איך בנוי המרחב המוגן, וממה הוא חסין?

בתקופת המלחמה, מדור המשרוקית של גלובס יתמקד בביאור סוגיות אקטואליות ובמתן הסברים עובדתיים על ענייני השעה, בצד בדיקות של אמירות אקטואליות

הפגיעות האיראניות חידדו שוב את הצורך בהישמעות להנחיות פיקוד העורף ובהתמגנות. לצד הביקורת שאזרחים רבים אינם ממוגנים כיאות, עולה השאלה כיצד המרחבים המוגנים מגנים עלינו, באיזו יעילות והאם יש לאיזשהו מהם יתרון על האחר.

● איך קבוצות הטלגרם יודעות לפני כולם שמגיע טיל
● האם "שפעת המקלטים" היא אמיתית, ומה אפשר לעשות עם זה?
● לא להכניס את הכלב? מה מותר ומה אסור לעשות בזמן אזעקה

באתר פקע"ר מוסבר שהמרחבים המוגנים התקניים "בנויים עם קירות מבטון מזוין, שיורדים עד ליסודות הבניין, עובדה המקנה להם עמידות וחוזק גדולים יותר בהשוואה לשאר חלקי המבנה". ד"ר סא"ל (מיל') בני ברוש, מומחה למיגון מבנים ולשעבר המהנדס הראשי של פקע"ר מרחיב: "גם הזיון הפנימי של הבטון מתוכנן בהתאמה לעומסי הדף, וכולל רשתות בטון יותר צפופות ופרטים בפינות שנועדו לספוג פיצוצים, כולל כאלו מאוד קרובים".

הנדסה וסטטיסטיקה

בתחילה הוקמו המקלטים הציבוריים המוכרים, מתוקף חוק הג"א מ-1951. בבניינים שנבנו מ-1972 ל-1992 כבר נכלל מקלט משותף לדיירים או ממ"ק (מרחב מוגן קומתי). מאז 1992 החוק מחייב בממ"דים המוכרים, ומבנים שהוקמו מאז כוללים ממ"ד (ובמיעוטם, ממ"ק).

האם יש למי מהם יתרון? "המקלטים הישנים מוגנים יותר מממ"דים וממ"קים, כי הם עבים יותר", אומר פרופ' ארז גל, מומחה להנדסת בניין מאוניברסיטת בן גוריון. "העובי של ממ"ד וממ"ק הוא 20 ס"מ בטון ובמקלט 40 ס"מ. לא חסר הרבה כדי להפוך את המקלטים הישנים למקלטים גרעיניים".

ד"ר ברוש מזכיר שגם הממ"דים מספקים יתרונות הנדסיים: "אם הם לא ספגו פגיעה אינרטית או פיצוץ סמוך מאוד, גם הממ"דים יכולים לספק הגנה מעולה, גם אם לא מושלמת, לרבות מאיומים גרעיניים ומתופעות הלוואי שלהם. כמו כן, הם מספקים חיזוק לבניין, מה שיהפוך בניינים נמוכים יחסית, נגיד עד 7-8 קומות, לחסינים יותר לרעידות אדמה, אפילו ביחס למה שמחויב בתקן הישראלי".

בנוסף, לדבריו, לממ"ד יש יתרונות מעבר להנדסה: "הממ"ד הוא משפחתי, אינטימי וקרוב, וכך גורם לאנשים להיות יותר מוגנים. אפשר לראות אנשים שנשברים מלרדת ארבע פעמים ביום למקלט, וחלקם מפסיקים. ויש גם את האוכלוסייה השקופה של פצועים בדרך למקלט, מה שנותן לממ"ד עוד יתרון".

במבנים ישנים, ללא ממ"ק או ממ"ד, המרתף כולל חלל מבטון, שלא תמיד עומד בתקנים העדכניים. "עדיין מדובר במחסה מציל חיים", אומר ברוש. "זה שיש לזה מעטפת מבטון ושהוא מוגן יחסית על ידי הבניין עצמו הופך את זה למוגן יחסית - תמיד ביחס לחלופות האפשריות. באופן כללי, להיות בתוך מבנה יותר בטוח מלהיות בחוץ".

לאחר הפגיעות בערד ודימונה, בכיר ביטחוני אמר לתקשורת שלא בטוח שממ"ד יוכל לפצצות המצרר, כיוון שהן פוגעות בזווית ישרה ולא במסלול קשתי. "אם הטיל פוגע בזווית תלולה וניצבת לגג הפגיעה הקינטית עלולה להיות חמורה, אבל לעיתים פגיעה מקבילה וצמודה לקיר או לגג עלולה להיות מסוכנת יותר כי אז מוקד הפיצוץ צמוד להם והרסני יותר", אומר ברוש, "אבל הסבירות לכך קטנה מאוד".

פרופ' גל מזכיר ש"יש קצת חשיבות לזווית הפגיעה, אבל המרחבים המוגנים לא תוכננו לפגיעה ישירה. הבעיה בפצצות המצרר היא לא הזווית, אלא שמדובר בהרבה פצצות ובכך מקשה על מערכות ההגנה".

שניהם מסכמים שהמרחבים המוגנים לסוגיהם לא בנויים רק על הנדסה אלא גם על סטטיסטיקה. "גם אם אתה שוכב בחוץ, אתה צריך מזל מאוד רע כדי להיפצע ושהפצצה תיפול ממש לידך", אומר גל. "אין דבר כזה מוגן ב-100%, אבל הסיכוי שיקרה לך משהו כשאתה מתמגן מאוד קטן. צריך לא להיבהל ולעשות את המקסימום כדי להתמגן".

ברוש מסכים: "אתה לא יכול כמדינה לתכנן את הממ"דים לכל התרחישים, אז עשו ניהול סיכונים. הסיכוי שפצצה תפגע ישירות דווקא בממ"ד שלך הוא מאוד קטן, ומרחבים מוגנים מצילי חיים, לעיתים אפילו בפגיעות ישירות".