''כיס בריאות'' בגינת צוקר בתל אביב / צילום: באדיבות קרן תל אביב
ביום ה־22 למלחמת שאגת הארי, לילדה אחת בת שבע נמאס שכל הזמן אומרים לה שפורים ייחגג "מתישהו". נקטה הילדה יוזמה, ותלתה שלט בלובי הבניין: "מסיבת פורים היום בחמש, בואו עם תחפושות וחטיפים".
● ראיון | יזם הנדל"ן שינסה למכור פנטהאוז ב-40 מיליון שקל ביפו
● ראיון | השמאים מעריכים: אלו תחנות המטרו שהכי כדאי לרכוש נכסים לידן
בשעה חמש ירדנו ללובי הבניין, בלי לדעת מה נמצא, וגילינו כ־20 איש - ילדים בכל הגילים, ברובם מחופשים, ואפילו חלק מההורים. אחד ההורים הביא מכונת בועות, אמא אחרת הביאה דף ארוך וטושים כדי שהילדים יציירו יחד, וכולם פתחו את הממתקים על שולחן קטן בצד. כמה קשישים שהתכוונו להיכנס לבניין, נמלכו בדעתם ונשארו. כולם בילו יחד עד שהשמש שקעה. כל זאת בגלל יוזמה של ילדה אחת קטנה.
אפשר לעשות אירוע כזה בכל מקום, אבל גינה קטנה בבניין, תאורה נוחה, מקומות ישיבה - כל אלה מעלים את הסיכוי שמישהו ייזום ויארגן אירוע קהילתי ספונטני, ואחרים יצטרפו אליו. בימים אלה רבים מכירים את השכנים במקלט, ואפשר לקחת את ההיכרות הזו צעד אחד קדימה. זה עוזר אם הסביבה מותאמת פיזית להכיל זאת.
הרעיון הזה, של עיצוב המרחב באופן שמקדם קהילתיות, הוא חלק משמעותי מפרויקט "כיסי בריאות",
הנמצא היום בשלב סיום הפיילוט המוצלח ולקראת הרחבה. הפרויקט פותח על ידי ד"ר הלה אורן אותו היא מובילה כמנכ"לית קרן תל אביב - מנוע התקווה העירונית של תל אביב־יפו - ובשותפות עם חברת פאבליקה ומלווה על ידי פרופסור ענת קלומק, הדיקנית לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן.
הפרויקט עצמו הוא חלק מתוכנית גדולה יותר של אדריכלות מקדמת בריאות (אדריכלות סלוטוגנית) של עיריית תל אביב וקרן תל אביב. התוכנית הזו כבר מכוונת את גישתם זה שנים רבות, אבל המלחמה כולה והנוכחית מול איראן בפרט - הדגימה עד כמה הפיילוט חשוב. "כנגד המלחמה, שימוש נכון במרחב הציבורי הוא אלמנט בונה חוסן", אומרת אורן.
"ספסלי הקשבה" וגינות קהילתיות ברחבי העיר
אורן אומרת כי "בשנים האחרונות עובר עולם הבריאות מדגש על טיפול במחלות למניעה". אם מדגישים מניעה, יש לפגוש את הציבור לא רק במרפאות ובבתי החולים. לדבריה, "התפיסה שלנו היא שהמרחב הציבורי הוא קו המשווה. שם עירייה יכולה להשקיע את מקסימום המשאבים, ואז הם זמינים לכל מי שנמצא. הגינה, הפארק, הרחוב הם של כולנו".
קחו למשל את ספסלי החוסן, נושא שקודם על ידי הקבוצה בתחילת מלחמת חרבות ברזל. "זהו רעיון שהגיע במקור מפסיכיאטר בשם ד"ר דיקסון צ'יבנדה מזימבבואה, אחרי שמטופלת שלו התאבדה משום שלא הצליחה להגיע לקליניקה שלו מסיבות לוגיסטיות וכלכליות", מספר אורן. "הוא התחיל להכשיר נשים בפנסיה לשבת על ספסלים באזורים רחוקים משירותי בריאות, ולדבר עם אנשים". ה"סבתות" הוכשרו לשאול את האנשים בשיחה אגבית שאלות שיראו האם הם צריכים התערבות פסיכיאטרית, או ששיחה ידידותית יכולה להספיק להם. רעיון נהדר, שלא ניתן לביצוע בהיעדר ספסל.
אחרי 7 באוקטובר, יצאה קרן תל אביב יחד עם אוניברסיטת רייכמן בפרויקט שבמסגרתו סטודנטים לפסיכולוגיה התיישבו על ספסלים מיוחדים שמותגו במכוון כ"ספסלי הקשבה". אחר כך הורחב הפרויקט ל"גינות כיס" הממוקמות בכל רחבי תל אביב.
"המטרה היא להפוך את הגינות הקהילתיות שליד הבית, אלה שנגישות ממש לכולם, למתחמים מקדמי בריאות", אומרת אורן.
העירייה יוזמת בגינות פעילות מקדמת בריאות, כמו מעגלי שיח, חוגי התעמלות ומדיטציה ומפגש עם אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, פעילויות להורים וילדים - כל זאת באופן לא מאוד פורמלי, עם קידום בקבוצות השכונתיות אך ללא הרשמה מראש. כמו כן, הכוונה היא שהתושבים יתרגלו לשהות בגינות, ויזמו בעצמם פעילות משפרת בריאות פיזית ונפשית ומפיגת בדידות, בנוסף לפעילות שיוזמת העירייה. בגינות אפשר גם לגנן ולגדל צמחי תבלין. "אפשר אפילו להכין ולשתות את התה שם. אנשים מגיעים למצב שבו הם מרגישים שזו הגינה הפרטית שלהם", אומרת אורן.
"אנחנו לא נכפה על הנוכחים מוזיקה במרחב הציבורי, אבל נדאג שתהיה רשת ווי־פיי כדי שכל אחד יוכל לשדר מוזיקה לעצמו. חשוב שיהיו מים, צל", אומרת אורן. תשומת לב מיוחדת הושמה על השאלה מה יגרום לתושבים להרגיש בנוח, ולהישאר במרחב הציבורי זמן רב אם הם מעוניינים בכך. "למשל, אחרי שנשים רבות אמרו לנו שהן מפסיקות את הפעילות במרחב הציבורי כשהן צריכות להתפנות, שמנו דגש על שירותים ציבוריים שתוכננו בראייה מגדרית", מספרת אורן.
הצורך בתחושת בטיחות, בעיקר עבור נשים, הוביל גם להוספת תאורה, זמזמי מצוקה ומצלמות. לדברי אורן, "אנחנו בונים את הגינות כך שכמה שיותר מרפסות צופות אליהן. כל זוג עיניים נותן עוד תחושת ביטחון". בשעות הלילה, דולקות בחלק מהגינות גרלנדות (שרשראות נורות) כדי לשדר אווירה של מסיבה.
שאלת הנגישות נבחנה גם היא, והספסלים תוכננו כך שיתאימו גם לכיסא גלגלים, ומקומות הרביצה תוכננו כך שיהיו בהם גם כיסאות עם משענת וכריות נעימות, למי שלא נוח לו לשבת במשך שעות רבות על ספסל.
"כל אינטראקציה קטנה יכולה להיות וואו"
בדידות, אומרת אורן, היא לא רק עניינם של מי שגרים לבד. "אולי את אמא שאף אחד בבית לא שואל אותה מה שלומה, או הלום קרב שבבית לא לגמרי מבינים אותו, או בני נוער שעשו עליהם חרם ולא סיפרו על זה להורים.
"אם אתם יורדים רגע לגינה, עוברים שם אינטראקציה חיובית קטנה עם שכן או מכר, או אפילו פוגשים שם בעל תפקיד מהעירייה שיכול לתת תמיכה נפשית, זה וואו. אנחנו כבר מקבלים על כך משוב חיובי, אף שאנחנו רק בתחילת הדרך.
"אנחנו חושבים גם על אפליקציה של צ'ק אין, שבה אפשר לראות מי נמצא בגינה כרגע, כדי להצטרף. אנחנו שומעים מבעלי כלבים שהם אוהבים יותר לצאת עם הכלב לגינה כאשר הם יודעים שמישהו אחר נמצא שם, והאפליקציה הזו מאפשרת לעשות חיבור כזה גם אם אין לכם כלב. ויש לנו בגינות הכיס גם נציג עירוני שמכיר את השכנים ושואל אותם לצרכיהם. קצת כמו קיבוץ בעיר".
אנשים מחפשים קיבוץ בעיר? או דווקא אוהבים את האנונימיות?
"כמובן שכל אחד יכול להתערות במרחב הזה בדיוק במידה שהוא רוצה. למעשה, דווקא במרחב הציבורי את לא מחויבת לכלום, לעומת מתנ"ס שמצפה ממך להתחייב לחוג בשעה מסוימת, להירשם, לשלם. בגינות הכיס, ברגע מסוים של צורך חברתי, את יכולה להגיע ולהיות חלק ממשהו. העיר מלאה כמובן גם באנשים שרוצים להתבודד, אבל לשם כך הם פחות צריכים אותנו".
היא מדגישה כי המרחבים הללו לא נועדו לטפל במקרי הבדידות העמוקים ביותר. "אנחנו לא יכולים לטפל במקרים שדורשים התערבות רפואית, אלא לקדם את האוכלוסייה הרחבה, לעודד רפואה מונעת וחוסן".
"בריאות חוסכת כסף ומצמצת פשיעה"
תקציב פרויקט כיסי בריאות לשנים 2025־2027 הוא כמיליון דולר. בקרן אומרים כי הפיילוט מתוכנן להתרחב, אך עקב המלחמה נדחה מועד קבלת החלטות לאחרי חג הפסח, והן יתקבלו בתיאום עם המציאות הביטחונית והמשך המלחמה.
התכנון המקורי הוא להתרחב ל־6־10 גינות בתל אביב, 5־10 גינות ברחבי הארץ, ושלוש גינות בחו"ל. "עד שנת 2027 נבחן את הנתונים מהפעלת כיסי הבריאות בארץ ובהתאם ניתן יהיה לבחון את האפשרות להתרחבות הפרויקט למקומות נוספים בעולם".
פרויקט כזה מחזיר את ההשקעה לעירייה איכשהו?
"אנחנו יודעים שאנשים שאיכות החיים שלהם טובה הם בריאים יותר. אנחנו לא מחשבים את ההחזר על ההשקעה ישירות, אבל אנחנו יודעים שבריאות חוסכת כסף למדינה כולה, וגם לעירייה בתשלומי רווחה והנגשה. בתחום בריאות הנפש זה חוסך פשיעה וטיפול בהתמכרויות ועוד".
קרן תל אביב, המציינת כ־50 שנה לקיומה בימים אלה, הוקמה על ידי ראש העיר המיתולוגי של תל אביב שלמה להט (צ'יץ') יחד עם הפילנתרופ תד אריסון, כדי לקדם פרויקטים עירוניים בראייה ארוכת טווח, כמו גן צ'ארלס קלור ומתחם סוזן דלל.
הקרן, שראש העירייה רון חולדאי הוא היו"ר שלה, פועלת בשיטה של מתן תקציב משלה כהשלמה לתרומות שמתקבלות מגורמים פילנתרופיים. כך נבנו גם מסלול האופניים הוולודרום בפארק הירקון בתרומה של סילבן אדמס, או הבוסתן במוזיאון ארץ ישראל. "גם זו דוגמה לאדריכלות מקדמת בריאות", אומרת אורן. "מקום שנועד לנוי, הפך למקום מארח".
"במלחמה זה מאוד משמעותי"
בשנים האחרונות בריאות הופכת להיות חלק משמעותי יותר מהפעילות של הקרן, עם פרויקטים מגוונים מאוד - כמו תמיכה בתושבים בתקופת הקורונה, תרומה למכללת תל אביב־יפו לתחום מקצועות בריאות, או תמיכה בהקמת בית החולים השיקומי רעות.
לדברי אורן, "נוסף לפעילות של הקרן, לעיריית תל אביב יש גם מחלקת בריאות, שהופכת בהדרגה למשמעותית יותר ויותר, עם דגש רב יותר גם על הבריאות הנפשית בנוסף לבריאות הפיזית.
"במלחמה זה מאוד משמעותי, למשל בהבנה כי בתל אביב הדירות קטנות ולא לכולם יש ממ"דים". כך למשל, העיריה שלחה אחיות מטעמה למקלטים ציבוריים שידוע כי קשישים לנים בהם בתקופה זו, כדי לעזור להם להתקלח.
הפרויקטים שאתם עושים בתל אביב הם מעוררי השראה. אבל איך יגיעו שינויים כאלה גם לערים אחרות?
"ערים שהן מרכזי עסקים של מדינה תמיד יהיו מפותחות יותר, ויש בהן גם הכי הרבה קיצוניות. כלומר גם עוני קיצוני, חסרי בית ומבקשי מקלט, וגם את כל נותני השירותים ויתרון לגודל.
"זה בסדר שהמגמה מתפתחת בעיר מובילה ומתרחבת אחר כך לערים אחרות.
"פתח תקווה ונתניה לומדות מאיתנו, ואנחנו מלמדים במכוון ערים אחרות כמו שדרות, שכבר החלו לייצר גינות כיס לחיזוק החוסן, נושא שהוא מאוד באג'נדה שלהן.
"אני חוקרת ב־Negev Urban Research במכללת סמי שמעון יחד עם בן גוריון, כחלק מרשת מעבדות של MIT, והחלטנו לעשות סמינר על אדריכלות מקדמת בריאות, ואנחנו מקווים שמה שאנחנו עושים כאן בתל אביב יילמד בכל העולם, גם אם כרגע אנשים מביעים פחות רצון ללמוד מישראלים".
אדריכלות מקדמת בריאות - אצלכם בבית
עד כה דיברנו על אדריכלות תומכת בריאות במרחב הציבורי, אך חשוב לומר כי גם בבית אדריכלות יכולה לקדם בריאות, אומרת אורן. לדבריה, "אדריכלות מקדמת בריאות בבית שמה דגש על המרחבים הציבוריים - דווקא הסלון, המטבח, המרפסת, הגינה אם יש, ולא כל אחד בחדרו.
"במרחבים הציבוריים כדאי שיהיה כמה שיותר נוח לשבת, כי שיחות מסתיימות מהר כשהן נערכות בעמידה. אנחנו רוצים לעודד את בני הבית לרבוץ באזור המשותף על פופים או כיסאות מערסלים, כל מקום ישיבה שהוא נעים ואולי גם לא מקובע למקום אחר, כדי שניתן יהיה לקרב בין הכיסאות בהתאם לסוג היושבים וסוג השיחה שרוצים ליצור, וגם להתאים אותם לנוף או לכיוון השמש.
"מרפסת שבה הכיסאות מקובעים פחות מזמינה אירוח. אפשר להוסיף לכיסאות סוגים שונים של תנועה - כיסאות נדנדה מעניקים רוגע וכיף.
"אנחנו ממליצים על פלטת צבעים נעימה וטבעית - חום, ירוק, פשתן. תחשבי בכיוון סטודיו היוגה שלך. החלונות, עדיף שיהיו כמה שיותר גדולים ושקופים, להכניס את הטבע פנימה".
מובן שהאדריכלות תומכת הבריאות רלוונטית גם לבתי החולים עצמם. "למשל בית החולים רעות שעבר לשדה דב, בהובלת פרופ' אורית שטיין רייזנר, מנהלת בית החולים, שהיא פסיכיאטרית במקור ומאמינה מאוד באדריכלות תומכת בריאות.
"זה מגיע עד צבעים מסוימים מעודדי בריאות, גמישות של המבנים כך שלא הכל יהיה סגור, אלא שניתן יהיה לפתוח ולסגור את המעברים לפי הצורך - כאשר רוצים חברה ואירוח וכאשר רוצים פרטיות", אומרת אורן. "כי ההרגשה והחוויה של המטופלים חשובה לא פחות ממה שכתוב להם בבדיקות".