אילוסטרציה: Shutterstock
תעשיית אריכות הימים נמצאת בפריחה. עניין ממיליארדרים לצד הקלה מרגולטורים (וגם קשרים טובים בין המיליארדרים לרגולטורים) עשויים לפתוח עידן חדש לתחום בשוק האמריקאי, המשפיע על העולם כולו.
● הזוג שהחזיר את הראייה לעיוורים והמתמטיקאי שאוהב כאוס: אלה החוקרים שזכו ב"אוסקר של המדע"
● שתי קבוצות שימפנזים פתחו במלחמת אחים וחשפו איך חברות מתפרקות
בשנה האחרונה קיבל התחום זריקת מרץ ממדינת מונטנה, שאישרה לשווק כל טכנולוגיה, במסלול עוקף FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי), בתנאי שבטיחותה הוכחה, גם אם אין אישור ליעילותה. ה־FDA עצמו עדיין אינו מכיר בהזדקנות כמחלה, אך במונטנה החליטו לחתוך כמה פינות, ואז גם את כל האמצע: הרעיון המקורי באישור הוא שכל חולה סופני או סובל מאוד יכול לקחת סיכון ולנסות להבריא עם טכנולוגיה לא בדוקה. אך נוסח החוק הסופי ניתן לפרשנות מרחיבה בהרבה: כל מי שרוצה יכול לנסות טכנולוגיה חדשנית כלשהי. במונטנה כבר מתכננים לפתוח קליניקות הזדקנות ולהפוך למרכז תיירות רפואית בארה"ב.
פלורידה ויוטה הלכו בעקבות מונטנה, אך נתנו אישור צר יותר - רק לטכנולוגיות המבוססות על תאי גזע. השינוי הזה, שיש מי שמותחים עליו ביקורת אתית ורפואית, פותח אפשרויות פרנסה לחברות בתחום מניעת ההזדקנות והארכת החיים ודוחף את התחום הזה קדימה.
ישראל הייתה מאז ומתמיד חזקה במחקר בסיסי, גם של מנגנוני הזדקנות, אך הדרך לפתח אותם הייתה לבחור מחלה אחת הקשורה בגיל ולהראות בה יעילות - כדי לקבל גושפנקא רגולטורית ולרשום הכנסות, בתקווה שיום אחד הזדקנות תהפוך לאינדיקציה בפני עצמה. זה עדיין הכיוון של רוב החברות בסקטור הזה, אבל השינוי שהחל מעורר תקוות שמהשטח תעלה דרישה ודחיפה לקידום התחום גם בגרסתו השאפתנית.
לכבוד יום העצמאות 2026, אנחנו מביאים כאן את הסיפור של ארבע חברות מקומיות המבוססות על מדע ישראלי פורץ דרך ומטרתן להאריך את חיינו ולשמור שנהיה עצמאים ככל הניתן גם בגיל המבוגר.
החלבון שגם עוצר הזדקנות וגם מונע השמנה
האם אפשר לפתור את בעיות ההזדקנות וההשמנה בחלבון אחד? הרעיון הזה הוא הבסיס לחברת SIRTlab, והוא נשען על מחקריו של פרופ' חיים כהן מאוניברסיטת בר־אילן.
כהן חוקר את החלבון SIRT6 לאורך שנים. "העניין בו נבע מהגילוי שרמתו עולה כשיוצרים לעכברים ולבני אדם הגבלה קלורית, שאנחנו יודעים שהיא גם יכולה להאריך חיים", הוא מספר לגלובס. "בנוסף, גילינו שחלבונים דומים לו בשמרים - שיש להם דמיון גנטי מפתיע לבני אדם - קשורים גם הם לתוחלת החיים.
"כשביצענו עריכה גנטית בעכברים, כך שיבטאו יותר מהחלבון הזה, ראינו שהם גם היו רזים יותר וגם היו להם פחות תופעות של זיקנה. תוחלת החיים של הזכרים עלתה ב־30%, ושל הנקבות ב־15%. זה הממוצע כמובן. ישנם כאלה שתוחלת החיים שלהם התארכה עוד יותר. הממצאים הללו פורסמו בספרות המדעית הטובה ביותר בעולם".
כהן וצוותו צללו לעומק כדי לבדוק מה SIRT6 עושה. "מצאנו שהעכבר שבו הוגבר ביטוי החלבון מצליח לגייס אנרגיה מהגוף כמו עכבר צעיר. ראינו שיפורים דרמטיים בתסמונת השבריריות, הכוללת קצב הליכה, תחושת תשישות, מאסת שריר. ראינו תיקונים של הדנ"א, ביוכימיה שחוזרת להיות תקינה (כלומר, פרופיל שומנים בדם), פחות סרטן ויכולות קוגניטיביות יותר טובות. ראינו פחות שחיקה באיברים. אנחנו רואים השפעה על הדלקות הכרוניות שמאפיינות זיקנה. נראה שהחלבון הזה נמצא בצומת שבאמת משפיע על המון דברים".
כהן מדגיש שלפחות בעכברים, ה־SIRT6 לא רק מנע הזדקנות - הוא גם הצליח להשיב לאחור תהליכים מסוימים. במקביל לעבודה בעכברים, התברר שבקבוצה של אנשים שהגיעו לגיל מאה, המכונים Centarians, ישנו ביטוי יתר גנטי של החלבון הזה.
אז איך מתרגמים את ההישגים הללו לבני אדם? כהן הקים חברה עם בועז משעולי, מחלוצי ההייטק הישראלי ומי שהיה בין היתר ממייסדי קומברס. משעולי, המכהן גם כמנכ"ל החברה, מגדיר את עצמו היום יזם אריכות ימים, עם מספר השקעות ותפקידים בכירים בחברות בתחום.
"התרופה שפיתחנו מבוססת על RNA, כלומר היא דומה במנגנון הפעילות שלה לחיסוני הקורונה בכך שהיא גורמת לתאי הגוף ליצור את החומר הרצוי, אבל שונה בכך שהיא לא יוצרת תגובה חיסונית", אומר כהן.
כעת החברה נמצאת לקראת ניסוי בטיחות בחיות מודל גדולות יותר, ואחריו היא מצפה להיכנס לניסויים בבני אדם, בתקווה בתוך שנתיים. האינדיקציה הראשונה שנבחרה כדי להשיג אישור FDA היא מחלות כבד ומפרקים שידוע שחלבון SIRT6 מעורב בהן. "אנחנו מכוונים למחלות שהיום אין להן טיפולים קיימים, ומאמינים שתוך כדי הטיפול בכבד נטפל גם בשבריריות".
מה אפשר לעשות עד שהמוצר שלכם יגיע לשוק? נראה שתאמר שהשתשובה היא הגבלה קלורית.
כהן: "אה, זה לא יקרה אצל בני אדם. אני מציע צומות לסירוגין. הם מעלים את רמת החלבון, וגם פעילות גופנית מאוד חשובה".
החברה שעושה ריסטארט לגוף
הגנום האנושי (ולא רק האנושי) נמצא בשני מקומות בתא: חלקו הגדול בגרעין, וחלק נוסף באיברונים קטנים מחוץ לו, שנקראים מיטוכונדריות. אלה הן יצרניות האנרגיה של התא. לספורטאי עילית, לדוגמה, יש לרוב מיטוכונדריות רבות יותר. אבל חוץ מאנרגיה, המיטוכונדריה קשורה לתהליכים חשובים רבים נוספים בתא.
ד"ר נטלי יבגי־אוחנה, שחקרה את תפקוד המיטוכונדריה במסגרת דוקטורט באוניברסיטה העברית ופוסט דוקטורט במכון ויצמן, הקימה ב־2012 את חברת מינוביה, שמטרתה לאפשר יצירת מיטוכונדריות חדשות באנשים שתפקודן השתבש אצלם - אם בגלל מחלה ואם בגלל הזדקנות. המיטוכונדריות של החברה מופקות משיליות המתקבלות כתרומה.
המיטוכונדריה שלכם בעצם מחליפה את זו הקיימת?
"לא. לתאים הקיימים יש העדפה ברורה למיטוכונדריה שלהם עם הגנטיקה שלהם. המיטוכונדריה שלנו יוצרת תהליך שמשפעל מנגנון בתא שיודע לחסל מיטוכונדריות שלא מתפקדות טוב, ובמקומן נוצרות מיטוכונדריות חדשות של האדם עצמו. המנגנון הזה נפגע בגיל המבוגר, והמיטוכונדריה הצעירה יודעת לחדש אותו".
המיטוכונדריה מתפקדת פחות כאיבר מושתל ויותר כגורם המוליך תרופה שנוצרת בו באופן טבעי.
בתחילה טיפלה החברה במחלת פירסון, מחלת ילדים נדירה. בכל העולם לוקים בה כ־100 ילדים בניסויים קליניים היא הצליחה להראות שיפור משמעותי במצבם של כמה ילדים שלפני כן היו בתהליך הידרדרות מוטורית וקוגניטיבית. אלא שהמיקוד במחלה נדירה כל כך הקשה על גיוס ההון, ולכן כיום החברה מתמקדת במחלה בשם MDS, תסמונת מיאלודיספלסטית. מדובר בקבוצה של מחלות מוח העצם, המופיעה לרוב בגיל 65 פלוס, ומובילה לייצור של תאים פגומים וחוסר בתאי דם בריאים. היא נפוצה יותר, עם מאות אלפי חולים בשנה, ומאחר שזו מחלה של זיקנה, היא מדגימה טוב יותר את היכולות של החברה באריכות ימים. הניסויים הפרה־קליניים של החברה בתחום זה הוצגו לאחרונה באופן בולט באחד הכנסים המובילים בתחום, והיא לקראת התחלה של ניסוי קליני בשיתוף פעולה עם בית החולים המוביל ממוריאל סלואן קטרינג.
במקביל, החברה מפתחת שיטות לבדיקת תפקוד המיטוכונדריה. "הבדיקה שלנו היא זו שהראתה שחולי MDS הם בעצם חולים מיטוכונדריאליים".
ומה עם הילדים?
יבגי־אוחנה: "כשחברה מטפלת במחלת יתום של ילדים, ובעיקר אם רואים הצלחה, זה משהו שנספג בתרבות הארגונית של החברה. עובדי החברה ואפילו המשקיעים שלנו מכירים את המשפחות האלה באופן אישי ולא ננטוש אותן. אנחנו בשיחות עם ה־FDA בתקווה שיתנו לנו אישור מואץ, על בסיס המידע הקיים או אחרי עוד ניסוי קליני יחיד. בנוסף למחויבות האתית שלנו, זה גם יכול להיות תו איכות לחברה".
בשנה שעברה, כמעט ביצעה מינוביה מיזוג ל־SPAC, חברה המגייסת כסף מראש לצורך ביצוע השקעה בחברה פרטית ומיזוגה לתוך הגוף הבורסאי. "התחלנו גיוס פרטי וה־7.10 עצר את זה", מספרת יבגי־אוחנה, "ואז קיבלנו הצעה מבנק השקעות שוויצרי שרצה להפוך אותנו לחלק מיוניקורן בתחום ה־longevity. נפגשנו עם משקיעים מאוד רציניים והיו שם הבטחות למימון שכל הזמן נדחו. בסוף אמרנו די. למזלנו יש לנו משקיעים שממשיכים לתמוך בנו, וכעת אנחנו עורכים גיוס נוסף".
האם מסלול מונטנה מתאים לסוג הטכנולוגיה שלכם?
"האפשרות להגיע לחולים רבים ועוד שהם ישלמו לנו במקום שאנחנו נוציא עשרות מיליוני דולרים על ניסויים קליניים - זה מאוד מפתה, אני מודה, אבל אנחנו חייבים לוודא שזה לא יפגע בחלום שלנו. אמנם זה תהליך חוקי לגמרי, אבל זה חוק ברמת המדינה, ולנו חשוב מאוד התהליך שלנו מול ה־FDA הפדרלי.
"ה־FDA חשדן לגבי השימוש הלא מבוקר בטכונולוגיות לא מוכחות. הייתה חברה שהזריקה דם צעיר לאנשים מבוגרים, והדביקה מישהו באיידס. עולה גם שאלה, אם יש למדינה כמות מסוימת של דם מתרומה, האם נכון שהמדינה תתעדף מה הכי כדאי לעשות איתו.
"לנו יש הצעות מכמה קליניקות שרוצות להציע את הטיפול שלנו, אבל אנחנו זהירים. יש לנו גם מורכבות בייצור, כלומר זה לא שנוכל לספק מיטוכונדריות בכמות תעשייתית לקליניקות מחר בבוקר. כל ההחלטות הללו בסופו של דבר תלויות במימון".
מה אנחנו יכולים לעשות כיום כדי להאט את ההזדקנות?
"מנקודת המבט של המיטוכונדריה וההזדקנות, מה שאפשר לעשות בינתיים זה להקפיד על צריכת מזון לא מעובד והימנעות ממזון שידוע כמזיק למיטוכונדריה (כמו שמנים תעשייתיים וסוכרים). ספורט מעלה תכולת מיטוכונדריה בשריר, יוגה מגבירה זרימת חמצן לרקמות (וחמצן הוא המזון למיטוכונדריה ליצירת אנרגיה), וכשהשינה איכותית, המעגלים הסירקדיים (המכונים גם השעון הביולוגי - ג"ו) הכרחיים לפעילות מיטוכונדריאלית תקינה.
עמידות למחלות ופרווה מרשימה: החומר שהפך עכברים לסופר־מאוס
כבר ב־1970 גילה הביולוג הרוסי אלכסיי אולובניקוב שהגנום אינו משתכפל בשלמותו בכל פעם שתא מתחלק. משהו הולך לאיבוד בקצוות, הוא אמר, וקרא לזה "בעיית שכפול הקצה". עם השנים, חלקי הגנום שבקצוות זכו לשם טולומרים.
"אחרי מספר מסוים של חלוקות, כשהטולומרים מתקצרים מתחת לרמה קריטית, התא מפסיק להתחלק או להתרבות", אומרת פרופ' אסתר פריאל, מייסדת ומנכ"לית חברת Neuromagen וחוקרת באוניברסיטת בן גוריון.
"התא הלא־מתחלק משנה את המאפיינים שלו, ואנחנו קוראים לו 'תא זקן', או Senescent. הוא לא יכול לחדש את הרקמה שסביבו, וככל שיש ברקמה מסוימת יותר תאים כאלה, כך היא מתחילה לאבד את התפקוד התקין שלה. אנחנו מעריכים שזה הבסיס של ההזדקנות".
גם כשתא עוברי מתחלק הטולומרים שלו מתקצרים, "אבל לעוברים יש אנזים שיכול להאריך אותם חזרה, שנקרא טולומרז. הוא מפסיק להתבטא כשאנחנו נולדים, או מתבטא בכמות ממש נמוכה, למעט בתאים מסוימים, כמו אלה של רירית הרחם או התאים האחראים להיווצרות הזרע".
אם כך, נראה שהטולומרז יכול להיות מהותי במניעת הזדקנות. מפענחי המנגנון אף זכו בפרס נובל.
"כשהכניסו לעכברים גן שמאפשר להם לבטא טולומרז בבגרות, תוחלת החיים שלהם התארכה ב־24%, ולא רק זה - נוצרו להם יכולות אדירות. הם הפכו לסופר־מאוס", אומרת פריאל.
לדוגמה, הם היו עמידים יותר בפני נגעים בעור, מחלות זיהומיות, והפרווה שלהם הייתה מרשימה גם בגיל מבוגר.
השאלה היא איך אפשר לגרום לגוף לבטא יותר טולומרז, בהנחה שאי־אפשר לערוך אותנו גנטית מהשלב העוברי.
פריאל מסבירה: "התרופה שלנו היא מולקולה כימית שיכולה להתלבש על הגן ולגרום לו לבטא טולומרז באופן מבוקר", מסבירה פריאל. "הראינו זאת גם בבעלי חיים וגם בתאי אדם במעבדה, ואנחנו גם רואים את ההארכה של הטולומרים".
לדבריה, נראה שלצד השמירה על אורך הטולומרים, לאותו טולומרז יש פונקציות נוספות. "הוא עוזר לתא להגן על עצמו מנזקים, כמו עקה חמצונית שפוגעת בדנ"א. נראה שהוא יכול להגן על התאים הקיימים, ולאפשר להם להשתקם אחרי נזק".
האינדיקציה שהחברה בחרה להתחיל בה היא מחלת ניוון השרירים ALS. "זו מחלה של התנוונות עצבית שמאופיינת בתהליכים דומים להזדקנות", אומרת פריאל.
"ה־FDA כבר הכיר במוצר שלנו כ'תרופת יתום' ל־ALS, כלומר הוא מכיר בכך שהמחלה נדירה וחסרת פתרון והתרופה יכולה להיות בעלת פוטנציאל לטפל בה.
"עברנו עד כה ויה דלורוזה, כי צריך להוכיח שזה בטוח בסדרה מאוד גדולה של מחקרים, במעבדות שהן מורשות על ידי ה־FDA. אבל לשמחתי אנחנו כבר בסוף התהליך, ועוד השנה ניכנס לניסויים קליניים".
פריאל מציינת שיש בשוק עוד חברה שמייצרת חומר שלטענתה מאפשר התבטאות מוגברת של טולומרז, "אבל הם מוכרים את זה כתוסף מזון ולכן לא הדגימו יעילות מול גורם רגולטורי רשמי".
מה אנחנו יכולים לעשות עד שהתרופה שלכם תגיע לשוק?
"טולומרים יכולים להתקצר בגלל תנאים סביבתיים כמו סטרס כרוני, עישון והשמנה. הלחץ הנפשי הוא כנראה אחד הגורמים החשובים ביותר. מחקרים מראים, למשל, שאצל אמהות המטפלות בילד עם מחלה כרונית, הטולומרים קצרים משמעותית מאשר באמהות המטפלות בילד ללא מחלה כזאת".
"מעיין הנעורים זה לא מופרך": החברה שמגדלת איברים להחלפה
שני חלומות היו לתעשיית אריכות הימים בעשורים האחרונים. האחד הוא גידול איברים להשתלה מתאי גזע, כך שיחליפו איברים פגומים, והשני - הוספת דם צעיר לגוף, בתקווה שהוא ישפיע על תפקודו. ב־Renewal Bio עושים גם את זה וגם את זה.
החברה מבוססת על מחקריו של פרופ' יעקוב חנא ממכון ויצמן בתחום תאי הגזע. "היום אפשר לקחת תא דם או עור מכל אדם, לגרום לו לחזור למצבו כתא גזע, ואז להוביל אותו להתמיין מחדש, כך שנקבל תאים חדשים, זהים לתאים של התורם", הוא אומר לגלובס. "אבל איך גורמים לתאים להתמיין בצורה שאנחנו רוצים? מי שעושה זאת הכי טוב בטבע הוא העובר. ההיריון הוא בעצם מדפסת תלת־ממדית לאיברים".
ואם אתם מדמיינים עכשיו מעבדה מלאה ברחמים מלאכותיים שגדלים בהם חצאי־עוברים שאיבריהם מיועדים להשתלה - אתם לא טועים.
"ב־2021 פרסמנו מאמר בכתב העת Nature, שהראה בעכברים שניתן לגדל 'חצי היריון' מחוץ לרחם. בהמשך הראינו שאנחנו יכולים לגדל תאים שנלקחו מאדם למשהו שהוא לא עובר אבל הוא יודע לעבור התארגנות עצמית לאיברים. אז יהיה לך שיבוט של עצמך".
אפשר לחלום לייצר כך כל איבר. מבחינת Renewal, השלב הראשון יהיה מח עצם. זו התחלה טובה, כי אין חשיבות במקרה הזה למבנה התלת־ממדי של האיבר. "אנחנו כבר יודעים שאם אנחנו משתילים לעכבר זקן מח עצם מעכבר צעיר, זה מצעיר אותו, אך להשתלת מח עצם דרוש תורם מאוד ספציפי וגם אז ישנה תגובה חיסונית. אבל אם לקחתי את התא של האדם עצמו והשתלתי מח עצם לא סתם צעיר, אלא מגיל 40 של ההיריון? אני יכול לחדש את עצמי. בעכברים זה עובד".
כרגע, אי־אפשר לרשום את המוצר ככתרופה להזדקנות כדי לקבל אישור מה־FDA, אבל כשמדובר בתאי החולה עצמו, לפעמים אפשר להירשם כמכשיר או תכשיר רפואי, שזו דרך פשוטה יותר. אפשרות אחרת היא שהמוצר ימוצב כטיפול בסרטן הדם או במחלות דם נדירות, במקרה שלא נמצא תורם מתאים או כדי להפחית את התגובה החיסונית. מסלול הרישום למחלות נדירות הוא לרוב קצר יותר.
יישום נוסף הוא בתחום פוריות. "אני יכול לקחת תא עור של אישה ולהפוך אותה ל־200 ביציות צעירות. ללא תרומה, וללא שאיבת ביציות, שהוא החלק הקשה ב־IVF, ולהאריך כך את גיל הפוריות באופן משמעותי".
בחברה מעריכים שהם במרחק של שנתיים־שלוש מניסויים בבני אדם.
מה שאתה מגדל שם ברחם המלאכותי - זה חי?
"גם תא סרטן הוא חי. אבל זה לא בר קיימא בחוץ. עד יום 30 או 40, ממילא הרקמה נטולת מערכת עצבים של ממש ואי־אפשר להגיד שהיא חיה. אם למישהו העניין מפריע, אפשר לתכנן אותם מלכתחילה כך שאין להם אפילו את הפוטנציאל להיות חיים, למשל שמלכתחילה לא יכילו את היכולת להתפתחות מוח. אני לא חושב שזה נחוץ, אבל אין בעיה לתת פתרונות מדעיים אתיים".
חנא הקים את החברה יחד עם ד"ר ולדיק קרופלניק (מנכ"ל), שהיה תלמידו. קרופלניק כיהן בעבר בתפקידי ניהול בחברות העריכה הגנטית Epeius Phrama ו־Aid Genomics, וסגר מעגל כשחזר לעבוד עם חנא על הטכנולוגיה שחקרו במשותף. יזם נוסף בחברה הוא ד"ר אוהד גפני, גם הוא בעבר מהמעבדה של חנא. גפני כיהן כפרופסור חבר באוניברסיטת מינסוטה והספיק להקים חברה בתחום משיק, לפני שחזר לארץ. מייסד נוסף הוא עומרי עמירב דרורי מקרן NFX, שהשקיעה בחברה.
קרופלניק לא חושש לומר: "מעיין הנעורים זה לא מופרך". הוא נלהב מהשינוי שחל במונטנה ובמדינות נוספות. "מי שמחכה לטיפול בהזדקנות, רוצה אותו עכשיו. לו ישראל הייתה מחוקקת גם היא חוק כזה, התחום כאן היה נותן קפיצה קדימה וגם היינו יכולים להפוך לבירה של תיירות מרפא".
עד שהמוצר שלכם יגיע לשוק, מה מועיל לעשות כדי לדחות את ההזדקנות?
קרופלניק: "סודוקו, אבל בזמן קצוב. חייב להיות אתגר".