טל בן פורת ואביב חצבני, בפאנל משותף / צילום: שלומי יוסף
כ-35 אלף טון תפוחי אדמה בשנה, שמגודלים על ידי 19 חקלאים, הם רק חלק ממערך רחב יותר של תעשיית המזון בדרום, הכולל מפעלים, שרשראות אספקה ואלפי עובדים. בפאנל "תעשייה כמנוע צמיחה" בשיחה עם כתבת גלובס שירה ספיר בוועידת הדרום לעסקים של גלובס דנו טל בן פורת, מנכ"לית חטיבת המלוחים בשטראוס, ואביב חצבני מנהל איגוד תעשיות המזון בהתאחדות התעשיינים במבנה הענף, באתגרים התפעוליים והכלכליים ובתנאים שבהם פועלת התעשייה באזור.
● ועידת הדרום לעסקים | "ב-7 השנים האחרונות נתיבות הכפילה את עצמה. אנחנו משקיעים בתעשייה ונבנה בית חולים, לא יעזור כלום"
● ועידת הדרום לעסקים | דמרי: "חזיתי את עליית המחירים בדרום לפני 15 שנה - אמרתי לכולם: תקנו, זה יהיה שווה הרבה"
לשטראוס בדרום יש שלושה מפעלים: שניים בנגב המערבי, מפעל המלוחים בשדרות ומפעל ביד מרדכי, והמפעל ביטבתה. "כל זה חלק מאקו-סיסטם שלם עם מרכזים לוגיסטיים" מסבירה בן פורת. "מדובר במסה של עובדים - אלפי עובדים. אנחנו גאים להיות כאן, בין היתר בגלל הקרבה לחומרי הגלם - תפוחי אדמה. לפפסיקו יש מדד איכות עולמי, ותפוחי האדמה כאן נמצאים בטופ 5 בעולם, בזכות האקלים והחקלאות המתקדמת. חשוב לנו גם להיות חלק מהקהילה ומהאזור".
"המפעל לא עוצר, גם בזמן מלחמה"
איך מתפעלים מערך כזה בתקופה של שנתיים וחצי של מלחמה?
"לצערנו אנחנו מתורגלים", אומרת בן פורת. "אנחנו מסתכלים על שני צירים: הציר של הרציפות העסקית והציר של האנשים שהם שלובים אחד בשני. מלבד ארבעה ימים אחרי 7 באוקטובר שהמפעל בשדרות היה סגור, כל התקופה הזו המפעל לא עוצר, כמובן למעט סופי שבוע. הוא עובד כל הזמן. וזה קודם כל באמת בגלל הסיפור הזה של האנשים, שאנחנו מופתעים ונדהמים ממנו כל פעם מחדש. לא משנה מה, אחוזי ההתייצבות כל בוקר באמת יוצאי דופן. ומעבר לזה, זו תקופה של חוסר ודאות, וככה צריך לנהל את העסק: הערכות מצב, בעצם בחינה של כל שרשרת הערך, ולהבין איפה הפעם יהיו האתגרים, אם זה חומרי גלם, חומרי אריזה, ייבוא. ובעצם כל הזמן לבנות תוכניות אלטרנטיביות, תוכניות מיתון סיכונים. אנחנו מאוד גמישים ויודעים לחשוב ככה.
"אנחנו ממשיכים להחזיק את המשימה הזאת, שהיא משימה לאומית: של לספק מזון, לא משנה אם זו שקית תפוצ'יפס או כל מוצר אחר, גם בזמן מלחמה. ודיברנו על זה גם קודם - הסיפור הזה שאנשים קמים בבוקר, הולכים למכולת ויודעים שהמוצרים יהיו שם. זו המשימה, וככה אנחנו עומדים בה גם בתקופות האלה".
"שקל חזק זה נזק"
לצד האתגרים, חצבני הסביר כי להתחזקות השקל ביחס לדולר השפעה מכרעת על התעשייה. "שנייה לפני תעשיית המזון, שקל חזק זה נזק לאורך זמן. כשאתה מרוויח בדולרים וההוצאות שלך בשקלים, היכולת שלך להתחרות בסביבה נפגעת. נכון שתעשיית המזון היא יותר מוטת שוק מקומי, אבל יש גם כאלה שמוכרים לשוק הבינלאומי - בשר מעובד, תוספי תזונה. מצד אחד שער הדולר נותן להם בראש, ועל זה תוסיף גם מגבלות כמו מכסים - והיכולת להתחרות נפגעת.
"מצד שני, כשמסתכלים על שער הדולר צריך להבין שיש כאן תמונה מורכבת. זה לא רק הדולר. יש מחירים גלובליים של חומרי גלם שלפעמים עולים ולפעמים יורדים ויש גם סט שלם של עלויות בשקלים: נדל"ן, רגולציה ועלויות עובדים, שאנחנו רוצים שיתפרנסו ויוכלו לקנות את מה שהם צריכים. התעשייה מתנהלת בתוך המורכבות הזו בצורה אחראית, אבל התנודות בשער הדולר הן בהחלט אתגר עבור התעשיות המייצרות". בסוף, שקל חזק זה נזק ארוך טווח לכלכלת ישראל. אם כל הדברים האלה יתממשו, זה אומר שחברות יצטרכו לקבל החלטות כולל אם להעביר פעילות לחו"ל. והמשמעות של זה היא גם עלייה ביוקר המחיה".
למה מחירים עולים מהר, אבל לא יורדים?
"בתוך חוקי תחרות והגבלים יש שני עולמות, לא הספקים קובעים את המחיר, זה הקמעונאים מאז 2011 זה לא מדויק להסתכל על משתנה אחד. בדרך כלל לוקחים משתנה אחד היום זה שער הדולר, ומחר זה חומר גלם אחר - ושואלים למה המחירים לא יורדים. אני אקח את כולנו לתקופה שכולנו קצת שוכחים - תקופה של שני משברים כלכליים, ואני שם רגע בצד את המלחמה שלנו. כשראינו את העלויות משתוללות באוויר, מדפים ריקים באירופה ומחירים גבוהים בכ-25%, מישהו יודע בכמה עלו המחירים בתקופת הקורונה במדינת ישראל? כחצי אחוז. זה אומר שכל שרשרת הערך יצרנים, יבואנים וחקלאים נהגו באחריות".
"כשאתה מסתכל על שינויים כאלה ואחרים, וזה רלוונטי גם לשער הדולר, אתה קודם כל רוצה לייצר ודאות תזרימית. אתה מגדר את עצמך ומסתכל לאורך זמן, וכשאתה רואה שהשינויים הופכים לקבועים - אז רואים השפעה של עדכון מחירים כלפי מעלה. מתקופת המחאה החברתית בשנת 2011 ועד היום, בכמה עלו מחירי המזון במדינת ישראל? קצת למעלה מ-28%. בכמה העלו יצרני המזון את המחירים שלהם? 10%-12%. ודבר אחד נוסף - ובטח נדבר על זה בהמשך - מה עשו ואיך עשו רפורמות. אבל בסוף הצרכן הולך לסופר ועושה את הקניות שלו, וזה עולם הרבה יותר רחב מהשאלה הזו".
"אין השקעה תקציבית אמיתית בתעשייה"
טל, איך מושכים עובדים כשכולם רוצים הייטק?
"זה כיף לבוא לעבוד במזון, שאתה חלק מהיצירה שלו וכולם רואים אותו בסופר, ואתה יודע שאתה חלק ממנו. אבל מעבר לזה, אנחנו במסע מתמיד של מעבר של המפעלים ליותר אוטומטיים, לטכנולוגיות מתקדמות יותר. אנחנו כל הזמן מציעים משרות שהן יותר ויותר מעניינות - פחות לא מיומנות ויותר מיומנות. כשהעובדים מגיעים, הם יודעים לשרטט מסלול קריירה - ממש לצייר להם אופק של לאן אפשר להתקדם ומה אפשר לעשות בתוך הארגו" .
"אנחנו מכשירים עובדים בתוך המפעל, וגם בחו"ל. יחד עם השותפים שלנו בפפסיקו אנחנו עושים הכשרות, וזה מאוד חשוב. יש גם שיתופי פעולה עם מכללות ועם רשויות מקומיות, כדי לבנות תוכניות התמחות. יש הרבה מאוד הצעות ערך - גם בתחום הניהול וגם בתחום התעשייה - וזה תחום שרק הולך ומתפתח. אני חושבת שזו רק ההתחלה של הדבר הזה".
איך מתמודדים עם עובדים שעברו טראומה מאז 7 באוקטובר?
"ברור לנו שהם עברו טראומה. אנחנו עובדים בגישת "אני רואה אותך" - מכירים כל עובד ואת מצבו. יש סדנאות חוסן ומענים אישיים. הקהילה חשובה מאוד, וגם השגרה. זה תהליך ארוך ומתמשך. גם למשמעות יש תפקיד - להיות חלק מתעשיית המזון נותן תחושת שליחות".
אביב, יש סיכוי שיוקר המחיה ירד?
"זו החלטה בסופו של דבר. צריך להסתכל על יוקר המחיה בטווחים של 3, 5, 7 ו-10 שנים. אם שואלים האם ישראל מדינה יקרה - התשובה היא כן. אני אחזיר את זה בשאלה: כמה רפורמות בתחום המזון קודמו בשנים האחרונות? הייתה כוונה לבצע 11 רפורמות, ובפועל קודמו רק 8. כלומר, כל שנה וחצי מתחילה רפורמה חדשה, בהיקפים של מיליארדים. מאז 7 באוקטובר כמעט לא קודמו רפורמות. למשל רפורמת "מה שטוב לאירופה", בעלות של כ-2 מיליארד שקל, רפורמת החלב, שבינתיים הוחלט לא לקדם, וגם בתחום המיזוגים בענף כמעט ואין התקדמות".
"בסיטואציה של מלחמה, יש מנגנון שמקשה על התעשייה להתפתח. כשמסתכלים על מה כן נעשה, יש כמה בעיות שעולות: יש גישה של "לייבא את עצמנו לדעת", במקום לחזק תעשייה מקומית, אין השקעה תקציבית אמיתית בתעשייה, המדינה לא רואה בזה השקעה ונותנים הקלות רגולטוריות לייבוא בלבד. והדבר אולי הכי קריטי - אם רוצים להיות כמו אירופה, צריך להיות כמו אירופה באמת, ולא לעשות "צ'רי פיקינג".
"באירופה חקלאים מקבלים תמיכה ישירה מהמדינה. אם רפתן צריך למכור חלב ב-2 שקלים כדי להרוויח, והמדינה רוצה שהמחיר יהיה 1.30- היא משלימה לו את ההפרש. בישראל, מעבירים את העלות לצרכן. ככה לא מטפלים ביוקר המחיה. אם רוצים לטפל בזה לאורך זמן, זה אפשרי, אבל צריך להיות אמיצים ולהשקיע כסף. גם בהשקעות - ההיקף נמוך מאוד: כ-15 מיליון שקל מתוך 1.5 מיליארד להשקעה באוטומציה ופריון. זה לא מזיז את המחט. צריך שינוי משמעותי".
*** גילוי מלא: הוועידה מתקיימת הודות לשיתוף-פעולה עם קבוצת שטראוס, בנק לאומי ועיריית נתיבות, בחסות דיפלומט, מפעל הפיס ורדיו דרום, ובהשתתפות תגלית ומקורות.