סוללת טילי THAAD / צילום: Staff Sgt. Cory D. Payne
כלכלת חימושים הפכה להיות מושג נרחב ומוכר בכל היבטי הלחימה, כולל ההגנה האווירית, ועבורה מתכוונים בפנטגון לשנות את שיטת הניהול הקיימת. בה בעת, ההודים ממשיכים לשאוף להרחיב את היכולות הטכנולוגיות הצבאיות ורוצים להצטרף לתוכנית פיתוח מטוס קרב מהדור השישי. על כל זאת ועוד בפינת התעשיות הביטחוניות השבועית של גלובס.
צבא ארה"ב ייטול אחריות על תוכנית ה-THAAD
ההחלטה האמריקאית לפרוס את סוללות ה־THAAD במזרח התיכון ככלל ובישראל בפרט אמנם הביאו להם ניסיון מבצעי קריטי, אבל גם אתגרים קשים בכל הנוגע לשרשראות האספקה. המערכה עם איראן ביוני אשתקד כבר הביאה לחששות בוושינגטון מפני מחסור, משום שמיירטים שהוזמנו ב־2021 צפויים להתקבל רק ב־2027. על כן, בפנטגון הפנימו כי ניהול התוכנית נדרש להשתנות.
הפתרון שנמצא, לפי דיווחים בחו"ל הוא העברת ניהול התוכנית מהסוכנות האמריקאית להגנה מפני טילים (MDA) לצבא ארה"ב. עד עתה, הסמכות של הצבא על התוכנית הייתה בפריסה המבצעית, ואילו כעת יקבל גם את הובלת הפיתוח והרכש. הצבא הוא מפעיל האמצעים ועל כן הפקות הלקחים מהשטח ברמה המבצעית והאסטרטגית צפויות להיות יעילות יותר. לעומת המצב כיום, שבו בפועל שני גופים ביצעו תהליכים מקבילים שהובילו לסרבול תהליך הייצור.
בדומה לכל רכש של מערכות, העלויות של THAAD מהוות שיקול בתכנון, שהרי כל מיירט מדגם זה עולה כ־12.7 מיליון דולר. סכום גבוה בהרבה מחץ 3 (כ־2 מיליון דולר) או מחץ 2 (כ־1.5 מיליון דולר) הישראליות. השוואה בין מערכות ישראליות ואמריקאיות מקבילות אחרות מביאה לאותה תוצאה: בעוד מיירט קלע דוד מוערך בכ־700 אלף דולר, עלות יירוט של מערכות פטריוט מדגם PAC-3 עומדת על כ־6 מיליון דולר. זו אחת המערכות המרכזיות שמופעלות במפרץ, בין אם על בסיס כוחות אמריקאיים ובין אם על בסיס כוחות מקומיים.
הודו מעוניינת במטוס קרב מהדור השישי
הודו היא מהלקוחות הביטחוניות הבולטות בעולם והיא גם הרוכשת המרכזית של התעשיות הביטחוניות הישראליות. המטרה של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בכל ההיבטים היא ליצור עצמאות הודית, כולל בענף הביטחוני - ועל כן דורש מהן להקים פסי ייצור במדינתו. בצעד חדש, ההודים בוחנים הצטרפות לתוכנית פיתוח מטוס הקרב מהדור החמישי של איטליה, יפן ובריטניה, שנקראת GCAP (Global Combat Air Programme).
כמה תכונות בולטות יאפיינו את מטוסי הדור השישי: שילוביות עם כלי טיס בלתי מאוישים, מערכות הנעה משופרות, קסדות מתקדמות, ארכיטקטורה פתוחה ויכולות תקשורת מתקדמות. אחד ההיבטים המסקרנים בדור השישי הוא המהירות הצפויה, של כ־2.5-2.2 מאך. לצורך ההשוואה, מטוסי F-35, אלו המתקדמים ביותר שיש לישראל, מגיעים למהירות של 1.6 מאך.
בפרלמנט ההודי מביעים עניין רב בהצטרפות למרוץ העולמי שבו מעורבות כלל המעצמות, עבור "הגברת היכולות של הודו בלוחמה המודרנית". עם זאת, למורת רוחם של בכירי ניו דלהי, הערכות של מומחים גורסות כי השחקניות שמעורבות בתוכנית GCAP עשויות לסרב לשאיפה ההודית להצטרף. אחת מהן היא יפן, ששואפת כי מטוסים מהדור השישי ייכנסו לשירות מבצעי בתחילת העשור הבא, יעד שעשוי להתגלות כשאפתני מדי.
אוקראינה משפרת את יכולות ההנחיה של הרחפנים
למלחמה באיראן יש השפעות רוחב רבות בעולם, כשאחת מהן הוא דחיקת ההתייחסות הבינלאומית לעימותים שמתרחשים במקביל. מלחמת רוסיה־אוקראינה, לדוגמה, נכנסה לפני כחודש לשנתה החמישית - וסיומה עדיין לא נראה בעתיד הקרוב. בעקבות זאת, אוקראינה ממשיכה לשפר את יכולות הרחפנים שלה, כשההתמקדות החדשה היא בגיוון יכולות ההנחיה.
אחד מן האתגרים המרכזיים בשימוש באמצעים שכאלה הוא הלוחמה האלקטרונית, שכוללת את שיבוש התקשורת בין המפעיל לבין הכלי, וכוללת ג'מינג (Jamming) או ספופינג (Spoofing). בג'מינג, משבשים את התקשורת של המפעיל עם הרחפן, במטרה שהוא יירד לקרקע או יטוס עד שהסוללה תתרוקן והוא ייפול. ספופינג הוא מתן אות שגוי כדי לפגוע ביכולות ניווט ה־GPS.
אולם, גם לסיבים האופטיים יש אתגרים מהותיים. הרוסים משתמשים נגדם ברחפנים מקבילים עם מספריים או אמצעים אחרים, שנועדו לחתוך את הסיב - ולהביא לנפילת הרחפנים. עבור זאת, בקייב מתחילים לבחון רחפנים שיכולות ההנחיה שלהם יכללו שתי אפשרויות למפעיל: הנחיה על בסיס תקשורת מרחוק וסיבים אופטיים. בדרך זו, האחד יוכל לגבות את השני.