''שוב שיגורים מאיראן''. קבוצת חדשות בטלגרם / צילום: צילום מסך מטלגרם
בצל המלחמה מול איראן וחיזבאללה, הישראלים צמאים למידע שינחה אותם כיצד לנהוג. הטלוויזיה הופכת ברוב שעות היממה למקור המדווח על המציאות, אך לצדה פועלת זירה מקבילה: ערוצי הטלגרם והוואטסאפ.
פלטפורמות אלו חושפות בזמן אמת מידע מודיעיני ועדכונים מבצעיים על שיגורים, התרעות, פעילות צה"ל ונפגעים - לעיתים קרובות לפני הדיווח הרשמי של פיקוד העורף, וכוללות מידע שלא היה יוצא באופן רשמי מצה"ל. וזה לא נגמר בטלפונים. באולפני החדשות בטלוויזיה ניתן למצוא מגישים המדווחים בשידור חי על העדכונים הזורמים מהטלגרם.
● האם "שפעת המקלטים" היא אמיתית, ומה אפשר לעשות עם זה?
● הרכבת הקלה חוזרת: אילו מקטעים יפעלו, ומה עושים בזמן אזעקה
גורמים בצה"ל המעורבים בפרטים מבהירים לגלובס כי הדיווחים המהירים הללו מתגלים במקרים רבים כלא מדויקים. המידע המופץ - הכולל לעיתים נתונים מנופחים על מספר השיגורים או זיהוי שגוי של סוגי אמל"ח ואזורי נפילה - מחולל פאניקה מיותרת ולחץ ציבורי רב. מעבר להיבט הפסיכולוגי, בצה"ל מתריעים כי חשיפת מידע כזה בזמן אמת עלולה לחשוף מקורות מודיעיניים ולסכן כוחות בשטח. בעוד שמפעילי ערוצי הטלגרם עשויים להתבסס על מערכות לווייניות עצמאיות, גורמים הבקיאים בנושא מעריכים כי חלק ניכר מהמידע דולף ישירות מתוך המערכות הצבאיות.
"פיקוד העורף לא יכול להרשות לעצמו תקלות"
ההודעות ברשתות מפרטות נתונים המצויים רק בידי מערכות הביטחון: החל מחיזוי התרעות דקות לפני פיקוד העורף ועד לספירה מדויקת של סוגי טילים. לצה"ל קיימים חיישנים מתקדמים המזהים שיגורים ומזינים את פיקוד העורף במידע גולמי. עם זאת, בפיקוד העורף מדגישים כי הפער בין הדיווח בטלגרם להתרעה הרשמית נעוץ בשלב העיבוד. בעוד שהטלגרם מפיץ מידע ראשוני, המערכת הצבאית מנתחת את הנתונים ו"לוחצת על הכפתור" רק לאחר זיהוי ודאי, כדי להתריע באופן ממוקד באזורים הרלוונטיים בלבד.
לפי אותם גורמים, המקור המרכזי לזליגת המידע המיידי הוא מערכת ה"שוע"ל האזרחי". מערכת שליטה ובקרה המנגישה נתונים גולמיים לגורמי הצלה, בהם המשטרה, מד"א והרשויות המקומיות, כדי לאפשר להם היערכות מוקדמת בעורף. המערכת מציגה את המידע עוד לפני שלב העיבוד והניתוח הסופי שמבצע פיקוד העורף במטרה לדייק את ההתרעות לאזורים ספציפיים. המשמעות היא שגורמים בעלי גישה למערכת מקבלים לידיהם תמונת מצב ראשונית ובלתי מסוננת - ובוחרים להפיץ אותה בטלגרם דקות לפני שהיא מבשילה לכדי התרעה רשמית לאזרח.
האלוף (במיל') איל איזנברג, לשעבר מפקד פיקוד העורף, מסביר את הדירקטיבה המנחה את המערכת הצבאית אל מול שטף הדיווחים הדיגיטלי. "לפיקוד העורף חשובות קודם כל מהימנות המידע ואמון הציבור", אומר איזנברג. "הדיווחים הרשמיים עשויים להתעכב מעט כדי להגיע לרמת אמינות גבוהה. המערכת לא יכולה להרשות לעצמה תקלות שיפגעו באמון הציבור, יצלבו אותם, בניגוד לקבוצות הטלגרם שיכולות לטעות מבלי שאיש יבוא איתן חשבון". לדבריו, בעוד שהצבא מחויב לשאיפה לדיוק מוחלט בקבלת ההחלטות, הרשתות החברתיות פועלות ללא מנגנוני בקרה.
למרות הביקורת על אי־הדיוקים, איזנברג אינו רואה בקבוצות הללו "אויב". "כל אמצעי שיכול לסייע בהצלת חיים הוא מבורך, ואני לא רואה בהן מתחרות - אולי אפילו סוכנות של פיקוד העורף", הוא מציין. עם זאת, הוא מזהיר מפני הסתמכות יתר של האזרחים על מקורות אלו: "הבעיה מתחילה כשאזרח מתבסס רק על הקבוצות. הציבור חייב להבין שהמידע שם אינו חסין מטעויות. פיקוד העורף לא פועל כ'משטרת מחשבות' ואינו מונע את הפרסומים, אך האחריות להחלטות שגויות המתקבלות על בסיס מידע לא מעובד נותרת בידי האזרח".
הסכנה שבחשיפת מידע לא גלוי
בצה"ל לא אוהבים את התופעה, אך גורמים המעורבים בפרטים מבהירים לגלובס כי אין מדובר בפגיעה אנושה בביטחון המדינה. "האויב יודע היטב שהוא שיגר טילים לכיוון ישראל", מסבירים הגורמים. לדבריהם, מאחר שההתרעה הרשמית תצא ממילא שניות או דקות לאחר מכן לכלל הציבור, המידע המופץ בטלגרם אינו נחשב למסווג ברמה אסטרטגית.
עם זאת, החשש המרכזי של מערכת הביטחון אינו נובע מדיווחים על שיגורים שכבר בוצעו, אלא מחשיפת מידע מודיעיני "טרם מימוש". גורמים בצה"ל מציינים כי אם מידע על כוונות האויב או על פעילות מבצעית שטרם פורסמה בגלוי ימצא את דרכו לקבוצות הללו, הנזק לביטחון המדינה יהיה ממשי ועמוק הרבה יותר מאשר הקדמת האזעקה בכמה דקות.
ד"ר נתנאל פלמר, מרצה בכיר במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן ומחבר הספר The Hamas Intelligence War Against Israel, מסביר כי במקרה זה, "אין כאן פגיעה מהותית בביטחון מידע. זה לא מידע רגיש, כי גם ככה כולם יידעו שיהיה שיגור". עם זאת, פלמר מדגיש כי הבעיה נעוצה בעצם קיומו של נתיב העברת המידע הלא־רשמי: "יש פה גורמים שבוחרים להוציא מידע מהמערכות, בעוד שבעלי הסמכות בחרו שלא להוציא את המידע הזה החוצה. לזה אנחנו קוראים צינור דלף, משמע גורם שמחליט על דעת עצמו להוציא את המידע".
לדבריו, הסיכון המרכזי טמון בפוטנציאל הזליגה העתידי. "במקרה של מועד שיגורים אין פגיעה בביטחון מידע, אבל לפעמים אפשר להוציא מידע שהם לא מודעים לחומרת פגיעתו", מזהיר פלמר. הוא מסכם כי הגישה למידע אינה מקנה את הסמכות להפצתו: "אנשים שנחשפים למידע מתוקף תפקידם לא אמורים להיות בעלי הסמכות אם להוציא את המידע הזה, בלי שיש אישור מהאחראי. אין להם את כלל השיקולים".
ד"ר פלמר מצביע על הנזק בפרסומים: "בקבוצות האלו מעלים סרטונים של פגיעות ונפילות. האויבים שלנו לומדים את התיעודים האלו ומשכללים את התקיפות שלהם". לטענתו, הנזק חורג מהתחום המבצעי אל עבר לוחמה פסיכולוגית: "חיזבאללה משתמש בסרטונים שנשלחים בקבוצות האלו ומציין שאלו תמונות שהיהודים מצלמים בעצמם. אנחנו עוזרים להם מודיעינית ונותנים דלק נגדנו במערכה על התודעה".
מדובר צה"ל נמסר: "מערכת השוע"ל נועדה לסייע לקשר בין פיקוד העורף לרשויות המקומיות, לארגוני החירום ולמשרדי הממשלה. ההרשאות ושכבות המידע המוצגות במערכת למשתמשים נבחנים על ידי הגורמים המוסמכים לכך בצה"ל. בצה"ל ובפיקוד העורף קוראים לציבור להתעדכן אצל הגורמים הרשמיים".