שר האוצר בצלאל סמוטריץ' / צילום: נועם מושקוביץ', דוברות הכנסת
"התנ"ך של הממשלה" - כך כינו בעבר את הספר עב־הכרס המפרט את תוכניות העבודה השנתיות. שם פורסמו בפומבי יעדים אמפיריים שמשרדי הממשלה התחייבו להם, ואפשר היה לעקוב בזמן אמת אחר עמידתם בהם.
● מבקר המדינה: ריבוי המשרדים עושה נזק אדיר ופוגע בעבודת הממשלה
● סוף לדלתות המסתובבות? הכללים החדשים על הדירקטורים בחברות הממשלתיות
די במבט קצר בפרק תוכניות העבודה של משרד האוצר ל־2026, הפותח את הספר בן 900 העמודים שפרסמה הממשלה ביום שלישי, בחלוף כמעט מחצית מהשנה - כדי להבין שבמשרד בראשות שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא לקחו את העבודה ברצינות. תחת כותרות מבטיחות כמו "הורדת יוקר המחיה" או "שיפור מדדים פיסקליים", מציגים באוצר תוכניות לא עדכניות שכבר נגנזו, מצניעים רפורמות שלא נוח להציג - ובעיקר מתחמקים מלנקוב ביעדים ממשיים.
הסוגיות הקיימות נעדרות
תוכנית האוצר נפתחת בהקדמה של סמוטריץ': "יוקר המחיה אינו גזירת גורל", הוא מבשר כעבור שלוש וחצי שנים בתפקיד, "ואנו מחויבים לפעול בנחישות כדי להוריד מחירים". איך, בעצם? "התוכניות הכלכליות לשנת 2026 מתמקדות בהגברת התחרות ובפירוק חסמים המכבידים על המשק", מפרט מנכ"ל האוצר היוצא, אילן רום. "ביניהן, השינוי העמוק במשק החלב, הקמת שדות תעופה משלימים, רפורמת הבנקים הקטנים, הקמת מאגר אשראי לעסקים".
הבעיה: מבין ארבע תוכניות הדגל הללו, שלוש נפלו ופוצלו מחוק ההסדרים של תקציב 2026 כבר לפני חודשים, חלקן בגלל התנגדויות הייעוץ המשפטי, אחרות בגלל לחצי המגזר העסקי בכנסת. פתיחת משק החלב נגנזה בהכרעת ראש הממשלה בנימין נתניהו. פרויקט נמל התעופה הנוסף ימשיך להתעכב גם השנה. הקמת מאגר האשראי הושמטה ברגע האחרון מחוק ההסדרים. באוצר מנסים להחיות אותה בנפרד, ובשבוע הבא יתקיים דיון בוועדת הכלכלה, אך ניסיון העבר מלמד שתוכניות מפוצלות מתקשות לעבור.
חץ למטה במקום מספר
נתבונן ב"מדדים המרכזיים" של האוצר. הראשון ברשימה: צמיחה ריאלית בתמ"ג לנפש - אינדיקטור חשוב לרמת החיים והפריון. אחרי דשדוש בתוצר לנפש מאז ה־7 באוקטובר 2023, מה היעד? 3%? 4%? אין לדעת. כל מה שמופיע במסמך הוא חץ שפונה כלפי מעלה. כך לאורך כל הרשימה: "שיעור הביצוע של תוכניות תקציביות"? חץ למעלה. "השגיאה הממוצעת בתחזיות הצמיחה"? חץ למטה. אלה לא יעדים, אלא התפקיד הרגיל של המשרד.
גם פירוט "תחומי העיסוק המרכזיים" לא ברור: "הגדלת שיעור התעסוקה", "הוזלת מחירי הדיור", "הגדלת הפריון הממוצע". איך? מתי? לא מוסבר. רק בסוף הפרק, כנספח, צורפה רשימת משימות - צבר צעדים פתוחים, כמו פרסום דוח המלצות הצוות לבחינת ארביטראז' רגולטורי במכשירי חיסכון, או קידום החקיקה בנושא האיגוח בבנקאות.
יעדי האוצר האמיתיים לא כתובים בספר. למשל, מה מתכנן ראש אגף התקציבים, מהרן פרוזנפר, ברפורמה הפנימית שאמורה לצמצם את הסיכומים התקציביים הבלתי שקופים ולהעניק יכולות עצמאיות למשרדי הממשלה? וכיצד מתכוונים החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו והיועץ המשפטי דודי קופל להתמודד עם בג"ץ "יש עתיד" על העברות הכספים בכנסת, המערער על שיטות העבודה באוצר? אלה לא מקבלים ביטוי בתוכניות הרשמיות.