מדוע נשים מקבלות עשרות אחוזים פחות בפנסיה / איור: אלישע נדב
א' (75), בעלת שורה של תארים במדעי הרוח והחברה, פרשה בגיל 62 לגמלאות ממשרה ניהולית בה הגיעה לשכר של כ-20 אלף שקל בחודש. קצבת הפנסיה שלה היום עומדת על כ-4,000 שקל ברוטו לחודש. בעלה ד' (77), הנדסאי שפרש לפני עשור מחברה ממשלתית מובילה השתכר כ-16,000 שקל - נהנה כיום מפנסיה של כ-15,500 שקל ברוטו (כ-14,200 שקל נטו).
● המגבלה של אנבידיה שהפכה למכרה זהב לחברות הישראליות
● המהנדס שעבר מטיפול בסרטן לעולם השיווק - ופיתח כלים שיעזרו לכם להישאר רלוונטיים
● האב נקלע לקשיים, היא עבדה כנערה - וכיום מובילה חברת מכשירי סלולר להכנסות שיא
● כוח המשיכה של ליאו מסי
"בעלי עבד ברצף מאז שחרורו מהצבא ומגיל 32 גם באותו מקום למשך 35 שנה", מסבירה א' את הפער. לגבי הקצבה הנמוכה במיוחד שלה היא אומרת, "זה במידה רבה באשמתי, בחרתי בעבודות שיאפשרו לי לגדל את הילדים שלי, עברתי בין עבודות והרווחתי הרבה שנים פרוטות".
לא מדובר בזוג יוצא דופן. פערי הצבירה לפנסיה בין גברים לנשים בישראל מתגלים כדרמטיים במיוחד, ומגיעים אחרי גיל 67 ל-32% בצבירה. זה מתחיל מפער השכר בין גברים לנשים בישראל, שהוא מהגבוהים במדינות ה-OECD, ולא הצטמצם משמעותית בשנים האחרונות (21% בשכר החציוני ב-2022, הרביעי בגובהו ב-OECD).
לפי מרכז אדוה, הפער בשכר החודשי הממוצע בין נשים לגברים בישראל עמד בשנת 2022 על 34%. הוא נותר יציב בעשור האחרון.
וכשהפער בשכר גדול, כך גם ההפקדות לפנסיה. בגיל 54-50 ההפרש בצבירה לפנסיה בין גברים לנשים כבר עומד על יותר מ-100 אלף שקל, פער אדיר של 25%. אם לא די בכך, כשמגיע גיל הפרישה, עבור נשים הכסף שנצבר מחולק על פני יותר שנים - הן גם פורשות בגיל צעיר יותר וגם בממוצע חיות עד גיל מבוגר יותר מגברים.
"לא הייתי יכולה להתקיים לבד מ-4,000 שקל"
למה זה קורה? סיפורם של א' וד' הוא הצצה למציאות של גברים ונשים רבים המובילה אל הפער. הם התחתנו כש-א' הייתה סטודנטית, בת 22 בלבד, ולאחר כשנתיים נולד בנם הבכור. "בחרתי בחירה מודעת לגדל את הילדים שלי. אז הרבה שנים עבדתי מהבית כפרילנסרית והרווחתי מעט מאוד", היא מספרת. "בהמשך, כשהילדים קצת גדלו לקחתי משרות חלקיות כדי שאוכל לאסוף אותם מהגנים ובתי הספר. אז נדתי ונעתי בין כל מיני עבודות, החלפתי חברות שהיו בהריון ובחרתי רק עבודות שיתאימו לצורך שלי לגדל את ילדיי".
באותה תקופה ד' עבד ברצף ופיתח את הקריירה. רק בגיל 38, כשהילדים כבר גדלו, החליטה א' לפצוח בקריירה אמיתית. היא למדה תואר נוסף, והתקבלה למשרד ממשלתי. "לא אשכח שאחת העובדות אמרה לי שאני עם כמה תארים מקבלת שכר שמקביל לשכר של המנקה", היא נזכרת. אבל לא היו לה ברירות רבות. בגיל הזה, ללא רקורד תעסוקתי, נדרשה א' לייצר ניסיון בתחום החדש שבו בחרה.
"בגיל 40 פלוס עברתי למקום העבודה שהיה הבית שלי עד הפרישה והתקדמתי שם בתפקידים", היא מספרת. "הרווחתי סביב ה-12 אלף ברוטו לאורך שנים, עד שהגעתי למשרת ניהול ואז כבר הרווחתי למעלה מ-20 אלף שקל ברוטו. כיוון שזה היה לכמה שנים בלבד לקראת הפנסיה זה לא השפיע מאוד על הצבירה שלי".
בשורה התחתונה, כמו נשים רבות אחרות, א' הייתה מתקשה להתקיים מקצבת הפנסיה שלה בלבד. "סכום הפנסיה שלי פלוס הקצבה שאני מקבלת מביטוח לאומי, שעומדת על 2,500 שקל בחודש, זה כלום", היא מודה.
"קנס האמהות מסביר מחצית מהפער בשכר"
"זה קודם כל מתחיל מפערי השכר שממנו מפקידים לפנסיה - וזו נקודת פתיחה פחות טובה לנשים", מסביר תומר ורון, היועץ הפיננסי של חברת הפינטק רייזאפ. ורון ניתח לאחרונה את דוחות 2025 של קרנות הפנסיה הגדולות (לא כולל כלל) ואת ממצאיו פרסם ברשת X (טוויטר לשעבר).
מיכל היימן, מנהלת מחלקת פנסיה ברשות שוק ההון, מסכימה: "אפשר בטעות לחשוב שנשים יודעות פחות על הפנסיה שלהן, פחות מעורבות או שיש בעיה בשוק הפנסיה לגבי נשים. אבל הסתכלות על הנתונים מעלה שהפער בפנסיות רובו ככולו הוא נגזרת ישירה של פערי השכר בשוק העבודה, וזו כבר בעיה לאומית מהמעלה הראשונה".
"בממוצע, נשים עובדות פחות שעות מגברים, ונמצאות לעיתים קרובות יותר במשרות חלקיות יותר", מציינת ד"ר לילך לוריא, ראשת החוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב. "כשנמצאים במשך תקופות של אמהות מחוץ לשוק העבודה או במשרות חלקיות - מפרישים מעט לפנסיה. בנוסף, כמובן, השכר של נשים הוא בממוצע נמוך מזה של גברים, שנובע מפערי מקצוע והשכלה, אבל לא רק".
מחקרים מהעולם מצביעים על מספר סיבות לפער, כשהראשית היא בחירת מקצועות שונים. גברים, בממוצע, נוטים לעבוד במקצועות עם הכנסה גבוהה, ונשים נוטות ללכת למקצועות עם הכנסה נמוכה יותר. כך למשל, לפי נתוני הרשות לחדשנות, גברים הם כשני שליש מהמועסקים בהייטק, אך רק 18% מהמורים.
לכך מצטרפים היקפי המשרה השונים וגם "קנס האמהות", שמשמעותו ירידה בהכנסה ובקידום עם לידת הילדים, המצריכה לא פעם נשים להורדה בהיקפי משרה, חזרה מאוחרת לשוק העבודה, העדפה לעבוד קרוב לאזור מגוריהן ואף עיכובים בקריירה בשל היעדרות בזמן חופשת הלידה.
ב-2021 חישבה הכלכלנית הראשית באוצר דאז, שירה גרינברג, כי אמנם בתחילה מרוויחים גברים ונשים סכומים קרובים יחסית, אך מיד לאחר לידת הילד הראשון הכנסתן של יהודיות שאינן חרדיות צונחת בחדות, וגם עשור לאחר מכן היא נמוכה בכ-28% ביחס לגברים. "קנס האמהות בישראל מסביר כמחצית מהפער המגדרי בהכנסה מעבודה", מציין המחקר.
ורון והיימן מצביעים על פער נוסף בצבירה - נשים שמאריכות את חופשת הלידה לא תמיד מפקידות לחיסכון פנסיוני מעבר לשלושת החודשים שבתשלום. בישראל, שבה שיעור הפריון הכולל עמד ב-2024 על 2.87 ילדים לאישה, כפול מממוצע ה-OECD - מדובר בפרקי זמן לא קצרים בכלל. ככל שלידת הילדים מתרחשת מוקדם יותר, נוצר הפסד גדול יותר של כסף, שהיה יכול להיות מופקד מהשכר ולצבור תשואה וריבית דריבית במשך שנים.
ורון, שהוא גם בעל הפודקאסט "הכסף של החיים עצמם" ומחבר הספר "ככה לוקחים משכנתא", מצא בבדיקה שערך כי כך בהמשך המסלול, בגיל 54-50 בו הצבירה הממוצעת בשיאה, גברים מספיקים כבר לצבור 537 אלף שקל בממוצע, בעוד נשים מגיעות ל-398 אלף שקל בלבד.
עם זאת, הוא מסייג: "בישראל החלה מדיניות פנסיה חובה רק משנת 2008. כך שמי שנכנסו מאז לשוק העבודה צפויים לצבור הרבה יותר. וכמובן, לרבים בשכבות הגיל הגבוהות יש אפיקי חיסכון חלופיים, כמו ביטוחי מנהלים, קרנות השתלמות וקופות גמל להן הפקידו - והן אינן נכללות בבדיקה".
י' ו-א' (67) נפלו לסטטיסטיקה שלפני חוק הפנסיה, שחייב מעסיקים להפקיד לכל עובד כספים לביטוח פנסיוני, ולא הפרישו לאורך שנים כספים לקרן. "בתחילת הנישואים אשתי עבדה כמזכירה במשרד האוצר ואחר-כך כמזכירה במפעל, אבל כשהילדים נולדו היא עברה להיות מטפלת בילדים הקימה גנון וצהרון, ומאותו הרגע במשך 10 שנים נפסקו ההפרשות שלה לפנסיה", מתאר י'. "רוב האנשים לא מודעים מספיק לחשיבות של הצבירה לפנסיה עד שזה מאוחר מדי. בגיל 40 זה נראה לך מעבר להרי החושך, וזו טעות גדולה".
המסלול הזה הוביל לכך שכשהגיע יום הדין, הפנסיה של א' הסתכמה בסכום זעום. "פדינו את הסכום בבת אחת כי כל הצבירה שלה הייתה כמה אלפי שקלים בודדים. היום אני מצטער שלא העסקתי אותה באיזו משרה חלקית אצלי בעסק ואז הייתי מפריש לה לפנסיה".
י' מספר כי היום הוא מושך חלק מכספי הפנסיה שלו לטובת המחייה שלו ושל א' וממשיך לעבוד גם בגיל פנסיה כדי להבטיח את עתידם הכלכלי. "גם בפנסיות שלי היו טעויות, למשל, בשנות ה-80 מכרו לנו ביטוח מנהלים. אמרו לנו יש משהו מדהים, ומכרו לנו פוליסה עם עמלות מאוד גבוהות. למזלי סוכן ביטוח ייעץ לי לפתוח גם פנסיה".
פורשות מוקדם, חיות יותר: מלכוד הקצבה
גם אם י' היה דואג להפרשות הפנסיה של אשתו, היא כנראה הייתה עדיין מסתפקת בקצבה נמוכה משלו - זאת כיוון שהשאלה היא לא רק כמה כסף נצבר במשך השנים, אלא גם מה משך הזמן שבו מנצלים אותו לאחר הפרישה - ומכאן נגזרת הקצבה החודשית בפנסיה.
תוחלת החיים של נשים בישראל עומדת על כ-86 שנים, לעומת כ-82 אצל גברים, כלומר ארבע שנים יותר. אך גיל הפרישה הפוך: גברים זכאים למשוך את הפנסיה שלהם החל מגיל 67. גיל הפרישה לנשים נמצא בתהליך העלאה הדרגתי ל-65 (ילידות 1970 ואילך), אך כיום עומד על 63. כלומר, נשים שפורשות היום יבלו בממוצע שמונה שנים יותר בפנסיה מאשר גברים.
עד הרפורמה בתקופת ממשלת בנט-לפיד נשים בישראל פרשו בגיל 62. גיל פרישה נמוך יותר לנשים כבר אינו הנורמה בעולם וקיים רק בתשע ממדינות ה-OECD. חלק מהסיבה לדחיפה להעלאת גיל הפרישה לנשים היא שהן מקבלות פחות זמן לצבור לפנסיה, ויש להן יותר זמן לנצל אותה, מה שמתרגם לקצבה נמוכה יותר.
הדבר בא לידי ביטוי ב"מכפיל" שניתן לגברים ולנשים עם הגעתם לגיל פרישה. כך למשל, לצורך הדוגמה, במסלול מסוים באחת מקרנות הפנסיה, ההון שצבר גבר בן 67 יתחלק ב-201.8, וזה של אישה בת 63 יתחלק ב-221.8. אם נניח ששניהם צברו מיליון שקל, הגבר יקבל קצבה חודשית של 4,995 שקל ואילו האישה 4,509 שקל בלבד. פער נוסף של כמעט 10% מעבר לצבירה, שגם בה כאמור יש פערים ניכרים.
למעשה, העובדה שחברות הפנסיה משתמשות בלוחות תמותה (המעריכים כמה שנים בממוצע נותרו לאדם לחיות) שונים בין גברים לנשים - אינה מובנת מאליה. לדברי ד"ר לוריא, באיחוד האירופי הדבר נאסר. "בעיני זה צריך להיות המצב גם בישראל, יש גם קבוצות אוכלוסיה שונות עם תוחלת חיים שונה, זה לא אומר שזה צריך להשפיע על חישוב הפנסיה שלהם".
אנחנו לא לבד, אבל במערב הפער מצטמצם
מחקר שפרסם ה-OECD, שכותרתו "מבט חטוף על הפנסיות 2025", מראה שפערי הפנסיה בין נשים לגברים אינם ייחודיים לישראל: בממוצע, נשים מקבלות קצבה נמוכה בכ-25%-23%. הפערים הקטנים ביותר נרשמים באסטוניה, איסלנד וסלובקיה (פחות מ-10%), והגבוהים בהולנד, בריטניה ויפן (עד כ-47%). נתונים על הפער בישראל אינם מופיעים במחקר. הפער הממוצע ב-OECD ירד מ-28% ב-2007 וצפוי להמשיך לרדת.
הגורם המרכזי לפער, לפי המחקר, הוא אי-שוויון בהכנסות לאורך החיים (בממוצע של כ-35% במדינות ה-OECD). פער הנובע משילוב של שיעור השתתפות נמוך יותר בשוק העבודה, פחות שעות עבודה ושכר שעתי נמוך לנשים.
ישראל בולטת כאחת המדינות עם פער גבוה בשכר השעתי של יותר מ-20% בין גברים לנשים - לצד אסטוניה, גרמניה, יפן וקוריאה. לפי המחקר, הפער נוטה להיות מצומצם יותר במדינות עם תעסוקה נמוכה של נשים, ככל הנראה בשל מספר מועט של נשים העובדות במשרות בשכר נמוך (פער של פחות מ-5% נרשם בקולומביה, קוסטה ריקה, יוון, איטליה ולוקסמבורג).
המחקר מציין עוד כי גם פרישה מוקדמת לנשים במדינות כמו ישראל, פולין וטורקיה פוגעת בגובה הפנסיה. אך היימן אומרת כי "לגיל הפרישה של נשים לעומת גברים יש משמעות דה פקטו בקרנות הפנסיה הוותיקות אבל בקרנות החדשות אין לזה באמת משמעות, כי גם גבר וגם אישה יכולים להתחיל לפרוש מגיל 60 ויכולים לפרוש בגיל 67, וגם אחרי".
"פתחתי קרן פנסיה לבתי לפני גיל 18, שתתחיל מוקדם"
אז מה עושים? לפי מחקר ה-OECD הדרך היעילה לצמצום הפערים היא טיפול בשוק העבודה עצמו - הגדלת השתתפות נשים, צמצום פערי שעות ושכר, לצד ביטול גיל פרישה מוקדם לנשים.
"קודם כל, עצם המודעות היא המפתח", טוען ורון. "הפנסיה היא תכנית החיסכון המרכזית לגיל פרישה, אבל צריך לפתח מודעות ולפתוח תכניות חיסכון נוספות. עוד הפקדות, אפילו קטנות יחסית, הופכות לסכומים משמעותיים בעזרת הריבית דריבית והזמן, שהם הכוחות הגדולים ביותר בעולם הפיננסי. וזה חשוב עוד יותר לנשים. אפילו אם הסכום קטן - ככל שמתחילים מוקדם כך יותר טוב".
ד"ר לוריא מוסיפה גם את הצורך באוריינות פיננסית. "הפנסיה בשיטה שלנו מבוססת במידה רבה על אחריות של הפרט", היא מדגישה, וחשוב שנבדוק מה התנאים שאנחנו מקבלים בפנסיה ובאיזה מסלול אנחנו. להבין את דרך ניהול ההשקעה ולהתמקח על דמי ניהול".
לדבריה, "בסקרים נשים מדווחות על פחות הבנה בנושא, אבל ייתכן שיש כאן גם הטיית דיווח, כלומר שנשים וגברים בעלי רמת הבנה דומה, אך חשים רמת ביטחון שונה באשר ליכולותיהם".
היימן מרשות שוק ההון מציינת כי אין נתונים על פער בין נשים לגברים בנוגע לדמי הניהול או להעדפת מסלולי השקעה מסוכנים יותר שאמורים להשיא תשואה גבוה יותר (לדבריה יותר מ-80% מהכסף נחסך במסלולי ברירת מחדל). היא כן מציעה גם לגברים וגם לנשים להיות מודעים "לאפקט הריבית-דריבית, וכמה בעצם לתשואה יש השפעה על הצבירה לסוף הדרך".
בנוגע לנשים שמאריכות את חופשת הלידה היא מציינת כי "יש אפשרות להאריך את הכיסוי הביטוחי לתקופת החל"ת, שזה המינימום של המינימום, כדי שכשהן יחזרו לעבודה, אז יהיה להן רצף ביטוחי. אבל אם הן רוצות יותר מזה, אז כדאי לשקול להמשיך את מלוא ההפקדות שלהן, גם בתקופה הזו, ולשמור על הרצף".
שיטה נוספת שמתפתחת, בקרב מי שמודעים לפערים בפנסיה, היא להקדים תרופה למכה על ידי תכנון מוקדם של הפנסיה כבר בגיל צעיר. מאוד צעיר.
כך למשל, ח', שכיר מהמרכז, החליט לאחרונה לפתוח קרן פנסיה לבתו שתחגוג בקרוב 18. ח' מספר כי בכוונתו להקים לה קרן פנסיה 'ברירת מחדל', שלפי מכרזי משרד האוצר מחויבת בגביית דמי ניהול מינימליים לתקופות ארוכות ולבחור עבורה באפיק המנייתי, שכן מדובר בחיסכון ארוך טווח.
לדבריו, הוא הסביר לבתו כי למהלך יש שני טעמים, האחד "כדאי להתחיל לחסוך משהו שיצבור קצת ריבית". השני הוא ש"מקום עבודה חדש חייב להתחיל לחסוך לך לקרן פנסיה מהיום הראשון לעבודה - אם יש לך קרן כזאת במועד הצטרפותך לעבודה". (ללא קרן פעילה המעסיק מחוייב להפריש לפנסיה רק לאחר חצי שנה).
באופן כללי ד"ר לוריא מציינת: "פנסיה מתקשרת לאנשים פסיכולוגית למחלות ומוות, ושורה של מחקרים מראים שההחלטות שמתקבלות לגבי הפנסיה הן לא תמיד רציונליות". או כפי שניסח זאת ח', הוא פגש יותר מדי אנשים שהעדיפו "להשאיר את הפנסיה 'לפנסיה' - וזו הטעות גדולה".