מתקן הפקה בשדה הגז שנסגר בחרונינגן, הולנד / צילום: Reuters, Michael Kooren
שדה הגז בחרונינגן היה יכול להיות המענה המושלם למצוקת האנרגיה הנוכחית של אירופה. עם עתודות מוערכות של כ־450 BCM (מיליארד מטר מעוקב), עם תשתיות הפקה מוכנות וצינורות פרושים למדינות שכנות, השדה ההולנדי היה יכול להחליף את האספקה הקיימת מקטאר למשך 30 שנה לפחות, בשיעורי היבוא הקיימים כיום, בלי צורך בהובלה ופריקה יקרה ממיכליות. אבל השדה נסגר. בעקבות מאות רעידות אדמה קטנות שאיימו על כפרים ובתים באזור מאז שהחלה ההפקה, הממשלה ההולנדית ולאחר מכן בית המשפט במדינה חתמו את גורלו. הממשלה החדשה שהוקמה בהולנד הודיעה בשבועות האחרונים כי לא תחדש את ההפקה בו.
● המדינה ש"השפילה" את טראמפ והנקמה שמגיעה כעת
● המדינה שרוצה להפוך לצבא החזק באירופה עד 2039
בימים אלו, שבהם אירופה נאבקת שוב עם משבר אנרגיה שמאיים להידרדר למשבר כלכלי, שדה הגז ההולנדי שנסגר מזכיר לרבים כי חוסר העצמאות האנרגטית של היבשת היא תוצאה של החלטות דוגמת זו של הממשלה ההולנדית, ולא רק כורח המציאות.
התפיסה משתנה והיבשת חוזרת לדלקי מאובנים
למעשה, אירופה מייבאת דלקי מאובנים לא רק כי אין לה בשטחה בארות נפט גדולות, שדות גז נרחבים או מכרות פחם. להפך, אירופה בחרה לייבא דלקי מאובנים כחלק מאסטרטגיה שנועדה לעבור בהדרגה לאנרגיות ירוקות משיקולי סביבה ואיפוס פליטות פחמן דו־חמצני, וגם להוזיל את עלויות האנרגיה שלה כתוצאה מרכש תחרותי ברמה הגלובלית. מתוך הסתכלות לעתיד, החליטה היבשת כבר לפני כעשור לא לפתח פרויקטים עתידיים של דלקי מאובנים, ולהשקיע בעיקר בחזון של אנרגיה ירוקה וזולה.
אבל לאט־לאט, ובשל העובדה כי היבשת ניצבת שוב, בפעם השנייה בתוך ארבע שנים, בפני מצוקת אנרגיה חריפה, תפיסה זו מתחילה להשתנות.
המהפכה הירוקה אינה נזנחת, ובעבור רוב הממשלות ביבשת המשבר במפרץ הפרסי הוא הוכחה נוספת לכך שרק אנרגיית שמש ורוח (וגם אנרגיה אטומית) יהפכו את היבשת לריבונית מבחינת ייצור האנרגיה שלה. אך במקביל, הולנד וגרמניה מפתחות שדה גז חדש באזור לא מיושב, יוון מתניעה חיפושי גז במים הכלכליים שלה, דנמרק מאריכה רשיונות חיפוש לנפט ולגז עד לשנת 2050 ובבריטניה גובר הלחץ על הממשלה לקדוח שוב בים הצפוני.
נכון להיום, אירופה מייבאת את רוב האנרגיה שלה. הנפט מגיע מארה"ב, מקזחסטן, מלוב, מנורבגיה ומעוד שורה של ספקיות קטנות יותר. הגז הטבעי מגיע מנורבגיה ומאלג'יריה. הגז המונזל מגיע בעיקר מארה"ב, מרוסיה ומקטאר.
פחות מ־10% מאספקת דלקי המאובנים של האיחוד האירופי מגיעים ממדינות המפרץ הפרסי, אבל בגלל מנגנוני התמחור הנוכחיים - שנועדו להפוך את השוק לתחרותי יותר - אירופה משלמת בימים אלו כ־60% יותר על אנרגיה מאשר לפני המלחמה. במונחים כספיים, חישבה הנציבות האירופית, מדובר ב־23 מיליארד אירו נוספים (עד לתחילת החודש) "ללא כל מולקולה נוספת של אנרגיה".
הגמילה מהגז והנפט הרוסיים, שלא הסתיימה לחלוטין, הוחלפה בתלות בארה"ב ובשורת מדינות אחרות, וכרוכה בתשלומים גבוהים בזמני משבר.
חלוצת אנרגיית הרוח מחלקת רשיונות קידוח
כך, התמריץ להפיק באופן עצמאי דלקי מאובנים הולך וגובר. דנמרק, למשל, אחת מחלוצות איכות הסביבה ושימוש באנרגיית רוח, הודיעה בחודשים האחרונים כי היא מתכוונת לחלק או להאריך רשיונות קידוח לנפט ולגז בחלקים בים הצפוני שנמצאים במים הכלכליים שלה עד שנת 2050, עשרים שנה יותר מאשר מה שתיכננה לעשות.
"הייתי מעדיף שאירופה תוכל להסתפק באנרגיה ירוקה", אמר שר האקלים הדני היוצא לארס אגארד בסוף פברואר, "אבל המציאות שונה, ואני מאמין ביסודו של דבר שעדיף לאירופה לקבל גז מדנמרק מאשר ממדינות מחוץ ליבשת שלנו".
דנמרק יכולה להסתכל בקנאה על נורבגיה, שמוצאת את עצמה בתפקיד תחנת הדלק האירופית ומוגדרת כעת כמדינה העשירה ביותר בעולם בשל כך. נורבגיה כבר הגבירה בשנים האחרונות את העברת הגז הטבעי שהיא מפיקה בצינורות לבריטניה ולגרמניה, וכעת היא גם נהנית מהמחירים המוגברים של הסחורה בשל הנסיבות הגיאופוליטיות.
במקביל, גרמניה והולנד משתפות פעולה בהפקת וחיפושי גז באזור בלתי מיושב המשותף למדינות בים הצפוני. "הסכמנו שוב להאיץ את הגברת הפקת הגז בים הצפוני", אמר ראש ממשלת הולנד החדש, רוב ייטן, לאחר פגישה עם קנצלר גרמניה פרידריך מרץ בחודש שעבר. משרד ראש הממשלה הבהיר לאתר "פוליטיקו" כי "הולנד מחויבת לחלוטין להפסקת השימוש בדלקי מאובנים... אבל אנו מכירים בכך שהמעבר מורכב וארוך. המציאות היא שאנחנו עדיין זקוקים לדלקי מאובנים מכיוון שאין עדיין מספיק חלופות ארוכות טווח".
לחץ כלכלי על בריטניה, חשבון נפש בגרמניה
ההחלטות הללו לגבי הים הצפוני, וההפקה המתמשכת של נורבגיה משדות גז בו, מציבות את הממשלה הבריטית - שגם לה שטחים נרחבים בעלי פוטנציאל באזור זה - תחת לחץ כלכלי. סוגיית יוקר המחיה ומחירי האנרגיה היא בראש סדר היום בממלכה המאוחדת, והבריטים משלמים על חימום יותר מאשר בכל מדינה אירופית אחרת. נכון לעכשיו, הממשלה הנוכחית מחויבת יותר מהשמרנים למדיניות ירוקה, ושר האנרגיה אד מיליבנד התבטא באופן חד משמעי בחודשים האחרונים בעד מעבר לאנרגיה ירוקה. אבל הלחץ עליו לאפשר קידוחים חדשים באזור הולך וגובר.
המדינה המבצעת ככל הנראה את חשבון הנפש הכבד ביותר בימים אלו היא גרמניה, שבה מחירי האנרגיה הם השניים בגובהם ביבשת ותהליך של דה־תיעוש משנה מן היסוד את הכלכלה. ההחלטה לפני כ־15 שנה לסגור את תחנות הכוח הגרעיניות במדינה, הודה הקנצלר הנוכחי פרידריך מרץ, הייתה "טעות היסטורית". מומחים מסבירים כי לא ניתן להפעיל אותן מחדש, אך בלחץ הציבור החליטה המפלגה השמרנית לבדוק את הסוגייה בוועדה מיוחדת.
לצד שדה גז בים הצפוני המפותח ביחד עם הולנד, שינוי הגישה הגרמני מתבטא בכך שאפילו טכנולוגיית הפראקינג, שהפכה את ארה"ב למעצמה מפיקת נפט וגז, נשקלת כעת בגרמניה, אחרי שבפועל הוצאה מחוץ לחוק בעשור האחרון. "הצעד הבא שלנו יהיה פראקינג", הבטיח מרקוס זדר, העומד בראש האיחוד הנוצרי־סוציאליסטי מבוואריה, שותפה בקואליציה.
אפילו צרפת, שמנסה לרכוב על מצוקת האנרגיה ולייצא לאירופה את הטכנולוגיה והניסיון שלה בשימוש בכורים גרעיניים (שאינם כרוכים בפליטת גזי חממה) לצורך הפקת חשמל, אישרה מוקדם יותר השנה קידוחי וחיפושי גז ונפט בטריטוריות שלה מחוץ לאירופה, בשם הניסיון ליצור "אספקה בטוחה" של אנרגיה.
ככל שהמלחמה תתארך והמחירים יישארו גבוהים, אירופה עשויה להתמקד בפתרונות מבית לבעיות שהופכות לקריטיות עבורה.