בשבועות האחרונים סימן בית המשפט העליון שינוי כיוון באחד המכשירים המשפטיים המשפיעים ביותר בישראל. לפני כשבועיים קבעו השופטים כי בשלה העת לשקול מחדש, ובזהירות, את הכלל המשפטי הנוהג, ולאפשר השתת הוצאות משפט גבוהות וריאליות על תובעים ייצוגיים במקרים המתאימים.
● בג"ץ לממשלה: גבשו מתווה לחקירת ה־7 באוקטובר עד 1 ביולי
● המשקיע שנעלם והחוב שנשאר: הבנקים מבקשים להכריז על נוחי דנקנר פושט רגל
מי שהעלתה את הטענה שיש לשנות את ההלכה לפיה יש לנהוג במתינות בעת פסיקת הוצאות לחובת מבקשים בבקשות אישור ייצוגיות שנדחו הייתה המערערת רנו, וזאת באמצעות עורכי הדין רון פלג, רונן זיו, נועם גילאון ורונה פורת ממשרד מיתר. אומנם פסיקת ההוצאות במקרה הספציפי לא השתנתה, אך שני שופטים קיבלו את הטענה העקרונית וקראו לאימוץ זהיר שלה.
אף שהקביעה נכתבה בשולי הדיון ולא כהלכה מחייבת, השפעותיה כבר מעוררות עניין וחשש באקדמיה ובשוק התביעות הייצוגיות. "אם בתי המשפט יפסקו הוצאות ריאליות מבלי להיצמד להבחנות שהתוותה השופטת רות רונן מהעליון, קיים סיכון לאפקט מצנן שישתק את התחום", אומר בשיחה עם גלובס ד"ר עומר פלד, חוקר תובענות ייצוגיות מאוניברסיטת בר־אילן.
נפרדים מהגישה המתונה
בפסיקת העליון מלפני כשבועיים השופטים נחלקו בדעותיהם. השופט עופר גרוסקופף נותר בדעת מיעוט - בעוד השופטים רות רונן ויחיאל כשר הציגו חזית אחידה (עם שינויים) התומכת בהטלת הוצאות גבוהות יותר על תובעים במקרים מסוימים.
לפי השופטת רונן, "על רקע מכלול האמור לעיל, אין זה מן הנמנע כי הגיעה העת לשקול - במהלך הדרגתי וזהיר - פסיקת הוצאות בשיעורים משמעותיים יותר (קרי הוצאות שאינן סמליות או מתונות) נגד מבקשי אישור".
לגישתה, יש להחיל את השינוי במקרים שבהם מוטב היה שבקשת האישור לא הייתה מוגשת מלכתחילה, או שלא הייתה נמחקת בשלב מוקדם יותר של ההליך.
רונן מנתה רשימת מקרים שבהם ניתן לשקול את החמרת פסיקת ההוצאות: בתחומים המתאפיינים בריבוי בקשות סרק; בתחומים שבהם אין פערי מידע משמעותיים; במקרים שבהם אין תשתית עובדתית או משפטית מינימלית; בתביעות משוכפלות שדרשו השקעה מינימלית; כשיש פער בין הנטען למציאות בפועל; או במצבים של חוסר תום־לב, גם אם לא מדובר בבקשת סרק.
אומנם לא מדובר בהלכה מחייבת, אך פסק הדין פותח פתח לשינוי הכלל, כאשר בתי המשפט בערכאות הדיוניות הם שיעצבו אותו.
השופט כשר היה נחרץ אף יותר וקבע כי "בשלה העת לשינוי גישה בפסיקת הוצאות לחובת מבקשים ייצוגיים שבקשתם נדחתה או נמחקה". עם זאת, הוא הסביר כי יש להחיל את השינוי באופן זהיר והדרגתי.
בתביעות ייצוגיות, בשונה משאר ההליכים האזרחיים, נהוג לנקוט גישה מתונה בפסיקת הוצאות לחובת תובעים שבקשתם נדחתה או נמחקה. הרציונל העומד מאחורי גישה זו הוא החשש מיצירת "אפקט מצנן" והרתעת תובעים פוטנציאליים מהגשת הליכים ייצוגיים - מכשיר משפטי בעל חשיבות ציבורית.
עד היום, החריג המרכזי לכלל היה הגשת בקשת סרק בחוסר תום־לב, מקרים שבהם נטו בתי המשפט להחמיר בפסיקת ההוצאות. אלא שבפסק הדין הנוכחי, בית המשפט מציע להרחיב את שורת המקרים המאפשרים להעלות את רף ההוצאות לחובת המבקשים. המהלך מוסבר, בין היתר, לנוכח התופעה הגוברת של ריבוי הליכים ייצוגיים המוגשים לבתי המשפט.
22% מהתביעות מטיבות
לפי גישת בית המשפט, קיים חשש גובר מניצול לרעה של המכשיר הייצוגי, וזאת לצד עלייה חדה בהגשת תביעות המסתיימות ברוב המקרים ללא הטבה ממשית לחברי הקבוצה.
הנתונים בשטח מגבים את החשש: דוח של הצוות הבין־משרדי לבחינת חוק תובענות ייצוגיות העלה כי בין השנים 2016-2021, רק ב־22% מהתיקים שהסתיימו התביעה התקבלה או הסתיימה בתוצאה המטיבה עם הקבוצה המייצגת. לפי הדוח, הטלת הוצאות "סבירות והוגנות" היא כלי להפחתת תובענות המוגשות ללא עילה מבוססת.
לגישת השופט כשר, נתונים אלה מלמדים כי בעת הנוכחית קשה לטעון שקיימת "תת־הגשה" המצדיקה הגנה גורפת על כל בקשות האישור באמצעות פסיקת הוצאות מתונות. כשר אף לא שלל שהסיבה לריבוי הליכי הסרק נעוצה בדיוק באותה הלכה שהייתה נהוגה עד היום.
השופטת רונן הוסיפה פן לשינוי המדיניות, והסבירה כי פסיקת הוצאות גבוהות יותר במקרים המתאימים תעודד חברות שלא להתקשר בהסכמי פשרה המונעים משיקולי עלויות התדיינות בלבד, ובכך תסייע לניקוי השוק מתביעות לא ראויות. מנגד, קיים חשש מפני "אפקט מצנן". בשל פערי הכוחות והמידע המובנים בין הצדדים בתביעה ייצוגית, גם כיום נדחות תביעות מוצדקות מאוד רק משום שלמבקש אין די ראיות לביסוס העילה.
שינוי כיוון הדרגתי
דוגמה בולטת לכך היא תביעה שהוגשה נגד רשת מקדונלד'ס, בטענה כי אריזות הצ'יפס מכילות כמות קטנה מזו המוצהרת. אף שהתובע הראה כי כך הדבר במספר סניפים ובמקרים שונים, בית המשפט דחה את התביעה בקובעו כי לא מדובר בהתנהלות שיטתית אלא בתקלה נקודתית לכל היותר. במצב כזה, לפי הגישה החדשה, תביעה שייתכן שהיא מוצדקת ביסודה לא רק תידחה - אלא גם תשית על התובע הייצוגי עלויות כספיות כבדות.
ד"ר פלד מאוניברסיטת בר־אילן מסביר כי כבר כיום קיים אפקט מצנן בסוגי תביעות מורכבים, כמו בתחומי ניירות הערך או בתביעות המצריכות חוות־דעת מומחים יקרות. לדבריו, החלת הכלל החדש עלולה להוביל לאפקט כפול: "אם תובע ייצוגי לא יכול לממן הליך, ומאיימים עליו שאם יפסיד הוא יידרש לשלם הוצאות ריאליות - תביעות כאלה פשוט לא יוגשו בכלל".
גם בקרב עורכי הדין המייצגים תובעים ונתבעים מזהים את פוטנציאל השינוי. עו"ד רון דרור, שותף במשרד דרור־מנצ'ל המתמחה בליטיגציה ובתובענות ייצוגיות, מסביר: "אין ספק שזה נותן רוח גבית לערכאות הנמוכות שירצו להתנהג בצורה שונה ממה שהיה נהוג עד היום. מבחינת התובע הייצוגי, במשוואת הסיכוי־סיכון, ברור שההחלטה מייצרת היום סיכון משמעותי יותר לפסיקת הוצאות גבוהות".
עו"ד דרור מצביע על ההשלכות הפסיכולוגיות של המהלך: "השורה התחתונה היא שיש כאן נטייה שתאפשר לחברות הענק להגביר את הלחץ על התובעים. מדובר ב'חרב מתהפכת' של איום בהוצאות ברמה הפסיכולוגית - האם להגיש תביעה או לסגת ממנה".
לדידו, אין לשנות את האיזון כפי שקבע שופט המיעוט גרוסקופף, והוא אף מתריע מפני הקצנה: "אם יש סיכוי שיפסקו נגדך 800 אלף שקל, הוצאות ריאליות של תאגיד ענק, כמה תובעים יסכימו לאבד את ביתם בשביל ההליך?".
מהצד השני, חברות הנדרשות לא פעם להסכים לפשרות ולשלם סכומים לא מבוטלים רק כדי להימנע מניהול הליך יקר, מברכות על המהלך. "יש המון תביעות שהערך שלהן שלילי, ואנו צריכים להוציא אותן מהמערכת, הן פוגעות בעסקים קטנים", מסביר ד"ר פלד. לגישת החברות, הפסיקה משיבה את האיזון שנפגע בשל ניצול ההליך על־ידי "תובעים סדרתיים".
עו"ד נועם זמיר, שותף במשרד ש. הורוביץ, מדגיש את חשיבות פסק הדין בתיקון המצב הקיים: "בתובענות ייצוגיות נוצר מצב בלתי מאוזן. בפני חברות נתבעות עומד סיכון אדיר של מיליוני שקלים, ומנגד, עד היום הן יכלו במקרה הטוב לזכות בהחזר הוצאות סמלי בלבד. פסק הדין מעביר מסר על שינוי כיוון הדרגתי ומידתי, וזאת בהמשך למסקנות הדוח הבין־משרדי שבחן את ההסדרים בחוק".
