טעינת מכונית חשמלית / צילום: Shutterstock
אני שונא להיות צודק כל הזמן.
במשך 30 השנים האחרונות תמכתי ברכישת מכוניות חשמליות לא בגלל שהטכנולוגיה הייתה מושלמת, אלא משום שהציעה יתרונות ברורים על פני החלופה המבוססת על דלקים מאובנים. אחד מהם הוא מה שנקרא טיעון הביטחון הכלכלי: התלות המתמשכת בנפט מותירה את הצרכנים האמריקאים חשופים לזינוק במחירי הדלק, כפי שניתן לצפות, למשל, כאשר מצר הורמוז הופך לזירת מלחמה.
● משבר הנפט הצית רעיון ישן: רכבים חשמליים ישמשו כרשת גיבוי בחירום
● התייקרות של עד 2,000 דולר לרכב: הסינים מגיבים למשבר באספקת השבבים לענף
עכשיו כשאני חושב על זה, ייתכן שיש לי סוג של מנטליות של בונקר בכל הנוגע למחירי הדלק. כיום אני מחזיק בשתי מכוניות חשמליות, שאני טוען בבית, באמצעות אנרגיה מהפאנלים הסולאריים שלי וממערכת אגירת אנרגיה ביתית. אחרי הכול, זו לא המשבר הראשון במזרח התיכון שאני חווה.
אבל אני לא מרגיש שום תחושת צדקנות. מבקרי הרכבים החשמליים בהחלט לא טעו כשאמרו שהטכנולוגיה לא בשלה, יקרה מדי ולעיתים קרובות לא נוחה במיוחד. במידה רבה הם צדקו. חרדת הטווח הייתה אמיתית. עבור נהגים שהתרגלו לתדלוק מהיר, הישיבה של חצי שעה בעמדת טעינה ציבורית נראתה כמו מעשה של טירוף.
בלב כל הבעיות הללו עמדה הסוללה, או למעשה הסוללות, שכן היו כמה וכמה דורות, כמו ארון של אלכימאי מלא שיקויים לאגירת אנרגיה בבקבוקים מוזרים. אף אחת מהן לא הייתה מספיק טובה כדי לאפשר עניין ציבורי. אבל זה לא מונע מאנשים לנסות.
הטכנולוגיה החדשה: סוללה שנטענת ב-5 דקות
הכירו את Donut Lab, סטארט־אפ פיני שטוען כי יצר את סוללת מצב־המוצק הראשונה שמוכנה לייצור עבור רכבים חשמליים. הכוכבת של כנס הטכנולוגיה CES 2026 שנערך בלאס וגאס בינואר האחרון. החברה טוענת כי הסוללה שלה מגיעה לצפיפות אנרגיה של 400 וואט־שעה לקילוגרם, בערך כפול מסוללות ליתיום־ברזל־פוספט (LFP) הנפוצות כיום. לפי החברה, הסוללה נטענת במלואה בתוך חמש דקות; והיא בעלת אורך חיים כמעט בלתי מוגבל (100 אלף מחזורי טעינה); אינה מושפעת מחום או מקור (מ־30 מעלות עד 100 מעלות); ואינה מכילה מתכות נדירות, מתכות יקרות או אלקטרוליטים נוזליים דליקים. נוסף על כך, לטענת Donut Lab, עלותה נמוכה יותר מייצור סוללות ליתיום־יון רגילות.
ניתן לומר שעדיין עולם הרכב סקפטי מאוד. כיצד סטארט־אפ אלמוני מפינלנד הצליח להקדים את טויוטה, סטלנטיס ואת כל סין במרוץ ל"גביע הקדוש" של אגירת האנרגיה? הסקרים הראשוניים נוטים לחשוב שהם לא הצליחו.
"אם למדתי דבר אחד", אמר קורט קלטי, סגן נשיא לסוללות וקיימות ב־ GM, "זה שרוב ההכרזות ה'מדהימות' הן יותר רעש מאשר תוכן".
בפברואר הקימה Donut Lab אתר בשם idonutbelieve.com כדי לפרסם תוצאות בדיקות חיצוניות ותיעוד טכני, "לא כדי להתווכח ברשת ולא כדי להחליף דעות", אמר המנכ"ל והמייסד השותף מרקו להטימקי, "אלא כדי להציג ראיות מדידות לעיני הציבור".
"ההתנגדות לא תיעלם כשנציג את ההוכחות", אמר להטימקי. "היא רק תתגבר, כי הטכנולוגיה החדשה הזו מאיימת על השחקנים המבוססים בתעשייה".
משקל הרכב עשוי לרדת בכ-450 ק"ג
ובצדק. אם, כניסוי מחשבתי, נכניס את הנתונים של Donut לסוללת רכב כמו טסלה מודל 3 2026 הנעה כפולה Long Range נקבל טווח תיאורטי של 1,400 קילומטרים, לעומת 584 קילומטרים בגרסה הרגילה.
תארו לעצמכם גם את הדגם של פורד F-150 Lightning עם סוללות כאלה: הטווח היה מגיע לכ-1,127 קילומטרים. אך לא הכול היה נשאר זהה, סוללות מצב־מוצק אינן דורשות מערכות קירור מסיביות, והמתח הגבוה יותר (800 וולט) מאפשר שימוש בחיווט קל ודק יותר. התוצאה: משקל הרכב עשוי לרדת בכ־450 ק"ג.
דמיינו טנדר חשמלי שיכול לגרור סירה מלוס אנג'לס לאגם טאהו; להיטען בחורף בזמן קצר כמו הפסקת שירותים; ולעולם לא "למות". זה לא שווה משהו?
קצב הפיתוח מואץ והתחרות גוברת
אפשר להיות בטוחים שסוללות מצב־מוצק בדרך, אם לא מ-Donut Lab אז ממישהו אחר, והיא תגיע בקרוב. דוח מ־2025 של חברת המחקר Vantage Market Research צופה כי השוק העולמי יגדל ביותר ממיליארד דולר ב־2024 ל־56 מיליארד דולר עד 2035.
אבל לגבי הטענה של Donut שהיא הראשונה, יצרנית הסוללות הגדולה בעולם חולקת על כך. חברת CATL, שמחזיקה בכ־40% מהשוק, הגישה פטנט לסוללה בצפיפות של 500 Wh/kg.
גם בסין קצב הפיתוח מואץ: יצרנית הרכב FAW כבר הכריזה על שילוב ראשוני של תא "מצב מוצק־נוזלי". הרגולטורים צפויים לפרסם תקנים חדשים ביולי, בעוד קונסורציום ממשלתי פועל לבניית שרשראות אספקה עד 2030.
ייתכן שהסוללות הראשונות יגיעו דווקא מטויוטה, שמתכננת שימוש מסחרי ראשון ב־2027-2028. גם מרצדס, בשיתוף חברת Factorial Energy, כבר בדקה רכב עם טווח של 1,205 קילומטרים.
"סביר שטכנולוגיות אחרות יגיעו לשוק לפניהן"
עם זאת, יש גם קולות שמנסים להרגיע את ההתלהבות. המדען הסיני אויאנג מינגגאו הזהיר מפני "התלהבות יתר", והדגיש כי יש הבדל גדול בין ניסויים לייצור המוני.
בינתיים, לדבריו, סוללות LFP הקיימות כבר עונות על צרכי רוב המשתמשים: טווח של 1,000 ק"מ, עלות נמוכה וטעינה של 10 דקות. "מה עוד אפשר לבקש?"
בסין, חברות כמו BYD ו־ Geely כבר מציעות סוללות LFP מתקדמות עם טעינה של עד 1.5 מגה־ואט. דגם Denza Z9GT של BYD נטען מ־10% ל־97% בתשע דקות בלבד.
אלא שטעינה כה מהירה תגיע לארה"ב באיטיות, בין היתר בשל מגבלות תשתית, שם רוב המטענים מגיעים עד 350 קילוואט בלבד.
במקביל, מדיניות ממשל טראמפ ב־2025 האטה את מכירות הרכבים החשמליים ואת ההשקעות בתחום, מה שגרם לביטול פרויקטים והאטת פיתוחים.
עם זאת, כעת הביקוש חוזר וגם הדרישה לפתרונות טובים יותר. פורד, למשל, מתכננת פלטפורמת רכב חשמלי זולה יותר שתתבסס על טכנולוגיית LFP.
ב-GM מסכמים זאת כך: "סוללות מצב־מוצק יגיעו 'עוד שנתיים' כבר עשרות שנים", אמר קלטי. "סביר שטכנולוגיות אחרות יגיעו לשוק לפניהן".