הפגנות תמיכה באיראן באירופה / צילום: Reuters, ZUMA Wire
הפסקת האש בין וושינגטון לטהרן, לאחר יותר מחודש של עימות ישיר וחסר תקדים, מסמנת אולי רגיעה זמנית בלחימה. אולם, בתוך איראן עצמה, האירוע ככל הנראה עדיין בעיצומו. מאחורי ההכרזות על "ניצחון" מול המערב, המדינה ניצבת בפני משבר עמוק על זהותה.
● אירופה נגד ארה"ב וישראל: להפסיק מיד את התקיפות בלבנון כחלק מהפסקת האש
● שיחת הטלפון שהגיעה ברגע האחרון ודחפה את איראן להפסקת אש
על פי דיווחים שונים, מתחת לפני השטח מתנהל מאבק פוליטי פנימי. בתקשורת הזרה מצביעים על מתיחות גוברת בקרב בכירים בהנהגת המדינה, מה שמגביר את החשש של המשטר הנוכחי מאובדן שליטה ברחובות. עבור רבים בקרב תומכי המשטר האיראני, הפסקת האש שנחתמה עם ארה"ב אינה הישג אלא כהפוגה זמנית בלבד במציאות של חוסר יציבות כעת.
יתרה מכך, המלחמה כללה תקיפות נרחבות על מתקני תעשייה, תחנות כוח, צירי תחבורה, כבישים בכל רחבי המדינה, והותירה אחריה נזק כלכלי כבד שייקח שנים לשקם. את המחיר, כך נראה, צפויים לשלם אזרחי איראן. על פי הערכות, שיעור האינפלציה - שלפני המלחמה היה קרוב ל־50% - צפוי לזנק בחודשים הקרובים, וכך גם שיעור האבטלה.
זאת, לאחר שמחירי מוצרי מזון בסיסיים כמו חלב דלק ולחם, כבר עלו בעשרות אחוזים מאז 28 בפברואר, כאשר החלה הלחימה עם ארה"ב וישראל. אלה מגבירים את הלחץ מצד הציבור - ובעיקר את החשש במשטר האיתוללות מהתחדשות מחאות הענק.
האם כל אלו יספיקו כדי לערער מחדש את היסודות שעליהם בנוי המשטר, וכיצד נערך השלטון להתמודד איתם?
תוכנית המגירה של המשטר לדיכוי המחאות
"בתוך רחבי איראן הדברים נחלקים לשניים", מסבירה חנה ג'האן פרוז, מרצה וחוקרת איראן מרכז אליאנס באוניברסיטת תל אביב וילידת איראן שעלתה לארץ באמצע המלחמה עם עיראק. "מצד אחד הממשל ותומכיו, שמאמינים שהם השיגו ניצחון מוחץ על ארה"ב וישראל. הם מרגישים שהרוח, רוח המהפכה, ניצחה את האימפריאליזם המערבי ויצאה עם ידה על העליונה. מן הצד השני, האזרחים שמתנגדים לשלטון ויצאו להפגין נגדו - אלה שמהמחאה שלהם התחילה את כל האירוע ושאנחנו לא שמענו עליהם כבר כמעט 40 יום.
"אבל ברגע שטראמפ הצהיר: 'אני מוחק את הציוויליזציה הזו', הוא הפך את הקערה על פיה. הוא גרם לכך שכולם באיראן, מקצה לקצה, הרגישו שהוא הולך להרוס את המדינה, להרוס 2,500 שנים של היסטוריה, גיאוגרפיה, אתרים ומורשת - וזה מה שבעצם קומם הרבה מהמתנגדים שרוצים שהמשטר ייפול".
האם זה מספיק כדי לדכא את המחאות? כנראה שלא, מסבירה פרוז. לתוך המשוואה הזו, נכנסות המיליציות השיעיות, זרוע נוספת של המשטר שפחות מוכרת לציבור הרחב. "המיליציות השיעיות נמצאות כבר מ־2014 בתוך עיראק השכנה, והתפקיד שלהן הוא בעצם לשמר את המשך המהפכה. איראן השקיעה במיליציות הון רב לאורך השנים. מדובר בשכירי חרב פקיסטניים ואפגנים שמסתובבים עכשיו בתוך איראן, ומבחינתם המדינה היא שלהם.
"מהרגע שהם נמצאים בפנים, בתוך איראן, הם עוד יותר מרחיקים את המתנגדים מלצאת לרחובות. אם איראן התנהלה עד לפני 40 יום על ידי מנהיג אוטוקרטי קשוח ביותר, היום היא מנוהלת על ידי משמרות המהפכה וכוח הבסיג' בצורה הרבה יותר אמתנית ואלימה".
כרגע המשטר מסמן וי. האם הרחוב שוב יבער?
בשלב זה, כאשר המשטר עוד יציב ועומד על הרגליים - על אף המערכה המשולבת נגדו מצד ישראל וארה"ב - קשה להעריך אם המחאות יתחדשו. "מצד אחד, הלחץ כלכלי הפך אחרי המלחמה לעוד יותר קשה", אומרת פרוז. "התחושה היא שאין עתיד ושתהיה שחיקה של הלגיטימציה של המשטר, אבל זה משהו שהוא עוד רחוק. זה הולך לקחת הרבה מאוד זמן.
"ההסכם שנחתם עם ארה"ב הזה, לצד התחושה של המשטר שהוא ניצח את המערב - מחלישים מאוד את הרוח של המפגינים". לפיכך, פרוז מעריכה כי בטווח המיידי לא נראה התפרצות גדולה של המחאה.
ד"ר מאיר ג'בדנפר, חוקר בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באונ' רייכמן, מחזק את דבריה. "באיראן האזרחים חוזרים עכשיו לחיים שלהם, לבתים שלהם", הוא אומר. "יש הרבה חרדה ברחוב ויש הרבה דאגה לגבי מה יהיה עם הכלכלה האיראנית ביום שאחרי, מה יהיה עם האינפלציה שעולה כל חודש. בשלב הנוכחי, זה מה שמעסיק הרבה מהציבור האיראני. המחאות בשלב מסוים יחזרו, אין לי ספק, אבל זה יכול לקחת עוד זמן".
"זה לא עניין של אם, אלא מתי"
אלי קלוטשטיין, עמית במכון משגב לביטחון לאומי וחוקר מזרח תיכון ואיראן, יותר אופטימי. לדבריו, הסיכוי להתחדשות ההפגנות גבוה יותר לאחר המערכה הנוכחית. "זו לא שאלה של אם, אלא רק של מתי", אומר קלוטשטיין.
"גם אם ההמונים לא יצאו לרחובות מיד, מצבה הכלכלי הקשה של איראן רק החמיר. היא נתונה תחת עיצומים בינלאומיים מחמירים, עוד לפני המלחמה האינפלציה השתוללה וערך המטבע המקומי ירד בחדות, ונפוצו דיווחים על כך שהאזרחים הפשוטים מתקשים לרכוש מוצרי אוכל בסיסיים.
"במצב כזה, האזרח האיראני הפשוט מבין שמצבו רק יהיה גרוע יותר, במיוחד אם ההנהגה הנוכחית תבחר להפנות את יתרת ההכנסות שלה שוב לשיקום מערכי הצבא, הטילים, הגרעין והפרוקסי. אלא אם אכן יקרה שינוי משמעותי בגישה של המשטר, מצבו הכלכלי הגרוע והמידרדר של האזרח ידחוף אותו למחאות בשלב כלשהו בטווח הזמן הקרוב או הבינוני".
"החגיגות הם לא יותר מתעמולה"
התמונות שיוצאות מאיראן בימים האחרונות, מציגות תמיכה ציבורית רחבה בשלטון. על פניו, נראה כי הציבור עומד לצד השלטון, שכאמור מצטייר כמי שהצליח לבלום ולדחוק מחוץ לאיראן את ארה"ב וישראל החזקות.
אולם, לדברי קלוטשטיין, בגלל השבתת האינטרנט, הקולות שיוצאים מאיראן מוגבלים וחלקיים, ולא משקפים את תמונת המצב האמיתית. "ההנהגה מבקשת לקדם נרטיב של ניצחון ועוצמה ומוציאה את תומכיה לרחובות לחגוג את הניצחון", הוא אומר. "עם זאת, יש תיעודים רבים של אזרחים מביעים שמחה ותמיכה בארה"ב ובישראל".
ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן ממרכז עזרי באוניברסיטת חיפה, מחזקת את דבריו של קלוטשטיין: "אנחנו רואים הרבה חגיגות ושמחה ממה שיוצא אלינו, שזה חלק מתעמולת השלטון. אבל רוב האנשים בסרטונים האלה הם בכלל לא איראנים אלא חברי מיליציות שיעיות שהגיעו לתוך איראן בשבועיים האחרונים. מבפנים מאוד קשה למצוא מידע מהימן. אני מקבלת כל מיני מסרים סותרים".
"כשאנחנו רואים תומכי משטר חוגגים ככה, אומרת ד"ר עילם גינדין, זה חלק ממה שהמשטר מנסה לשדר: "גורמים מתוך איראן קוראים לישראל ולארה"ב להפציץ אותם, הם לא חפים מפשע, הם תומכי משטר, הם חלק מהמנגנון".
ד"ר עילם גינדין מסכמת: "הסיכויים שהמחאות נגד המשטר יתחדשו הם 100%, בין אם זה יהיה בשלב מוקדם שבו המשטר עדיין תלוי על חוט השערה או אם המשטר כבר יצליח להתחזק ולהשתקם".