נשיא ארה''ב, דונלד טראמפ / צילום: ap, Mark Schiefelbein
בסוף השבוע האחרון התגברו התקוות שהסכם לסיום המלחמה באיראן נמצא בהישג יד, אך סבב השיחות האינטנסיבי בפקיסטן קרס סביב נקודת מחלוקת משמעותית, כשהאיראנים סירבו לוותר על השאיפות הגרעיניות שלהם. בתגובה, הנשיא דונלד טראמפ הודיע כי ארה"ב תטיל מצור ימי על מצר הורמוז - אחד מצווארי הבקבוק החשובים ביותר בכלכלה העולמית, שדרכם עוברים כ-20% מאספקת הנפט העולמית.
● 50 אלף חיילים, בלי צוללות: איך ייראה המצור של טראמפ על הורמוז?
● "תהנו": כך מגיבים בטהרן לאיום החדש של טראמפ
● טראמפ משתמש בנשק של איראן נגדה. מה המשמעות?
בתוך ימים ספורים, נראה כי גישתו של הנשיא טראמפ כלפי איראן עברה תפנית משמעותית - ממשא-ומתן ישיר מול האיראנים, או לכל הפחות הליכה בנתיב המשא-ומתן, לפעולה חד-צדדית בשטח. המהלך הדרמטי גרם למומחים רבים לתהות האם ממשל טראמפ שינה לחלוטין את אסטרטגיית ניהול המשבר.
בעוד שבתחילת המלחמה הממשל האמריקאי פעל במודל של הפעלת כוח צבאי לצד הבטחה ליציאה דיפלומטית - ההודעה על הטלת מצור, יחד עם אמירות המרמזות על אדישות לגבי עצם חידוש השיחות, מצביעים אולי על שינוי כיוון - לכזה שבו הכוח הצבאי אינו עוד אמצעי להשגת הסכם, אלא מטרה בפני עצמה.
השווקים העולמיים, מדינות האזור והקהילה הבינלאומית עוסקים כולם בשאלה המרכזית - האם טראמפ נוטש את הרצון לעסקה לאחר משא-ומתן, ועובר לניסיון לכפות את רצונו על הצד האיראני גם ללא עסקה או משא-ומתן.
הסכם בתנאים אמריקאים
"האסטרטגיה של טראמפ מול איראן משקפת ניסיון לכפות הישג מדיני שישלים את המהלך הצבאי. מבחינתו, הלחימה נועדה מלכתחילה להימשך 4-6 שבועות, לייצר יתרון ברור בשטח - ואז לתרגם אותו להסכם בתנאים אמריקאים. הלחץ הפוליטי מבית דוחף אותו להציג ניצחון", אומרת רותי פינס-פלדמן, עמיתה בכירה במכון משגב שמתמחה ביחסי ישראל-ארה"ב וביחסים בינלאומיים.
לדבריה, "בימים הקרובים סביר שנראה החרפה כפולה, רטורית וצבאית. לצד תגבור כוחות, המצור הימי צפוי להפוך לכלי מרכזי, כאמצעי צבאי וכמנוף לחץ פסיכולוגי וכלכלי שמטרתו להחזיר את טהרן לשולחן המשא-ומתן בעמדה נחותה יותר ועם נכונות להתפשר".
מה הנחת העבודה שגרמה לטראמפ ללכת לכיוון הזה?
"ההנחה של טראמפ הייתה שאיראן, לאחר שספגה את מה שהוא תופס כהפסד, תתקפל. כשזה לא קרה, הוא עשוי כעת להחריף איומים ואף לאשר תקיפות ממוקדות כדי לייצר תנאים לכפיית ההסכם המדיני", מסבירה פינס-פלדמן. "הוא אינו מעוניין בהידרדרות למלחמה רחבה, אך בונה על 'מקסימום לחץ' כדי לכפות גמישות איראנית.
"אלא שמצור ימי עלול להוביל לתגובה חריפה מצד איראן, כולל שיגורים או פגיעה בנתיבי שיט. תרחיש כזה יחייב את החרפת התגובה האמריקאית - אחרת הנשיא יסכן את אמינותו מול הקהל הביתי, שגם ככה אינו מבין מדוע הוא שוב מאמין לרצון האיראני למשא-ומתן. לכן, האסטרטגיה נשענת על איזון עדין - הפעלת לחץ אגרסיבי מספיק כדי לכפות משא-ומתן, אך לא כזה שידרדר לעימות רחב שאינו בשליטת ארה"ב".
לא רוצה מלחמה ממושכת
ד"ר (סא"ל מיל') שי הר-צבי, מרצה וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, אומר כי "נראה שטראמפ שואף להימנע מלחזור למערכה עצימה וממושכת בשל שורה של סיבות - ובראשן ההשפעות על הכלכלה האמריקאית, כפי שהתבטאו בעליית מחירי הדלק ל-4 דולר לגלון; הלחצים הגוברים מצד חוגים במפלגה הרפובליקאית החוששים מההשפעות האפשריות של המשך המלחמה על בחירות האמצע לקונגרס; ההבנה כי ככל הנראה נותרה לאיראן יכולת היזק משמעותית לתשתיות האנרגיה במדינות המפרץ; ובכלל זאת החשש כי החות'ים ייכנסו למערכה ויאיימו על חופש השיט בבאב אל-מנדב".
"לצד זאת", אומר ד"ר הר-צבי. "ביוני אמור להיפתח בארה"ב המונדיאל, וביולי מתוכננות חגיגות 250 שנה לעצמאות ארה"ב - שני אירועים רבי-חשיבות בראייתו של טראמפ, והוא לא היה רוצה להגיע אליהם כאשר הוא שקוע במלחמה ממושכת במזרח התיכון".
מה בעצם הניע את טראמפ להודיע על סגירת מצר הורמוז?
"ההחלטה של טראמפ על הטלת מצור ימי על מצר הורמוז נועדה לפגוע ביכולת של איראן להפיק רווחים ממכירת נפט, כדי להגביר את המצוקות הכלכליות של המשטר, מתוך תקווה שהדבר יאלץ אותו להגמיש את עמדותיו הנוקשות. כך או כך, בראייתו של טראמפ, המשא-ומתן עם איראן לובש צורה חדשה ועובר משולחן הדיונים לשדה הכלכלי-אנרגטי כחלק מטקטיקת המשא-ומתן, אך לעת עתה אין בכך כדי להצביע על קריסת המשא-ומתן".
האם טראמפ יצליח לפתוח את המצר?
"אני מעריך שטראמפ מבין שסיום המלחמה ללא הסכם בנושא הגרעין - לא רק בסוגיית האורניום המועשר אלא בנוגע ליכולת ההעשרה בכלל - עלול להיתפס ככישלון, ולכן הוא היה רוצה מאוד להימנע מכך. באותה נשימה חייבים להגיד שאחת משאלות המפתח היא עד כמה טראמפ אכן יהיה מוכן להתגמש בדרישות שלו בכלל הסוגיות - ובכלל זאת בנושא הגרעין - כדי לסיים את המלחמה ולהימנע מהישאבות למלחמה ממושכת ביותר".
פרופ' איתן שמיר, ראש מרכז בס"א באוניברסיטת בר-אילן, אומר לגלובס כי "טראמפ והשליחים שלו הבינו מהר מאוד שהאיראנים הגיעו לשיחות המשא-ומתן כאשר הם מבושמים לחלוטין מההצלחה שלהם לחסום את מצר הורמוז, מה שהם ראו כיתרון שיש להם על האמריקאים. לכן הם לא היו מוכנים לשום ויתור. יכול להיות שההערכה של האמריקאים הייתה שהאיראנים יהיו מוכנים לסגת בכמה נושאים מרכזיים, ומהר מאוד התברר שאין להם על מה לדבר איתם".
לדברי שמיר, "טראמפ שומר על האופציות פתוחות, וייתכן שהוא צריך להרוויח זמן כדי לצבור עוד כוחות שיגיעו לטובת פתיחת מצר הורמוז. בינתיים הקו שהוא נוקט הוא מעין תגובת אמצע של הטלת מצור, כדי שהאיראנים יבינו שהוא מתכוון ברצינות. מה שברור הוא שטראמפ לא מוכן לוותר לאיראנים כל-כך מהר, בניגוד למה שהרבה פרשנים חשבו".