רחפן נפץ / צילום: Reuters, Pavlo Bahmut/Ukrinform
איום רחפני הנפץ של חיזבאללה הפך בשבועות האחרונים לאחד האתגרים הטקטיים החמורים ביותר עבור כוחות צה"ל בדרום לבנון. בלב האיום ניצב רחפן הסיב האופטי - כלי תקיפה זול שעולה כמה מאות דולרים, חסין לשיבושים באמצעות לוחמה אלקטרונית ומתנפץ אל הכוחות כמעט ללא אזהרה מראש. רק בחודשיים האחרונים גבו רחפני הנפץ את חייהם של שלושה ישראלים.
● החברות שנותנות מענה טקטי לרחפני הנפץ של חיזבאללה
● שינוי אסטרטגי: צה"ל ירכוש אלפי רחפני תקיפה תוצרת ישראל
משרד הביטחון, מפא"ת, חיל האוויר וזרוע היבשה נתונים בשבועות האחרונים בלחץ גדול -חלקו גם מהדרג הפוליטי - למצוא פתרון מהיר לבעיה. בהיעדרה של מערכת אחת שמסוגלת לטפל באיום, נבחנים עשרות פתרונות במקביל ביחידות רבות: מאימוץ מצלמות רגישות וחיישנים אקוסטיים שמזהים את זמזומי הרחפן, דרך רחפני תקיפה המסוגלים להטיל רשתות על רחפני החיזבאללה, ועד כוונות חכמות ורובי ציד בעלי כדורים מתפצלים המגבירים את סיכויי הפגיעה בכלים הזעירים.
אלא שהאיום הזה כלל לא חדש, והתחיל הרבה לפני מבצע שאגת הארי. למעשה, הוא כבר הונח על שולחנם של הדרגים הבכירים ביותר כבר לפני כעשור. גלובס בדק מה קרה מאז.
האיום האזרחי־פלילי הפך לנשק טרור קטלני
כאשר מבקר המדינה לשעבר יוסף שפירא נדרש בנובמבר 2017 לבדוק את נושא המוכנות לאיום הרחפנים לבקשת יו"ר ועדת ביקורת המדינה דאז שלי יחימוביץ', שלח דוברו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הודעה לתקשורת: "סוגיית הרחפנים מוכרת ומטופלת ומדינת ישראל היא מהחלוצות בעולם במתן מענה לבעיה". בהודעה צוין שרה"מ קיים דיון בנושא במאי של אותה השנה, ובחודש יוני התקיימה ישיבת קבינט - בנוסף לדיונים מקצועיים במסגרת המל"ל. "ראש הממשלה הנחה את המועצה לביטחון לאומי יחד עם משרד הביטחון והמשרד לביטחון הפנים לקדם מוכנות לאומית לסוגיית הרחפנים. ראש הממשלה נתניהו כבר פנה למדינות אחרות שעומדות מול אותה בעיה", נכתב.
נתניהו לא בזבז זמן וחודש לאחר מכן, בדצמבר 2017, התקבלה בקבינט המדיני־לאומי החלטה להתניע מענה משמעותי ראשון לבעיה: אחרי שנה שבה צה"ל והמשטרה גררו רגליים והעבירו את הטיפול בנושא הרחפנים מאחד לשני כמו תפוח אדמה לוהט, הכריעה הממשלה בנושא והטילה על משרד הביטחון להוביל את הבחינה והפיתוח של מענה טכנולוגי לתחום - כשהמשטרה והשב"כ נדרשו לתמוך בפרויקט באמצעות הזרמת תקציבים משלהם. התוצאה הייתה הקמת תא חדש בתוך מינהלת מגן, שעוסקת בבניין כח והצטיידות טכנולוגית בתוך חיל האוויר, והחלה לפעול בתחילת 2018.
לפני כעשור, הצטייר איום הרחפנים בישראל בעיקר כאיום פנימי: החשש היה שכ־20 אלף הרחפנים שהוחזקו אז בידי אזרחים יופנו להפרעת תנועת המטוסים בנתב"ג, להברחת סמים, אך גם לשרת כנופיות פשע ואת ארגוני הטרור בשיגור רחפנים מתאבדים. רחפני התקיפה החלו אז להופיע בשמי עיראק בזמן הקרב על העיר מוסול - שהיה למערכה הגדולה ביותר להכרעת דעאש - ובשנת 2016 תועד לראשונה רחפן "קמיקזה" בעל ארבעה להבים ומטען חבלה שהתפוצץ על שני לוחמי הפשמרגה הכורדי שהגיעו לאזור כדי לבדוק נפילה של רחפן מעקב ששוגר לעברם קודם לכן.
אלא שלפי דוח נוסף של מבקר המדינה, שפורסם ארבע שנים לאחר מכן, ב־2021, איום הרחפנים הפך לנחלתם של החמאס והגי'האד האיסלמי בעזה, החיזבאללה בלבנון ובאיראן. בשנת 2019 תועדו לפחות שני אירועי טרור רחפנים, כאשר במאי הטילו שני רחפנים ששוגרו מעזה חימוש בשטח ישראל ובספטמבר נפגע האמר צבאי מחימוש שהוטל על ידי רחפן מעזה. ולמרות זאת, המבקר קבע ב־2021 שההיערכות בפני איום הרחפנים עדיין רק בראשיתה.
מהדוח עלה שלמעט נתב"ג שנערך כראוי, רוב הגופים החשובים - בהם צה"ל, המשטרה והשב"ס - התקשו להתניע תהליכי בניין כח ולהצטייד במערכות מתאימות. צה"ל אף פעל הפוך: קודם אימץ פתרונות חלקיים, אך באותה התקופה לא הסדיר גבולות גזרה, לא גיבש נהלי עבודה ולא התייחס לאיומי יחוס. עד 2021, רק 22% ממחנות הצבא התקינו פתרונות נגד רחפנים ביחס למטרה שהוצבה על ידי אגף מבצעים.
מלחמות התקציב כיווצו את פרויקט המיגון בחצי
אלא שבהמשך פעילותה של מינהלת מגן, כך חשף מבקר המדינה, הוויכוחים הישנים בין משרד הביטחון למשטרה ולשב"כ על תקצוב המערכת ונחיצותה רק גברו והביאו בסופו של דבר לנסיגת חלק מהשותפים, מה שהפחית משמעותית את תקציב הפיתוח שהוקצה לפתרון הרחפנים.
התקציב שנקבע לנושא ב־2018 עמד על 150 מיליון שקל - 63 מיליון שקל ממשרד הביטחון והשאר מהמשטרה, השב"כ, השב"ס ומשרד התחבורה. בשל המחלוקת התקציבית הוקפאה עבודת הצוות לחצי שנה. כאשר הצוות שב לפעילות בסוף 2018, זה היה אחרי רידוד תקציבי של 50 מיליון שקל, אחרי חשיבה מחדש שעשתה המשטרה לגבי צרכיה המבצעיים בתחום, אחרי שהשב"כ החליט שהשקיע די והותר בתחומים אחרים, ואחרי שמשרד התחבורה החליט לסגת מהפרויקט. כך התכווץ התקציב הכולל בכמעט מחצית ל־87 מיליון שקל בלבד. ארגון ביטחוני נוסף שלא ניתן להזכיר את שמו, טען בפני המבקר כי "הנושא לא באחריותו והוא אינו רואה עצמו שותף לפרויקט".
"צוות הרחפנים במינהלת מגן היה אמור לטפל בבעיית הרחפנים בכל ההיבטים שלה. זה היה טייטל יפה, אבל זה כמו להביא נמר גדול ולהוריד לו את השיניים ואת הציפורניים", אומר בכיר בתעשייה שהכיר את פעילות המינהלת.
ב־2020 אופיינה במנהלת מערכת ללוחמה נגד רחפנים ברמה אוגדתית, ונבחרו ספקים - כמו אלתא לפיתוח המכ"ם שקיבלה את עיקר התקציב, רפאל למערכות השליטה והבקרה (שו"ב) והלוחמה האלקטרונית (ל"א) ורובוטיכאן לתחום רחפני התקיפה. "אלה היו שנים של קורונה, חוסר תקציב ומערכות בחירות שהגיעו בזו אחר זו - כך שהתקציב היה נמוך. מצד שני, המערכת כולה היתה שרויה בכאוס", אומר הגורם. הציפייה מהמינהלת הייתה שתהיה אחראית לא רק על פיתוח מערכות, אלא גם על הצטיידות בפועל.
בהמשך, בנתה המינהלת שני מרכזי בקרה אוגדתיים (מב"א), המיועדים להתמודד עם איומי הרחפנים, העפיפונים והבלונים באוגדות המרחביות, בהן אוגדת עזה. אך ב־7 באוקטובר 2023 המערכת כשלה. הצוות הרלוונטי במינהלת מגן יצא לחופשת חגים, והמערכות עצמן הושבתו באותו הזמן. יריית הפתיחה של מתקפת החמאס נעשתה באמצעות רחפנים שהטילו רימונים על מצלמות התצפית הישראליות - שגרמו לעיוורון מוחלט בצבא לגבי הנעשה באזור.
תפוח אדמה לוהט: המחלוקת על האחריות
לאחר המלחמה, נכנסה זרוע היבשה לאירוע וביקשה לקבל את האחריות על הפעילות, אך הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי החזיר ב־2025 את הסמכויות למינהלת מגן.
בשנים האחרונות נבחנו פתרונות רבים. נרכשו מערכות מכ"ם (מהן של ראדא, רפאל ואלתא, ובעיקר מערכות מסוג אירוסקופ המתמחות בגילוי רחפני DJI הסיניים), נרכשו רחפני תקיפה (מתוצרת חברות כמו לולב, אקסטנד ורובטיכאן), כוונות חכמות (כמו אלה של סמארטשוטר) או מערכות ל"א (מתוצרת דיפנד), אך בכירים במערכת הביטחונית שמכירים את העשייה טוענים שהמהלכים נעשו עם תקציבים קטנים, ללא תורת לחימה מסודרת, שיטות עבודה מוגדרות וללא גוף אחד שמנהל גם את הפיתוח וגם את ההטמעה בשטח. "היו צריכים לרדוף אחרי קצינים. לא היו דרגים בשטח שהגיעו עם מספיק מוטיבציה כדי להטמיע את הפתרונות", אומר גורם בכיר.
בזרוע היבשה ביקשו לצייד בינתיים את החיילים בשטח ברחפנים תוקפים משלהם - אך גם במקרה הזה, הדבר נעשה במספרים קטנים מדי ובחוסר מיקוד. מכרז רחפני תקיפה נדחה מאוגוסט 2024 ל־2025, וזכה לביקורת רבה על ידי התעשיות הביטחוניות בשל הדרישה לשלב בו רכיב תקשורת וידאו סיני, וכן בשל המחירים הנמוכים שהוכתבו ולא אפשרו לחברה הזוכה להרוויח.
לאחר מכן, יצאו זרוע היבשה ומינהל הרכש במכרז נוסף ל־1,200 רחפני תקיפה במחירים גבוהים הרבה יותר, 20-25 אלף שקל. לגלובס נודע שבעקבות המציאות החדשה, הזכייניות מתבקשות כעת לספק חלק מהרחפנים הללו בתצורת סיב אופטי, כפי שעושה החיזבאללה. "מול איומים זולים כמו רחפנים שעולים 400 דולר, אי אפשר להציב פתרונות שעולים עשרות אלפי דולרים", אומר בכיר בתעשייה הביטחונית.
וכפי שבשנים קודם לכן התחולל ויכוח בין משרד הביטחון לגופי האכיפה מי יקבל את האחריות ויממן את מציאת הפתרונות לבעיה, גם אחרי פרוץ מלחמת חרבות ברזל ממשיכים חיל האוויר וזרוע היבשה להתקוטט אלה עם אלה על גודל האיום ועל האחריות לטיפול בו.
"בחיל האוויר יודעים להגן על גבולות הארץ, הם טובים יותר בפתרונות עם גבול מוגדר ובהגנה על יעדים אסטרטגיים. מבחינתם, הגנה על מוצבים בעומק הלבנון מפני רחפני סיב היא עניין ל'ירוקים'", אומר הגורם הביטחוני. "בחילות היבשה, מנגד, טוענים שהטיפול באיומים אוויריים אמור להיעשות בחיל האוויר, לפי ההגדרה של משרד הביטחון. בין שניהם ניצבת מפא"ת, שתפקידה לפתח ולנסות טכנולוגיות חדשות, אבל כשבזרוע האוויר והיבשה מעבירים את תפוח האדמה הלוהט מאחד לשני - קשה לתעשיות הביטחוניות ולחברות הסטארט־אפ להבין מי כאן הגוף הדורש והמתכלל".
לגלובס נודע שלאחרונה מינה מפקד זרוע היבשה את רח"ט התקיפה תא"ל ע' כממונה על פתרון לסוגיית הרחפנים והעצמים המעופפים בקרבת הקרקע. תא"ל ע' היה טייס בחיל האוויר שמונה מתוך החיבור גם לזרוע היבשה וגם לזרוע אוויר והחלל. תחתיו פועלים מפקד מחלקה וקצינים נוספים למציאת פתרונות.
"פשוט אין פתרון מנצח לבעיית רחפני הסיב. אין לנו איזו 'כיפת ברזל' - מערכת אחת שמגלה ושיודעת ליירט אותו בשיעורים שמזכירים את מערכות היירוט הבליסטיות", אומר הגורם הביטחוני, "ועד שלא ימצאו פתרון שכזה - קשה יהיה להבין האם מדובר באיום שרלוונטי לחיל האוויר - שעומד על הגבולות ומוודא ששום דבר לא פוגע באזרחי המדינה, או לזרוע היבשה, שצריך להיות אחראי על קפסולה של גדוד מתמרן בלבנון".
לדבריו, אם המערכת תהיה בסגנון מעיל רוח (טיל שמשוגר מתוך עמדה קדמית) היא תהיה כנראה בידי זרוע היבשה, ואם הפתרון יהיה פסיבי שיורה מקילומטרים - הוא יתופעל ככל הנראה על ידי חיל האוויר.
למעשה, גם היום קיימת מחלוקת באשר למידת האיום של רחפני הנפץ. בכירים בצבא רואים באיום כטקטי, "לא שונה מטיל סאגר", שהטיפול היעיל ביותר בו נעשה על ידי הפצצת מחסנים - מעשה שבימים אלה ישראל מוגבלת מביצועו בשל ההגבלות האמריקאיות על הפעילות בלבנון.
אחרים, בעיקר מחוץ לצבא, רואים בו כאיום אסטרטגי לכל דבר: "בסין בונים על מתקפות של נחילי אלפי רחפנים בבת אחת", אומר איש חיל האוויר לשעבר. "אם ישוגרו לישראל עשרת אלפים רחפנים מלבנון, יהודה ושומרון ועזה בבת אחת, גם אם עצרת 90%, האלף הנותרים יכולים לגרום כאן לנזק אסטרטגי למתקנים רגישים ובסיסים צבאים, שלא לדבר על חיי אדם". רבים מזכירים כי חלק ניכר מההתחמשות של חמאס ועיקר ההברחות לארגוני הפשע בתוך גבולות המדינה נעשים כיום בידי רחפנים.
סטארט־אפים זולים במקום ענקיות הביטחון
בחודשים האחרונים מנסים במערכת הביטחון, כפי שפורסם בעבר בגלובס, עשרות סוגים של פתרונות מחברות שונות. נבדקות מערכות של הענקיות הביטחוניות כמו אלביט, רפאל והתעשייה האווירית, אך בגלל הצורך בפתרונות זולים ומהירים לייצור - נבחנים יותר פתרונות של חברות קטנות יותר כמו עין שלישית ומאגוס בתחום גילוי הרחפנים, קלע ואקסון בתחום השו"ב, רגולוס, סנטריקס ודיפנד בתחום הל"א, ואירובוטיקס, אקסטנד, רובוטיכאן ופורטם האמריקאית בתחום רחפני התקיפה.
אחת המגבלות בפיתוח מענה לרחפן סיב אופטי היא הצורך להעמיד פתרון זול שיאפשר לטפל במספרים גבוהים במיוחד. כאמור, רחפני תקיפה המשמשים את חיזבאללה, רוסיה או עזה ניתנים לרכישה באתרים כמו עלי אקספרס ב־400 דולר או להדפסה תלת־ממד במחירי עלות. הם מחוברים לסיב אופטי שעלותו 200 דולר נוספים. זה מוצר זול שניתן לייצר בכמויות אדירות ועשוי להופיע בהמוניו בשדה הקרב העתידי.
כיום, התעשייה הביטחונית בישראל בנויה לייצר חימושים או מערכות יירוט הנמכרות בעשרות או מאות אלפי דולרים, ודורשת בדרך כלל אפיון מערכת ממושך וזמן אספקה שעשוי לקחת מספר שנים. "באוקראינה מיוצרים בשנה 4 מיליון רחפני FPV במחיר ממוצע של 400 דולר ליחידה. לא בטוח שהתעשיות הביטחוניות הישראליות יודעות או אפילו רוצות לייצר מוצר כל כך זול", אומר איש חיל האוויר לשעבר.
למרות שהתעשייה האווירית ורפאל הציגו בפני משרד הביטחון מערכות כוללות לטיפול בבעיית הרחפנים, לגלובס נודע שרוב הפעילות הנבחנת כיום על ידי מפא"ת נעשית מול חברות סטארט־אפ, זאת בהמשך לתהליך שכלל קיצור בירוקרטיה, פתיחת מסלולים ירוקים לחברות קטנות והורדת תנאי סף במכרזים. מתוך כ־300 חברות, 150 קיבלו הזמנות בסדרי גודל קטנים במסגרת ניסוי. עם זאת, גם היום עיקר ההוצאה השקלית במפא"ת נעשית מול שלוש ענקיות הביטחון דרך מינהלות כמו חומה למוצרי הביטחון הגדולים - כמו מערכות יירוט, הכטב"מים, הלוויינים והחימושים החכמים.
בימים אלה מופנית ביקורת נגד משרד הביטחון על כך שהוא מגיב באיטיות לנושא הרכש מחברות קטנות ופרטיות - בראי הרפורמה שערך שר המלחמה האמריקאי פיט הגסת' - שהורה למשרד ולזכייניות שלו להגדיל את העבודה מול חברות קטנות ובינוניות. בשנה שעברה הגיעו התקציבים המופנים ישירות ממשרד המלחמה לחברות קטנות ל־23.1%, היקף שיא למערכת הביטחון האמריקאית.
לצורך בחינת הרכש מחברות קטנות החלה לפעול ועדה בראשות האלוף (במיל') אמיר אבולעפיה, ראש אג"ת לשעבר, שיבחן את האופן שבו השתחררה התעשייה הצבאית האמריקאית מלפיתת חברות הענק באמצעות פתיחות גדולה יותר לשחקנים קטנים וחדשים, כמו הסטארט־אפ אנדוריל שפיתח מערכות טילי שיוט, כש"במים וכט"במים, פלנטיר שמספקת מערכות שו"ב, שילד שמפתחת כטב"מים, וסקיידיו שמפתחת רחפני מודיעין טקטיים.