אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, חומרים: shutterstock
בית המשפט העליון משרטט מחדש את האופן שבו ייפסקו הוצאות משפט בתובענות ייצוגיות, וקובע כי "בשלה העת לשקול כי במקרים המתאימים ייפסקו הוצאות בשיעורים משמעותיים יותר לחובת מבקשי אישור תובענות ייצוגיות שבקשתם נדחתה או נמחקה". משמעות הדבר היא כי עלותן של תביעות ייצוגיות בהן לא נמצאו עילות מוצדקות תעלה.
ההחלטה התקבלה ברוב דעות של השופטים יחיאל כשר ורות רונן, נגד דעתו החולקת של השופט עופר גרוסקופף.
● הבטיחו פטור ממס וסיבכו את החוסכים: כך לכאורה עבדה תרמית הפנסיה החדשה
● "שמו עליו מטרה": פייסבוק תשלם 270 אלף שקל למייסד סטארט-אפ שרכשה - ופיטרה
● שינוי אסטרטגי: צה"ל ירכוש אלפי רחפני תקיפה תוצרת ישראל
בקשת האישור הושתתה על יסודות "רעועים"
ההחלטה ניתנה בערעור על תובענה ייצוגית שהוגשה נגד יצרנית הרכבים רנו בבית המשפט המחוזי, שם נקבע כי יש לחייב את התובע, לאחר "הסתלקות מוסכמת" ובקשתו למחיקת התביעה - בהוצאות הנתבעות בסך של 80 אלף שקל. זאת משום, שבקשת האישור הושתתה על יסודות "רעועים" ובקשת ההסתלקות הוגשה בשלב מאוחר יחסית.
רנו, באמצעות עוה"ד רון פלג, רונן זיו, נועם גילאון ורונה פורת ממשרד מיתר, ערערה על כך וטענה כי ההוצאות שנפסקו הן רק 10% מהוצאותיה הריאליות, והעלתה טענה מקורית כשביקשה שתשונה ההלכה לפיה יש לנהוג במתינות בעת פסיקת הוצאות לחובת מבקשים בקשר לבקשות אישור שנדחו.
אף שהעליון דחה את הערעור על נסיבותיו הספציפיות, שניים מתוך שלושה שופטים ראו במקרה הזדמנות להסדיר סוגיה רחבה בהרבה: היתרבות הגשת בקשות אישור ייצוגיות בעלות סיכוי נמוך, כמעט ללא סיכון כלכלי מצד המבקש.
עד כה, בהליכים ייצוגיים בפועל שררה מדיניות שיפוטית מקלה. זאת, בניגוד להליך אזרחי רגיל בו הכלל הוא שבעל דין שהפסיד בהליך יחוייב בהוצאות ריאליות של הצד שכנגד. ואולם, לא כך הדבר בתובענות ייצוגיות, שם בתי המשפט נטו שלא לפסוק הוצאות משמעותיות נגד המבקשים. לכך קוראים "הלכת המתינות". זאת, גם כאשר בקשות אישור נדחו.
"אין הצדקה למדיניות גורפת"
ההיגיון הוא בצורך בפיתוח ובשימור מוסד התובענות הייצוגיות, והרצון שלא ליצור "אפקט מצנן" שירתיע אזרחים מהגשת הליכים ייצוגיים וזאת משני טעמים עיקריים: אחד, הסיכון הכלכלי הגלום בנקיטת הליך ייצוגי כאשר המבקש הייצוגי שלרוב חסר אמצעים נדרש לשאת בעלויות האגרות, חוות הדעת והשקעת הזמן. שנית, פערי המידע המאפיינים הליכים ייצוגיים שבגללם אין לראות בדחייה או במחיקה של בקשת אישור סיבה לכך שמדובר בהליך סרק. לא אחת יש קושי אמיתי להראות בראיות כוללות וחזקות את עילת התביעה, והתובעים מסיימים את ההליך במחקיתו או דחייתו. את נימוקים אלו העלה השופט גרוסקופף כשסבר שאין לשנות את ההלכה.
ואולם נקבע בידי שני השופטים האחרים, כשר ורונן, כי אין עוד הצדקה למדיניות גורפת של הימנעות מפסיקת הוצאות לחובת מבקשים ייצוגיים ויש צורך לעבור באופן הדרגתי לפסיקת הוצאות משמעותיות יותר במקרים בהם בקשותיהם של מבקשים ייצוגיים נדחו או נמחקו.
הסיבה לשינוי הנדרש במדיניות לגישת השופטים היא בין היתר כי חלה עלייה דרמטית במספר הבקשות לאישור תובענות ייצגיות בכל שנה. כמו כן, רק חלק קטן מכל ההליכים הייצוגיים שנפתחים מסתיימים בתוצאה המטיבה עם הקבוצה. נתונים אלה, כך לגישתו של השופט כשר, מלמדים כי בעת הנוכחית קשה לומר שמקיימת תת הגשה המצדיקה הגנה גורפת באמצעות פסיקת הוצאות מתונות. לגישתו, אף אין לשלול כי חלק מההסבר לריבוי ההגשות נעוץ גם בהלכת המתינות עצמה.
השופטת רונן מסבירה כי המדיניות החדשה שיש לשקול בעניין פסיקת הוצאות משמעותיות יותר לחובת תובעים ייצוגיים לא תהיה מוגדרת רק לאותם המקרים שבהם הוגשה בקשת סרק על ידי מבקש שפעל בחוסר תום לב, אלא במקרים נוספים שבקשת האישור מוטב שלא הייתה מוגשת, נמחקת בשלב מוקדם יותר וכו'. שינוי שכזה עלול להשפיע באופן דרמטי על תובעים ייצוגיים פוטנציאליים וכבר בשוק יש חשש שמא פסיקות בערכאות מטה יובילו לאפקט מצנן.
ע"א 22239-04-25