כותרות העיתונים בעולם
על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● למה שימוש בפצצות מצרר נגד ישראלים לא מעורר ביקורת בינלאומית?
● הרגע שבו מבצע החילוץ הדרמטי באיראן כמעט נכשל
1כך איראן חודרת את מערכי ההגנה של ישראל באמצעות פצצות מצרר
"האיראנים מצאו דרך מדאיגה לעקוף באופן עקבי את מערכות ההגנה של ישראל באמצעות טילים בליסטיים המשחררים שטף של תחמושת מצרר בגבהים גבוהים מאוד מעל ישראל", פורסם ב-TWZ, אתר אמריקאי שמתמחה בפרשנות צבאית.
באתר הצבאי האמריקאי נכתב כי סביר שגורמים נוספים כמו סין, רוסיה וצפון קוריאה "יאמצו בעתיד" את הטקטיקה האיראנית. בנוסף, באמצעות פצצות מצרר איראן מפעילה "לחץ גובר על מלאים הולכים ומצטמצמים של מיירטים לשלב הביניים, שנדרשים לנסות ליירט את האיומים הנכנסים לפני שאלה משחררים את מטעניהם".
במהלך מלחמת "שאגת הארי" איראן "שיגרה יותר מ־500 טילים בליסטיים לעבר ישראל, כאשר לפחות 30 מהם נשאו ראשי קרב מצרר".
"איראן פיתחה כמה סוגים של תתי־חימושים שניתן לפזר באמצעות טילים בליסטיים שונים בארסנל שלה במהלך שלב הסיום של מסלולם. טילים בליסטיים נעים בדרך כלל במסלול פרבולי לעבר יעדם. המסלול מתחלק לשלושה שלבים עיקריים: שלב ההאצה לאחר השיגור, שלב הביניים שבו הטיל נמצא מחוץ לאטמוספירה, ושלב הסיום שבו הוא שב ויורד לעבר הקרקע", נכתב. לפי דיווחים, ראש קרב מצרר איראני מכיל "בין 20 ל־30 תתי־חימושים. עם זאת, טילים גדולים יותר, כמו ממשפחת חורמשהר, יכולים לשאת עד 80. לפי דיווחים, תתי־החימושים מכילים בין כ־2 ל־5 קילוגרמים של חומר נפץ, והנזק שהם גורמים מוגבר בשל המהירות הגבוהה שבה הם פוגעים בקרקע".
בהנם בן טלבלו, חוקר בכיר במכון המחקר Foundation for Defense of Democracies, אמר ל-TWZ כי "איראן מכנה אותם 'ראשי קרב גשמים', משום שהפצצות הקטנות מתפזרות על פני שטח גאוגרפי רחב יותר מאשר ראש קרב אחיד רגיל".
לדבריו, "המשטר משתמש במיוחד בטיל חורמשהר, המסוגל לשאת משקל ראש קרב גדול במיוחד, שבו ממלאים חרוט גדול במספר רב של תתי־חימושים שמתפזרים עם החזרה לאטמוספירה, מה שיוצר אתגר משמעותי גם למערכות הגנה מתקדמות וגורם לנזק נרחב ואף לפגיעה באזרחים".
מערכת קלע דוד יכולה ליירט עד גובה של כ-15 קילומטרים, אבל תנאים שונים, כמו "מיקום המשגר ביחס למסלול הטיל", עלולים להשפיע "על היכולת להגיע לגבול העליון הזה". מערכות מתקדמות יותר, כמו THAAD או טילי SM-6, "יכולות לפעול בגבהים גבוהים יותר, אך גם הן מוגבלות בתנאים מסוימים". לכן במקרה של פצצות מצרר "יירוט בשלב הביניים הופך קריטי - לפני שחרור תתי־החימושים". אולם, מלאים של מיירטים מתקדמים כמו "SM-3 או מערכת חץ 3 מוגבלים, יקרים מאוד, ולוקח שנים לייצרם".
מתוך TWZ, מאת ג'וזף טרבית'יק והווארד אלטמן. לקריאת הכתבה המלאה.
2טראמפ מערער את הסדר הגלובלי: מי יגן על נתיבי הסחר העולמיים?
"מכל הצעדים שנקט הנשיא טראמפ לשיבוש הסחר העולמי, מהטלת מכסים עונשיים ועד פירוק הסכמי סחר, מעטים עשויים להיות משמעותיים כמו נסיגה והותרת שאר העולם לאבטח את המפרץ הפרסי", פורסם בבלומברג, בכתבה שכותרתה "טראמפ מסכן את האמון בתפקידה של ארה"ב כשומרת הסחר הימי העולמי".
במשך שנים מדיניות אמריקאית "שמרה על פתיחת נתיבי השיט הנושאים ארבע חמישיות מסחר הסחורות העולמי, המוערך בכ־35 טריליון דולר", אך כעת "עצם האיום בצמצום הביטחון במצר הורמוז עלול לערער את האמון באחד מעמודי התווך של הכלכלה העולמית, וכן של העושר והעוצמה האמריקאיים".
"מאז מלחמת העולם השנייה, ארה"ב משתמשת בצי שלה כדי להרתיע מתקפות, להילחם בפיראטיות ולהתנגד לניסיונות של מדינות להגביל מעבר חוקי באוקיינוסים המכסים יותר מ־70% משטח כדור הארץ. ערבויות אלו אפשרו לנפט, סחורות ומשאבים לעבור בין גבולות עם חיכוך מינימלי", נכתב.
סגן האדמירל בדימוס ג'ון וו. מילר, לשעבר מפקד הצי החמישי של ארה"ב בבחריין, אמר כי "הזרימה החופשית של סחר דרך המצר היא עיקרון רחב יותר שעל הכף בעימות הזה. כישלון בהבטחת חופש השיט בהורמוז מסכן את חופש השיט העולמי כולו".
גורמים אירופיים ואסייתיים אמרו לבלומברג כי "העימות פגע באמון בתפקידה של ארה"ב כמגינת הימים, והעלה חששות לגבי מחירי האנרגיה, שינויי חישובי ביטחון סביב צווארי בקבוק ימיים מרכזיים, וספקות גוברים לגבי יכולתה של וושינגטון לנהל את השלכות המלחמה".
וזה לא מסתכם רק בהורמוז. למשל, הקמפיין של ממשל טראמפ "להשמדת סירות מהירות החשודות בהברחת סמים בקריביים" מעלה שאלות "לגבי מחויבותה של ארה"ב לכללים המגינים על מלחים בים".
גם אם הלחימה תיפסק, השיבוש בהורמוז עשוי להימשך. אנליסטים מזהירים כי "הפסקת אש ללא תוכנית לפתיחת המצר עלולה להשאיר את השליטה בידי טהרן".
בנוסף ההשלכות גיאופוליטיות עשויות להיות משמעותיות, במיוחד באסיה. "אם ארה"ב תסיים את המערכה בלי לפתוח את המצר, היא עלולה ליצור תקדים של אי־אכיפה כולל מול תביעות סיניות בים סין הדרומי והמזרחי. הדבר עשוי לחזק את תמריציו של שי ג'ינפינג להרחיב את השפעתו הימית".
החוקרת אמה סליסברי אמרה לבלומברג "אם ארה"ב לא יכולה לאכוף חופש שיט בהורמוז - מה ימנע מהצי הסיני ללכת רחוק יותר בים סין הדרומי? זה תקדים מדאיג".
מתוך בלומברג, מאת ג'רי דויל, פיטר מרטין וויילון סון. לקריאת הכתבה המלאה.
3אתר הפרשנות האמריקאי המוביל שטוען: 'היתרון האיראני' הוא המצאה
"מדוע כל כך הרבה פרשנים, פרופסורים ואנשי מכוני מחקר טוענים את האבסורד שלפיו איראן היא המנצחת האמיתית בעימות שבו היא למעשה מפסידה באופן מובהק?", נכתב ב-The Free Press, אתר פרשנות אמריקאי בכתבה שכותרתה "הנה, ה'מומחים' בתקשורת ובאקדמיה שמתעקשים שאיראן מנצחת".
"אם תסתמכו על חלק ניכר מהתקשורת, תתקבל הרושם שאיראן מנחילה לארה"ב תבוסה משפילה. 'אמריקה הפסידה. איראן ניצחה. טראמפ פישל לגמרי', כתב ג'ונתן וי. לאסט ב־The Bulwark. 'יתרון לאיראן', זעקה כותרת השער של האקונומיסט. איראן 'מנצחת במלחמה', אמר חבר הקונגרס סת' מולטון", נכתב.
אולם ב-The Free Press טוענים כי "אליטות התקשורת והאקדמיה בארה"ב יצרו נרטיב שאינו תואם את המציאות". בפועל, "ארה"ב וישראל מחסלות דמויות בכירות במשטר כמעט מדי יום. מניין ההרוגים האיראני כולל את מרבית הקצונה הבכירה, את ראש המדינה ורבים מהמוחות האסטרטגיים המרכזיים. אותה כותרת של האקונומיסט פורסמה יום לאחר תקיפה ישראלית במתקן לייצור תחמושת מתקדמת בפרצ'ין, ובאותו יום שבו המשטר הודיע כי יקבל מתנדבים בני 12 לתפקידים מסוימים במשמרות המהפכה. ארה"ב השמידה גם תשתיות לוגיסטיות מרכזיות, וישראל הרסה מתקני פלדה ופטרוכימיה משמעותיים. טהרן לא הצליחה לבלום את רצף האירועים היומי, שהיה נחשב מביך ואף הרסני עבור כמעט כל ממשלה אחרת. היא גם לא הצליחה להגיב באופן משמעותי".
"בעיני רבים בתקשורת ובאקדמיה, מה שאיראן הפסידה בנכסים מוחשיים מתקזז עם יכולתה התיאורטית לשבש את התנועה במצר הורמוז וליצור משבר כלכלי עולמי. אלא שהמשבר הזה עדיין לא קרה - ואולי כלל לא יקרה", נכתב.
לפי ה-The Free Press רבים מדי מתרשמים "מפוטנציאל הסחיטה של איראן". פרופ' ואלי נאסר מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס טען כי מצר הורמוז חשוב לאיראן יותר מהתוכנית הגרעינית. פרופ' רוברט פייפ מאוניברסיטת שיקגו כתב כי "כוחה של איראן גדל משום שהיא יכולה להפוך את זרימת הנפט לבלתי יציבה". לפי אותם מומחים, "התקיפות האמריקאיות והישראליות דווקא קידמו את איראן ליעד האסטרטגי שלה: לא הפצת המהפכה האסלאמית או שליטה אזורית, אלא גביית אגרות מעבר בנתיב ימי שהיה חופשי בעבר".
לפי היגיון זה, "איראן השקיעה חצי טריליון דולר בתוכנית גרעינית 'סמלית', במקום פשוט לאיים על מכליות נפט אסטרטגיה שהייתה זולה ופשוטה בהרבה", נכתב. לפי ה-The Free Press להפעיל דמי חסות, בשטח שכבר בשליטת איראן "נראה כמו עסקה גרועה מאוד".
"שיעור היירוט של טילים איראניים עומד על כ־90%, בעלות הברית לא נשברו, והכלכלה האמריקאית ממשיכה לצמוח. 'היתרון האיראני' הוא המצאה רטורית - אלא אם כן חושבים שכדאי לאבד הנהגה צבאית, שדה גז מרכזי ואלפי אנשי ביטחון בתמורה לנזק כה מוגבל", נכתב בחריפות.
באתר הפרשנות האמריקאי גם יוצאים נגד הטענות שסין המרוויחה הגדולה מהמלחמה "אף שלמעשה נעדרה כמעט לחלוטין מהעימות".
מתוך The Free Press, מאת ארמין רוזן. לקריאת הכתבה המלאה.