צילומים: Shutterstock, AP-Alex Brandon
פרופ' ליאו ליידרמן הוא ראש מכון IREES במרכז האקדמי פרס ויועץ כלכלי ראשי של בנק הפועלים; וד"ר ענת הוכברג-מרום היא מומחית לגאו-פוליטיקה, מאקרו-אסטרטגיה וניהול סיכונים גאו-כלכליים
לכל מלחמה יש דינמיקה משלה - וגם המערכה מול איראן מייצרת רצף של הפתעות בתחומי הצבא, הביטחון והגאו-פוליטיקה. אחת ההפתעות הבולטות עד כה היא קריסת ההערכה שרווחה ערב המלחמה, שלפיה צפויה מלחמה קצרה שתסתיים בתבוסה מוחלטת של איראן החלשה, בהתפרצות מחאה עממית ובהחלפת המשטר.
בפועל, איראן מפגינה חוסן אסטרטגי, עמידות חברתית ויכולת ספיגה גבוהה: כ-440 ק"ג אורניום מועשר עדיין נמצאים ברשותה, הציבור אינו יוצא לרחובות, ומוסדות השלטון נותרים יציבים. זה לפחות המצב שעות ספורות לפני שפג האולטימטום שהציב נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לפיו מתקני אנרגיה אסטרטגיים ייפגעו אם מצר הורמוז לא ייפתח.
● מנהל חדר המסחר שממליץ על שתי מניות שיעלו "דרמטית"
● המקלט הבטוח של השווקים רשם חודש גרוע, מי יכול להחליף אותו?
אף שקשה לנתק באופן מוחלט בין ההיבטים הכלכליים לבין ההשלכות הביטחוניות של המלחמה, מתברר כי דווקא הזירה הכלכלית מספקת את ההפתעות החשובות ביותר - כאלה שמשפיעות ישירות על חיי אזרחי העולם בכלל וישראל בפרט.
מי שסברו כי מדובר בעוד "משבר אנרגיה קלאסי נוסח 1973-4, מגלים מציאות מורכבת בהרבה: זעזוע גלובלי רב-ממדי שמערער את מערכות הסחר, מטלטל את שוקי הסחורות וחומרי הגלם, משבש את שרשרת האספקה ומשנה את מפת הדומיננטיות הכלכלית.
בינתיים, ועד להודעה חדשה, "הנורמלי החדש" מתאפיין באי-יציבות מתמשכת, תנודתיות חריפה ושיבושים עמוקים בסביבה הכלכלית - מציאות שמעצבת מחדש את הכלכלה הגלובלית.
נשק כלכלי "כמעט גרעיני": שיבוש שרשרת האספקה הגלובלית
טהרן והמערב מבינים כעת כי חסימת מצר הורמוז היא נשק גאו-אסטרטגי בעל אפקט הרתעה "כמעט גרעיני". ההפתעה המרכזית טמונה בא-סימטריה המוחלטת של העוצמה: בעוד ארה"ב ובעלות בריתה מחזיקות בעליונות ימית קונבנציונלית - נושאות מטוסים, מפציצים אסטרטגיים, צוללות גרעיניות וטכנולוגיה מתקדמת - איראן ממנפת יתרון גאוגרפי פשוט אך קטלני: צוואר בקבוק ימי ברוחב של 35 ק"מ בלבד. זהו "ניצחון הפרוקסי והחימוש דל-התקציב".
כלכלה מוחלשת תחת סנקציות אינה מונעת מאיראן להפעיל מנוף לחץ אסטרטגי באמצעות כטב"מים, טילים מדויקים ולוחמה תת-ימית, המייצרים הרתעה פונקציונלית שמגבילה את חופש הפעולה של מעצמות-העל ושל מדינות המפרץ. לראיה - מחירי ההובלה זינקו בעשרות אחוזים מתחילת המערכה, והמשבר מאלץ את המפרציות להאיץ תהליכי גיוון בנתיבי הסחר: מהנחת צינורות עוקפי-הורמוז ועד להקמת נמלים חדשים ושימוש במסדרונות יבשתיים לשינוע סחורות, דוגמת צינור "מזרח-מערב" הסעודי וצינור פוג'יירה האמירתי.
שיבושי האספקה פוגעים בעורקי החיים של כלכלות אסיה ובמודל הצמיחה של מדינות המפרץ. למרות הירידה היחסית בתלות העולמית בנפט, הזעזוע הפסיכולוגי והריאלי יצר סיכון מוחשי לסטגפלציה - שילוב של עלייה באינפלציה עם האטה/נסיגה בצמיחה - שמשבשת את התפוקה הגלובלית והסחר הבינלאומי - דוחפת לעלייה בריביות ומאיימת על הצד הריאלי של הכלכלה העולמית.
ביטחון קלורי: עקב אכילס של אסיה
מי היה מאמין שחלק בלתי נפרד מהטלטלה לעיל הוא משבר המזון הגלובלי, שכבר עתה מוגדר על-ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה כאיום קיומי חמור ביותר על תעשיית המזון העולמית? מנועי הצמיחה של המאה ה-21 - הודו, יפן, דרום קוריאה וסין - גילו כי ביטחונן התזונתי תלוי בנתיב ימי פגיע באופן קיצוני.
חסימת המצר איננה עוד משבר לוגיסטי; זהו שילוב קטלני של שלושה וקטורים אסטרטגיים הפועלים בו-זמנית: שיתוק יצוא הדשנים - קטאר וסעודיה אחראיות לכ-50% מאספקת האמוניה והאוריאה העולמית; קטיעת יבוא המזון - כ-90% מצריכת המזון במדינות המפרץ עוברת דרך הורמוז; שיבוש תבואה - כ-30 מיליון טונות תבואה בשנה נמצאות בסיכון ישיר.
המזון הפך למשאב אסטרטגי קריטי בדיוק כמו שבבים, נפט או גז (LNG). המחסור הנוכחי מוכיח כי עוצמה טכנולוגית אינה חסינה בפני רעב: אסיה מוצאת עצמה בעמדת נחיתות מבנית שבה שיבוש לוגיסטי מתורגם במהירות לטלטלה חברתית/פוליטית ולאובדן אמון בשווקים.
אין פאניקה בוול סטריט ובשוקי ההון בעולם
למרות השינויים הדרמטיים המסתמנים בצד הריאלי כל הכלכלות, השווקים הפיננסיים מפגינים איפוק וחוסן. מתחילת המלחמה מדדי S&P 500 והנאסד"ק הסירו כ-3% בלבד מערכם - תיקון מתון בהינתן מצב המלחמה. נזכיר גם שרמת מדדים אלה כיום רחוקה בין 5% ל-8% מרמות השיא האחרונות שלהם.
הדולר התחזק מעט ביחס לסל מטבעות אחרים, והתשואות לפדיון על אג"ח ממשלתיות עלו בצורה מדודה. את הירידות החדות רשמו בורסות דרום קוריאה וטייוואן, משקים המסומנים בין הנפגעים העיקריים על רקע המלחמה.
אשר לישראל, מדד ת"א 125 נמצא כעת באותה הרמה של סוף פברואר, ערב המלחמה. השקל פוחת במעט מעל אחוז ביחס לדולר, בתקופה בה זה האחרון התחזק העולם, והתשואה על אג"ח ממשלתיות ל-10 שנים עלתה ב-20 נקודות בסיס, בדומה לארה"ב. פרמיית "סיכון המדינה" עלתה ב-15 נקודות בסיס מתחילת השנה.
ייתכן מאוד שהדיסוננס שנוצר לכאורה בין עוצמת הזעזועים בצד הריאלי של הכלכלות, בהווה ובעתיד, לבין החוסן היחסי של השווקים, משקף אופטימיות מסוימת של המשקיעים לגבי סיום קרוב של המלחמה והתקווה שגם המשבר הנוכחי ייצור הזדמנויות חדשות. רק עם חלוף הזמן נוכל לדעת האם גישה זאת הוכיחה את עצמה.
קריסת סטטוס מדינות המפרץ כ"חוף מבטחים" - חלון הזדמנות לישראל
מדינות המפרץ, שגילו כי מטריית ההגנה האמריקאית אינה חסינה מפני האיום האיראני ושלוחיו, נאלצות "לחשב מסלול מחדש". המודל שמיצב את איחוד האמירויות וסעודיה כ"חוף מבטחים" גאו-פוליטי, פיננסי ואנרגטי, עומד כעת בפני מבחן קיומי. האיום הישיר על עורקי החיים של המפרציות, מבתי זיקוק ומתקני התפלה ועד תשתיות תיירות ופיננסים, מערער את הנחת היסוד שעליה נבנתה תדמית זו.
דווקא ברגעי שבר אלה נפתח חלון הזדמנויות אסטרטגי לישראל. המלחמה באיראן, על שלל ההפתעות שהיא מייצרת, ממקמת את ישראל לא רק ככוח צבאי אזורי, אלא כגשר טכנולוגי, אנרגטי ולוגיסטי המחבר בין אסיה לאירופה, תוך חיזוק הסכמי אברהם.
עם מומחיות בביטחון תשתיות קריטיות, לוגיסטיקה חכמה, סייבר וביטחון מזון, החברות הישראליות יכולות וצריכות להפוך לשותפות אסטרטגיות חיוניות. הן אינן עוד ספקיות טכנולוגיה. הן הופכות לאדריכליות של פתרונות חוסן המסוגלות להציע מודלים של גיוון נתיבי סחר, שיקום תשתיות, וניהול שרשראות אספקה גלובליות בעידן של אי-ודאות גוברת.