשה בלב התעשייה באירופה", פורסם ברויטרס.
שנים של התמודדות עם השלכות מגפת הקורונה העולמית, הזינוק בעלויות האנרגיה בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה, ועכשיו המלחמה במפרץ, הובילו לכך שהתעשייה האירופית לא מפסיקה לספוג מכות קשות.
מרטינה נייטסוונגר, בעלת חברת הכימיקלים הגרמנית Gechem, אמרה לרויטרס כי "פשוט אין הפוגה. בכל שנה הרווחים קטנים קצת יותר, ובסוף הם נעלמים. זה מתיש, ואת כבר לא יודעת מה לעשות".
ברויטרס נכתב כי רק "הכלכלה של גרמניה לבדה עלולה לספוג פגיעה של 40 מיליארד אירו בתוך שנתיים אם מחיר הנפט יישאר סביב 100 דולר לחבית, לפי מכון הכלכלה הגרמני IW".
איפק אוזקרדסקאיה, אנליסטית בכירה בבנק השוויצרי Swissquote, אמרה כי "אירופה נמצאת על סף פגיעה, וברור שאין לה את המרווח לספוג מכה אנרגטית שנייה בפרק זמן כה קצר. גרמניה ובריטניה נראות כפגיעות ביותר לשוק האנרגיה".
"מלבד השיבושים בשוקי הנפט והגז, נפגע גם האספקה של דשנים, גופרית, הליום, אלומיניום, פוליאתילן וחומרי גלם קריטיים נוספים בעקבות הלחץ האיראני על מצר הורמוז. גם עלויות השילוח זינקו בעקבות מחירי הדלק הגבוהים".
ולפגנג גרוסה אנטרופ, מנכ"ל התאחדות הכימיקלים הגרמנית VCI, אמר לרויטרס כי מי שיפגעו במיוחד הם "עסקים קטנים ובינוניים, שלרבים מהם אין דרך להחליף מקורות אספקה במהירות".
מי שצפויה לספוג מכה קשה היא "תעשיית הכימיקלים האירופית, ששווייה 635 מיליארד אירו". למשל, חברת הכימיקלים הגרמנית "Lanxess, עם הכנסות של 5.7 מיליארד אירו בשנה שעברה", הודיעה כי תקצץ 550 משרות ותעלה מחירים ברגע שעלויותיה יעלו". מנכ"ל החברה אמר "אנחנו עוקבים אחרי המצב במזרח התיכון על בסיס יומי".
גם חברת Henkel, אחת מחברות הכימיה והמוצרים הצרכניים הגדולה בעולם, דיווחה על עלייה עקיפה במחירי חומרי הגלם. מנכ"ל התאחדות הכימיקלים הגרמנית אנרטופ הבהיר כי בגרמניה "החברות פועלות במצב חירום מלא".
המשבר התרחב ללב התעשייה האירופי. "פטר ווזר, יו"ר ענקית ההנדסה השוויצרית ABB, אמר כי מלחמה ממושכת במפרץ תפגע קשות בכלכלה העולמית. 'בטווח הקצר, חברות שמשתמשות בגז כמקור אנרגיה עיקרי עשויות אף להשבית קווי ייצור. אבל ההשפעה הגלובלית האמיתית תגיע מאוחר יותר, ככל שהמלחמה תימשך, כך הפגיעה בביקוש תהיה עמוקה יותר'".
מתוך רויטרס, מאת כריסטוף שטייץ ודומיניק פאטון. לקריאת הכתבה המלאה.