שיין פאריש
שישי בערב, ארוחת השבת הסתיימה, ובן או בת הזוג שלכם מעמיסים את המדיח באופן שעולה לכם על העצבים. האם תעירו להם או תנצרו את לשונכם למען שלום בית? רבים מאיתנו לא נראה בתגובה שלנו החלטה, אבל לדברי שיין פאריש (Shane Parrish), אלה בדיוק ההחלטות שעושות את כל ההבדל בחיים.
פאריש, יליד קנדה שעבד במשך 15 שנה בסוכנות ביון ממשלתית (שאת שמה הוא מסרב לחשוף), מקדיש את זמנו לרכישה והקנייה של מיומנויות קבלת החלטות ברגעי היומיום של החיים. לא ההחלטות הגדולות, אלה שנראות הרות גורל בזמן אמת, אבל בהחלט כאלה שעשויות להיות קריטיות כשהן מצטברות.
"אנחנו חושבים שהבחירה החשובה היא עם מי להתחתן, אבל לאיכות חיי הנישואים שלנו חשובות לא פחות אותן החלטות רבות שאנחנו מקבלים לגבי האופן שבו אנחנו מנהלים את הקשר הזה", הוא אומר בראיון לגלובס. "למעשה, אם אנחנו לא מקבלים החלטות יומיומיות נכונות, אנחנו מכפילים באפס את ההחלטה הגדולה הנכונה".
● שתי קבוצות שימפנזים פתחו במלחמת אחים וחשפו איך חברות מתפרקות
● טראמפ חתם על צו שמקדם תרופות פסיכדליות. אלה המניות שנהנות
לפי אותו עיקרון, אם נבחר בקריירה הנכונה אבל נתנהל לא נכון בעבודה, או נבחר תיק השקעות מצוין אבל ננהל אותו רע, נשמיד את הערך של החלטתנו המקורית. כל התנהלות היא החלטה. לאחרונה יצא בעברית ספרו "חשיבה צלולה" (הוצאת מטר, בתרגומו של אסף כהן). בגרסתו באנגלית (Clear Thinking), הוא היה רב־מכר של "ניו יורק טיימס".
מה הוביל אותך לחקור את הנושא של קבלת החלטות?
"באוגוסט 2001, אחרי שסיימתי תואר במחשבים, התקבלתי לעבודה באחת מסוכנויות הביון במדינה. שבועיים אחר כך נפלו מגדלי התאומים בארה"ב והחיים בארגון השתנו לחלוטין. העובדים הוטלו לתוך כאוס ונדרשו כל אחד לקבל החלטות בהיקף ובתנאים שאיש לא הכין אותם אליהם. כעובד חדש, נאלצתי לקבל החלטות קשות כל הזמן, לא כי אני מבין בזה, אלא כי אין מישהו אחר".
האירוע הזה הותיר חותם בפאריש, וכשתקופת החירום הסתיימה, הנושא של קבלת החלטות הפך לתשוקה בוערת שלו. "התחלתי להיכנס לישיבות שלא הוזמנתי אליהן כדי להבין איך הבכירים של הארגון מחליטים, וגם חזרתי לאקדמיה ללימודי מינהל עסקים, אבל לא הרגשתי שהתואר מאוד שימושי לי בעולם האמיתי".
קו פתוח לפרופ' כהנמן ולצ'רלי מאנגר
פאריש מספר שהתפנית מבחינתו הגיעה לאחר שנחשף לעבודותיו של חתן פרס הנובל הישראלי פרופ' דניאל כהנמן ולהצלחותיהם של וורן באפט וצ'רלי מאנגר בקבוצת ההשקעות ברקשייר האת'ווי. "ראיתי שבאפט ומאנגר מקבלים באופן קונסיסטנטי החלטות טובות יותר מאחרים", הוא אומר, והוא חשב שמחקרים של כהנמן למעשה מסבירה איך הם עושים את זה.
פאריש ביקש ללמוד מהם, ולהפתעתו גם כהנמן וגם מאנגר הציעו לו קו פתוח לתשאל אותם על עבודתם. "הם השתכנעו שהסיוע שלהם יוכל לעזור לי להציל חיים, אם אטמיע את הידע שלהם בארגון הביון שבו עבדתי", הוא מסביר.
לאורך השנים, הוא ראיין עשרות מומחים לקבלת החלטות באקדמיה ובעולמות העסקיים. לבסוף, הוא פרש מארגון הביון לפעילות עצמאית. הוא מתחזק כיום ניוזלטר בנושא קבלת החלטות בשם Farnam Street (כתובת המטה של ברקשייר האת'וויי), שלדבריו יש לו כיום כמיליון מנויים, ופודקאסט שמארח את מיטב המומחים ובכירי אנשי העסקים.
הספר שלו מתואר גם בעברית וגם באנגלית כעוסק בקבלת החלטות (Decisions), אבל למעשה פעמים רבות הכוונה היא לבחירות (Choices), מילה שפאריש עצמו מרבה להשתמש בה בשיחה עמו. כשעומדת בפנינו בחירה, להבדיל מהחלטה, אנחנו בדרך כלל יודעים מהו הדבר הנכון לעשות (לדוגמה, לבחור אם לאכול חתיכת עוגה או לא), אבל עלינו לבחור בו באופן אקטיבי. כלומר, פאריש עוסק בשאלה כיצד לגייס את המוטיבציה לבחור ולא רק בקבלת החלטות שדורשות להפעיל את הקוגניציה.
הוא רואה בעצמו כמי שמתרגם את הידע האקדמי והמעשי שנחשף אליו לסדרת כללים ברורים לקבלת החלטות מיטיבה, בעיקר ברגעים יומיומיים. לאורך השנים הוא צבר פופולריות גדולה במיוחד בקרב אנשי וול סטריט.
בכתבה שפורסמה עליו ב־2018 ב"ניו יורק טיימס", נטען שבתחילת - דרכו רוב קוראיו היו אנשי וול סטריט ושעוקבים אחריו מנהלים של קרנות ענק. לפני כמה שבועות הוא נבחר על ידי פודקאסט הסטארט־אפים המוביל The Pitch כאחד הפודקאסטים העסקיים המובילים של השנה. רבים מהראיונות שהוא עורך הם עם אנשי עסקים והשקעות.
ברשימת אורחיו עד היום ניתן למצוא את המיליארדרים ביל אקמן וריי דליו, מומחה השיווק העולמי סת' גודין (מחבר "הפרה הסגולה"), ג'ים קולינס (מחבר הספר Built to Last הסוקר את סודות החברות המובילות), גורו הזוגיות אסתר פרל ורבים אחרים.
לסנן את לחצי ה"לא נעים"
אחת התזות המרכזיות של פאריש היא שנוכל להגדיל את הסיכוי לקבלת החלטות טובה יותר אם נלמד לחשוב באופן צלול, כלומר באופן שאינו מושפע מגורמים שאינם מועילים לנו. בספרו, הוא ממפה את הגורמים שעשויים להפריע לנו לחשוב צלול.
הראשון שבהם, והברור מאליו, הוא הגורם הביולוגי. מצבים כמו רעב, עייפות או שכרות עלולים לשבש את המחשבה. גורם נוסף הוא לחץ חברתי, שיכול לבוא לידי ביטוי בנטייה להאמין לחוכמת ההמונים ולהתאים את עצמנו לקונבנציות חברתיות. כך, לדוגמה, נסכים לעשות דברים שלא התכוונו לעשות כי "לא נעים".
"החוקים החברתיים נועדו לשמר את החברה עצמה אבל הם לא בהכרח מכוונים לטובת היחיד", אומר פאריש. לכן, גם אם כל החושים שלכם אומרים ש"לא נעים" הוא סיבה מספיק טובה לקבל החלטה, אולי תוכלו להשתחרר מכך אם תלמדו לזהות מקרים שבהם הלחצים החברתיים פועלים לטובת הסדר החברתי הקיים, אבל לא לטובתכם. "כששואלים אנשים לפני מותם על מה הם מתחרטים, התשובה הנפוצה ביותר היא על חיים שחיו לא על פי רצונם, אלא על פי רצון אחרים", הוא אומר.
"כשאנחנו מדברים על חוכמת ההמונים, על Best Practices, הדבר היעיל לעשות הוא אכן ללמוד את חוכמת ההמונים, אבל לצלול לתוכה ולהבין מהיכן היא נובעת, ורק אם השתכנענו - לאמץ אותה".
גורם משבש שלישי הוא איומי אגו. פאריש נשען כאן על התיאוריה של הסופר והאנתרופולוג האמריקאי רוברט ארדריי (1908־1980). "חיות הן טריטוריאליות. אבל אצל החיה האנושית, הטריטוריה היא לא תמיד פיזית", הוא מסביר. "עבורנו הטריטוריה היא התפיסה העצמית שלנו ואיך שאנחנו חושבים שאחרים תופסים אותנו. אנחנו ממהרים להגן על הטריטוריה הזאת, לפעמים בלי להביא בחשבון את כל ההשלכות". אחת המנטרות של פאריש היא "תוצאה לפני אגו".
אנשים שרוצים להתעלות מעל ההמון חייבים לקחת סיכונים, מבהיר פאריש, אבל יש לו אזהרה: כשאנחנו לוקחים סיכונים, עלינו לוודא שהאגו, זה שרוצה להגן בכוח על התפיסה העצמית שלנו כטריטוריה, לא העביר אותנו על דעתנו ונטע בנו ביטחון מופרז.
איך נבנה ביטחון עצמי שמאפשר לקחת סיכון?
"או שהייתם במצב הזה בעבר, ואתם מעריכים שתצליחו; או שראיתם אחרים במצב הזה בעבר, ולכן אתם מעריכים שתצליחו; או שאתם יודעים שפיתחתם לאורך השנים את היכולת להסתדר גם במצבי אי־ודאות, כך שתצליחו לעשות לימונדה מכל תוצאה; ואם כל זה לא נכון - עליכם להכין מראש כרית ליפול עליה, כך שגם אם תתרסקו, זה לא יהיה סוף העולם".
האויב הרביעי של חשיבה צלולה הוא פשוט - אינרציה. כלומר, אנחנו מתנהלים מתוך ברירת מחדל ולא מקדישים מאמץ למחשבה על ההחלטות שלנו, או שאנחנו חושבים עליהן אך באותו אופן שחשבנו עליהן בעבר. לדוגמה, מצביעים לאותו מנהיג או מחזיקים במניה בלי להביא בחשבון מידע חדש לגביהם או שינוי שחל במטרות שלנו.
בהקשר הזה מדגיש פאריש: "ההחלטות הן נכונות רק אם המטרות שלי בחיים באמת מתאימות לי. לפעמים נדמה לי שאני רוצה את מה שאחרים רוצים, או נדמה לי שאני עדיין רוצה את מה שרציתי כשהייתי צעיר. אני מציע לבצע אחת לשנה תהליך מסודר להערכה מחודשת של המטרות, שמהן אנחנו רוצים לגזור את כל ההחלטות שלנו".
המפתח נמצא בהכנה מראש
אין באמת אפשרות לקבל החלטות שקולות לגבי כל רגע בחיים. איך יודעים מתי כדאי לעצור ולתרגל חשיבה צלולה?
"איננו יכולים באמת לסמוך על עצמנו לחשוב בצלילות בכל רגע ורגע. עלינו להכין לעצמנו את הקרקע מראש, באמצעות סדרה של חוקים שתעזור לנו לזהות מצבים שבהם חשיבה לא צלולה יכולה לפגוע בנו, ולפעול ככל האפשר לנטרל מראש את ההשפעות השליליות עליה".
פאריש נותן חוק כזה לדוגמה, שלמד מפרופ' כהנמן. "באחת הפעמים שמעתי מהצד שהוא אומר לבן שיחו: 'יש לי עיקרון לא להגיד כן מיד עם קבלת הצעה. אחזור אליך עם תשובתי'". כך, אומר פאריש, הוא הוציא את ההחלטה מסיטואציה שיש בה לחץ חברתי מיידי וחוסר הנעימות החברתית מקבל משקל מוגזם, ודחה אותה לזמן שבו עולה הסיכוי לחשיבה צלולה חפה מלחץ כזה.
כך ממליץ פאריש לגשת לכל סוגי ההשפעות שיכולות להעכיר חשיבה צלולה. כלומר, ההחלטה הטובה שנקבל מחר נובעת ישירות מהבחירה שלנו היום ללכת לישון מוקדם ולא לשתות כוס יין, או מכך שנאמץ מנטרה שלפיה אנחנו יודעים שעלינו לנשום לפחות פעם אחת לפני שאנחנו אומרים משהו ציני.
"כהנמן זיהה, לדוגמה, שאנחנו מושפעים מדעתו של האדם האחרון שדיברנו איתו לפני קבלת ההחלטה", אומר פאריש. "הכנה מראש משמעותה שאנחנו בוחרים מיהו האדם האחרון שאנחנו מדברים איתו היום, אם אנחנו יודעים שמחר יהיה לנו יום שבו נצטרך לבצע כמה בחירות חשובות".
ההכנה מראש היא אחת מאבני היסוד בתיאוריה של פאריש. "כשאנשים מסתכלים על טעויות שהם עשו, הם שואלים את עצמם בדרך כלל אם יכלו לפעול אחרת ברגע קבלת ההחלטה. אבל אם אתם רוצים לעשות לעצמכם חיים קלים, אז עליכם להתכונן מראש כך שברגע ההחלטה יהיה לכם מרחב קוגניטיבי לחשיבה צלולה".
החלטה טובה לא מתחילה ברגע אחד
הכנה מראש משמעותה גם ליצור לעצמנו ברירות טובות. "גם האנשים הכי חכמים בעולם לא יכולים לקבל החלטות טובות אם אין בפניהם ברירות טובות. האדם הכי חכם שצריך לבחור בין ברירות גרועות ייראה במבחן התוצאה כטיפש. באפט לא היה יכול לקבל החלטות השקעה טובות אם לא היה לו מזומן. כך שרוב העבודה לקראת קבלת החלטות בחשיבה צלולה היא לעצב את החיים שלנו כך שברגע האמת יהיו לנו ברירות טובות ככל האפשר".
אתה יוצא מנקודת הנחה שאנחנו שולטים במצב ההתחלתי שלנו. אבל לא כולנו וורן באפט, ובזמן השיחה שלנו אנחנו בעיצומה של מלחמה, ורבים מאיתנו מרגישים חוסר שליטה באספקטים רבים מחיינו.
"אבל אתם הבאתם את עצמכם למצב הזה".
כמדינה? או כפרטים?
"אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה. בואי נסכם שליחיד יש תמיד משהו לעשות. אפשר לבחור לישון יותר בלילה. אפשר לבחור לצאת מן הארץ".
נראה שפאריש אינו מדע עד כמה דווקא שתי האופציות האלה היו פחות זמינות בזמן השיחה עמו, אך הוא מתעקש שליחיד יש מה לעשות כדי לשפר את הברירות שלו. "אני בעצמי הגעתי ממקום לא מפנק, וסללתי לעצמי את הדרך", הוא אומר. "הפואנטה היא לא לחשוב על החלטות או על בחירות כאילו הן מתרחשות ברגע מכונן, רגע בדיד אחד.
"ההחלטות הגדולות מושפעות מהבחירות היומיומיות, והיכולת שלנו להחליט או לבחור היום תלויה בהמון בחירות שעשינו אתמול. ישנה אמירה - אל תאמר לי מה הערכים שלך, הראה לי את היומן שלך. במה בחרת להשקיע את הזמן שלך? ההחלטות החשובות של החיים מתרחשות כל יום".
לחשוף את הקלפים ליותר אנשים
בלי פוליטיקה, לפאריש בכל זאת יש מסר לגבי ממשלות. "התקופה שלי בסוכנות הביון הראתה לי שאל מקבלי ההחלטות מגיע מידע מאוד חלקי, שעבר שלוש־ארבע ידיים שכל אחת מהן היא פילטר. לפעמים הם מקבלים החלטות שנראות תמוהות לאזרח, ואם היינו במקום שלהם, עם המידע שלהם, כנראה היינו מקבלים אותה החלטה. אני לא מתכוון לומר שהם יודעים מה הם עושים ושנניח להם, אלא דווקא שהם צריכים לעשות מאמצי על כדי לנסות להתקרב למקורות המידע.
"בארגונים עסקיים, מסיבות דומות, נשאף שכמה שיותר אנשים יראו כמה שיותר מהקלפים, כדי שכל אחד מהם יוכל להשלים פערים לאחר מתוך תפיסת המציאות שלו ותפיסת עולמו. גיוון במקומות עבודה הוא חשוב - לא רק גיוון זהותי, אלא גיוון קוגניטיבי. אנשים עצבנים ואנשים רגועים. אנשים מיושרים עם התרבות הארגונית, וכאלה שלא".
בימים אלה עובד פאריש על ספר נוסף, שנועד ללמד את קוראיו כיצד לבדל את עצמם מן ההמון ולתת לעצמם יתרון יחסי.
הבידול מההמון הוא בהכרח מטרה ראויה?
"לא לכולם, רק לאנשים שרוצים לעלות רמה".