נשיא ארה''ב, דונלד טראמפ / צילום: ap, Mark Schiefelbein
בתקשורת העולמית חושפים פרטים חדשים מהרגעים שהובילו את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לבחור בהפסקת אש של שבועיים עם איראן במקום ה"גיהינום" שהבטיח. במוקד מאמצי התיווך נמצא אדם אחד, ראש ממשלת פקיסטן, שבהאז שריף.
● בעולם ערים מוחשכות ומכוניות מושבתות. איך חומקת ישראל ממשבר אנרגיה?
● באיחוד האמירויות ביטלו פרויקט של מיליארדים עם צרפת. ומה הקשר למלחמה?
ככל שהשעות נקפו, והדד-ליין שהציב טראמפ התקרב, מקומה של פקיסטן בשיחות הפך בולט יותר ויותר. ראש הממשלה שריף יצא בקריאה פומבית לשני הצדדים להיכנס להפסקת אש זמנית ולאפשר בזמן זה קיום שיחות.
בכך הכינה פקיסטן את הקרקע למהלך שיאפשר לשני הצדדים לסגת מהצהרותיהם הלוחמניות. מי שעוד היה בתמונה, כך לפי בלומברג, הוא עאסם מוניר, מפקד הצבא של פקיסטן, שלקח חלק מהותי בשיחות ובהודעה של הנשיא טראמפ על הפסקת לחימה למשך שבועיים.
זמן קצר לאחר מכן, שר החוץ האיראני עבאס אראקצ'י שיבח את תפקידם של שריף ומוניר בתיווך השיחות. בפוסט ברשתות החברתיות המאשר את העסקה, הביע אראקצ'י "הכרת תודה והערכה לאחיי היקרים" על "מאמציהם הבלתי נלאים לסיום המלחמה באזור".
ב"ניו יורק טיימס" אף דווח כי טרם הכרזתו הרשמית על הפסקת האש הרים הנשיא טראמפ טלפונים לשני אנשים: ראש הממשלה בנימין נתניהו ומפקד הצבא הפקיסטני מוניר, שנחשב לבעל קשרים בצבא איראן.
תפסה את מקומן של המתווכות המסורתיות
השלב הבא עשוי להיות קיום שיחות בין איראן לארה"ב על אדמת פקיסטן. האפשרות למפגש בין בכירים אמריקאים לנציגים איראנים על אדמת אסלאמבאד נתפסה עד לא מזמן כתרחיש דמיוני כמעט. במשך שנים, נע ציר הדיפלומטיה המזרח-תיכונית בין דוחא, קהיר ומסקט, אלא שבשבועות האחרונים, נרשמה תזוזה שקטה אך משמעותית בזירה. פקיסטן מצאה את עצמה במרכז מאמצי התיווך בין וושינגטון לטהרן, לא כחלק מיד המקרה אלא כתוצאה ישירה של מהלך אסטרטגי מתוכנן היטב.
שורשי הסיפור אינם נעוצים בפרוץ העימות הנוכחי אלא חודשים ארוכים קודם לכן. בזמן שעיני העולם הופנו לזירות אחרות, באסלאמאבאד התנהלה עבודה שקטה ושיטתית לבניית תשתית דיפלומטית חדשה במטרה לשקם את היחסים עם וושינגטון. המהלך הגיע לאחר שנים של מתיחות חריפה שכללו האשמות אמריקאיות ב"משחק כפול" מול הטליבאן, לצד משברים ביטחוניים מתוקשרים וחששות גוברים בבית הלבן מהתרחקותה ההדרגתית של פקיסטן לעבר סין.
אירוע משמעותי בהקשר יחסי ארה"ב-פקיסטן התרחש במאי האחרון. פקיסטן והודו, אשר לשתיהן נשק גרעיני, פתחו בעימות צבאי שאיים לטלטל את העולם. טראמפ נזעק והתערב מיד. פקיסטן תמכה במאמצי התיווך שהוביל ואף הציעה אותו לפרס נובל לשלום. מוניר ביקר מספר פעמים בוושינגטון בשנה האחרונה, וטראמפ כינה אותו "הפילדמרשל האהוב עליי".
בעיני המשטר בטהרן, פקיסטן אינה נתפסת כשלוחה אמריקאית ואינה מארחת בסיסי צבא של ארה"ב בשטחה, נתון המאפשר לה לשמר רמה גבוהה של אמון גם בשיאו של המשבר. במקביל, הממשל בוושינגטון מזהה בה גורם יציב יחסית המסוגל לתקשר עם הדרגים הבכירים באיראן מבלי להיתפס כעוין.
עבור פקיסטן, שסבלה בעצמה מהמלחמה בשל מחסור בדלק, הפסקת האש היא הצלחה גדולה בזירה הדיפלומטית, שבאה לידי ביטוי גם בתגובת הבורסה המקומית:
מדד ה-KSE-100 של פקיסטן רשם ביום רביעי את העלייה החדה ביותר באסיה, כשטיפס ב-8.3% - העלייה הגדולה ביותר שלו מזה כמעט שנה. הזינוק החד הוביל להפסקת מסחר של שעה בבורסה המקומית.
לפקיסטן היו גם אינטרסים כלכליים מעבר ליוקרה בזירה הבינלאומית. הזעזוע בשוק האנרגיה הותיר אותה פגיעה, שכן היא תלויה ביבוא גז נוזלי ונפט שעוברים בשגרה במצר הורמוז. התוצאה הייתה גל אינפלציוני שהביא את הממשלה לבטל סובסידיות ולהעלאות את מחיר הדלק לאזרחים.