במקביל ללחימה במספר חזיתות, הכנסת ממשיכה לקדם מספר חוקים שנויים במחלוקת שהונחו על סדר יומה בטרם המלחמה עם איראן. אחד מהם היא הצעת החוק של יו"ר דגל התורה משה גפני, להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, כך שיוכלו לשמש כבוררים גם בסכסוכים אזרחיים. הצעת החוק צפויה לעלות להצבעה הלילה במליאה בקריאה שנייה ושלישית. אתמול (א') הועבר מכתב דחוף לראש הממשלה ולראשי סיעות נוספים כמו ישראל ביתנו, כחול לבן, עוצמה יהודית על-ידי שורה ארוכה של ארגוני נשים וחברה אזרחית, וזאת בדרישה לעצור את החוק ובבקשה שיתנגדו לחוק.
● שאלת השעה | לא להכניס את הכלב? מה מותר ומה אסור לעשות בזמן אזעקה
● הפך את המקלט לסאונה, והשכנים נאלצו לחפש מחסה חלופי באזעקות
לכאורה הצעת החוק לא נשמעת בעייתית, וזאת משום שהאפשרות להיכנס תחת סמכותו של בית הדין הרבני בסכסוכים אזרחיים נתונה בידי הצדדים, ואם יש צד שאינו מעוניין בכך אז אין לבית הדין הרבני סמכות לדון במחלוקת האזרחית בין השניים. אך החוק מתעלם מכמה נושאים שמעוררים התנגדות עזה בקרב חוגים שונים ובהם ארגוני זכויות אדם, נשים ואנשי אקדמיה. עיון מדוקדק בהצעת החוק מלמד כי ברגע האחרון התווסף סעיף לפיו בתי הדין לא יידרשו לאישור של בית משפט אזרחי ומעמד פסק דינם יהיה כשל ערכאה אזרחית. נוסף לכך, החוק מתעלם מפערי צדדים שיכולים להיות בין הצדדים שיכולים להשפיע על רכיב ההסכמה להתדיין בפני בית הדין הרבני בסכסוכים אזרחיים, ומותיר פתח לניצול וסחטנות של צדדים שמעוניינים להביא את העניין דווקא לשם.
ייצור מערכת שיפוט מקבילה
במכתב עליו חתומים שורה של ארגונים כמו הקליניקה למשפט ומגדר במכללה למינהל, האגודה לזכויות האזרח, מרכז רקמן לקידום מעמד האישה ושדולת הנשים בישראל, נכתב כי "המשמעות היא יצירת מערכת שיפוט מקבילה, תוך חיזוק המערכת הדתית והחלשת המערכת האזרחית", וכי "הצעת החוק מעניקה לבתי הדין הדתיים סמכות לשמש כבוררים בסכסוכים האזרחיים, בהם סכסוכי עבודה, צרכנות, תביעות כספיות וממון - גם בין אנשים שאינם בני אותה הדת, על בסיס 'הסכמה' של הצדדים, כשההכרעה תהיה על בסיס הדין הדתי". זאת, "על אף שמדובר בנושאים שלדיינים אין הכשרה או השכלה מתאימה לדון בהם לפי הדין האזרחי", כך תואר במכתב. בנוסף לכך נכתב, "בית הדין יהיה רשאי לפנות מיוזמתו לצד שטרם נתן הסכמה, דבר היוצר פתח ללחצים מובנים כבר בתחילת ההליך".
לגישת הארגונים עלולה הצעת החוק להוביל לפגיעה בזכויות בחסות המדינה, משום שהדין הדתי, כך לטענתם אינו מחויב לשוויון, מביא לפגיעה בנשים, ובמיוחד נשעם חרדיות, דתיות וערביות. פגיעה זו יכולה לפגוע בנשים בשל חיזוק הערכאה שמדירה נשים, וכי לחץ קהילתי או משפחתי עלול להפוך להסכמה. עוד נטען לפגיעה בעובדים במערכת יחסים בין עובד למעסיק, בה ברורים פערי הכוחות וחשש מכך שמי שאין לו ייצוג יידחק למסלול הדתי והכפפת בן דת אחת למערכת דתית אחרת אם יש הסכמה, כך שאדם יהודי יכול למצוא את עצמו בבוררות בבית הדין השרעי.
פרופ' רות הלפרין קדרי, ראשת מרכז רקמן לקידום מעמד האישה, אשר מובילים את המאבק בחוק: "מדובר במהלך אידאולוגי עמוק שמרחיב סמכויות דתיות על חשבון זכויות אזרח, יוצר מערכת משפט מקבילה ופוגע בעיקר בנשים, עובדות ועובדים ואוכלוסיות מוחלשות, תחת כסות של 'הסכמה' שאינה חופשית וסולל את הדרך למדינת הלכה".
שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שנכח בדיון האחרון בהצעת החוק עוד בטרם המלחמה, אמר "זהו חוק ליברלי שוויוני, מאפשר, ולצערי הרב מתנגדיו הם הכי פחות ליברליים והכי פחות סובלניים. החוק מאפשר לאנשים מבחינה חופשית מוחלטת לדון בבית הדין הרבני בהתאם לדין תורה. עוד לא כולם חזרו בתשובה בעם ישראל, אבל תכבדו קצת מסורת של אלפי שנים רגע לפני שמאמצים שיטות משפט אחרות. אנשים לא רוצים ללכת למערכת משפט מעוותת מסולפת, שנשענת על ערכים מעוותים, ורוצים ללכת למערכת אחרת".
