הזוג צוקרברג / צילום: Reuters, Anadolu
בשנת 2026, על פני השטח, נדמה שעולם הפילנתרופיה פועל כסדרו: הקרנות מחלקות מענקים, המיליארדרים משחררים סכומים אדירים, והעמותות ממשיכות להתחרות על משאבים. אלא שמתחת לרדאר, הכסף הגדול משנה כיוון. הוא כבר לא מסתפק בהקלת מצוקה נקודתית; הוא שואף להשפעה רחבה בקנה מידה גלובלי.
● מכה לאילון מאסק: הפסיד בתביעה נגד סם אלטמן
● ספרד קיבלה מענק של 79 מיליארד אירו. עכשיו מתברר לאן הלך הכסף
כך, יותר ויותר מיליארדרים רותמים כיום את הונם להקמת תשתיות, פיתוח טכנולוגיות ושליטה במשאבים, תוך שהם בונים מערכות שלמות סביב תחומי העניין שלהם. במקום לשאול למי לתת, הם שואלים במה להשקיע, איפה לייצר השפעה, ואיזה תחום לעצב לאורך זמן. ההבדל אינו סמנטי בלבד, הוא מסמן את המעבר: פילנתרופיה כבר אינה פעולה משלימה למוסדות המדינה, אלא כוח מקביל, ולעיתים עוצמתי יותר, שמעצב מחדש את המציאות מעבר למוסדות הקיימים.
הפילנתרופיה החדשה ככלי לעיצוב המציאות
אחת הדוגמאות המובהקות לשינוי הפרדיגמה היא מקנזי סקוט. בתוך שנים ספורות הפכה גרושתו של ג'ף בזוס לאחת הדמויות המשפיעות בעולם, תוך שהיא מנפצת את המודלים המסורתיים. בניגוד למנגנוני הפיקוח הנוקשים המקובלים בענף, סקוט מעניקה מענקים ללא מגבלות שימוש, מתוך תפיסה של אמון בארגונים. היא חילקה מעל 35 מיליארד דולר בקצב שמערכות ציבוריות אינן מסוגלות להשתוות אליו.
עבור הארגונים בשטח, מדובר בחמצן המאפשר השקעה בתשתיות ובשכר, אך המודל הזה אינו חף מסיכונים. הזרמת סכומים אדירים בפרקי זמן קצרים יוצרת לעיתים תלות מסוכנת בתורם יחיד ומערערת את האיזון הפנימי במגזר החברתי.
בצד השני של המתרס ניצב המודל המתפתח של ביל גייטס. הקרן שלו כבר מזמן אינה מתמקדת רק במאבק במחלות, אלא משקיעה באופן אגרסיבי בתשתיות ידע ובנגישות לבינה מלאכותית. בעולם שבו כוח חישוב הוא משאב קריטי לא פחות ממים או חשמל, מי שמספק את הכלים הללו למדינות מתפתחות מחזיק ביכולת לעצב ישירות את עתידן הכלכלי. המשמעות היא שבעידן הנוכחי, השקעות פילנתרופיות הן גורם שקובע אילו מדינות יצליחו להשתלב בכלכלה הגלובלית בעשורים הקרובים.
שינוי בולט נוסף הוא המעבר מתרומה להשקעה ישירה בנכסים. במקום להעביר כספים לארגונים, חלק מהמיליארדרים בוחרים לפעול ישירות בזירה. טים סוויני, מייסד Epic Games, רכש מאות אלפי אקרים של קרקע בצפון קרוליינה; המטרה המוצהרת היא שימור, אך התוצאה היא שליטה פרטית משמעותית על עתודות קרקע והגבלת פיתוח עתידי.
גם ג'ף בזוס פועל בכיוון דומה בזירה הדיגיטלית: באמצעות קרן האקלים שלו, הוא משקיע בתשתיות לווייניות שמנטרות פליטות פחמן בזמן אמת. הנתונים הללו הופכים למשאב אסטרטגי המאפשר לנתח פעילות של תאגידים ומדינות ולהפעיל עליהם לחץ. במובן זה, השליטה אינה במשאב פיזי אלא במידע, ומי שמחזיק בו מחזיק גם ביכולת להשפיע על השיח ועל קבלת ההחלטות.
במקביל, העברת העושר הבין־דורית מביאה לקדמת הבמה דור חדש של בעלי הון המגיע עם תפיסה שונה לחלוטין. טריליוני דולרים שעוברים בשנים האחרונות לידיים צעירות משנים את כללי המשחק: עבורם, פילנתרופיה היא כלי פעולה אקטיבי ולא רק מחווה. דוגמה לכך היא לוקאס וולטון, הנכד של מייסד וולמארט, המנהל את הון משפחתו דרך פלטפורמת השקעות המשלבת בין הון סיכון למטרות חברתיות, ללא הבחנה חדה בין רווח להשפעה. דוגמה נוספת היא לורן פאוול ג'ובס, אלמנתו של סטיב ג'ובס, המפעילה גוף הפועל כחברה עסקית לכל דבר. מבנה זה מאפשר גמישות רחבה הכוללת השקעות בחברות, פעילות בזירה הפוליטית והשפעה ישירה על שוק המדיה.
מקלט בטוח: פילנתרופיה ככלי לתכנון מס
לצד המוטיבציה האידיאולוגית, פועלים גם מנגנונים פיננסיים משומנים שמעצבים את חוקי המשחק החדשים. אחד הכלים הבולטים הוא השימוש בקרנות ייעודיות, המאפשרות לתורמים ליהנות מהטבות מס מיידיות בזמן שהשליטה על ההון נשארת בידיהם. במבנה כזה, הנכסים מועברים לקרן והתורם מקבל את הטבת המס, אך הכסף אינו מחויב לצאת לארגוני השטח. כך נוצר מצב שבו מיליארדים ממשיכים לצבור תשואה בשוק ההון, בעוד התרומה בפועל נדחית למועד בלתי ידוע. מבחינה חוקית זהו כלי לגיטימי לחלוטין, אך הוא מעלה תהיות על הפער בין ההטבה הציבורית לבין היישום בשטח.
מודל נוסף ששובר את המוסכמות הוא זה של מארק צוקרברג ופריסילה צ'אן (CZI). בני הזוג בחרו להפעיל את היוזמה שלהם כחברה בעירבון מוגבל (LLC) ולא כקרן צדקה מסורתית.
הבחירה הזו היא מעניקה להם חופש פעולה - כחברה, הם יכולים להשקיע בסטארט־אפים למטרות רווח, לפעול באגרסיביות בזירה הפוליטית והלוביסטית (דבר שאסור על עמותות), ולעשות זאת תחת מעטה של פרטיות עסקית - ללא חובת הדיווח הציבורית שחלה על קרנות פילנתרופיות רגילות. התופעה הזו אינה בהכרח שלילית, אך היא מדגישה עד כמה התחום מתרחק מהמודל הקלאסי של תרומה ישירה. במקום העברת כסף מיידית, מדובר בניהול הון לטובת השפעה עתידית, לעיתים לאורך שנים.
לעצור את הזמן: הארכת חיים וביוטק
במקביל לשינוי באופן הפעולה, משתנים גם תחומי ההשקעה עצמם. תחום הארכת החיים (Longevity) מושך השקעות עתק מצד משקיעים מובילים, המזרימים מיליארדים למחקרים המבקשים לעכב את תהליך ההזדקנות. עבור חלקם מדובר בפרויקט אישי ואידיאולוגי, המכוון להשפיע על אחד ההיבטים הבסיסיים ביותר של הקיום האנושי.
השם המוכר ביותר בזירה זו הוא בריאן ג'ונסון. השקעות אלו מצטרפות למגמות רחבות יותר, שבהן הון פרטי זורם לתחומים כמו בינה מלאכותית, חקר החלל ואנרגיה. המשמעות היא שהחלטות השקעה פרטיות מגדירות את כיוון ההתפתחות המדעית והטכנולוגית, עוד לפני שמדינות מצליחות לגבש מדיניות ברורה. כך נוצר מצב שבו ההון אינו רק מגיב למציאות, אלא מגדיר אותה.
בסופו של דבר, השינוי הזה אינו רק שאלה של כסף אלא של כיוון. כאשר הון פרטי זורם לתשתיות, למדע ולמשאבים, הוא לא רק פותר בעיות אלא גם מכריע אילו בעיות שוות פתרון. בעולם כזה, השאלה המרכזית כבר אינה כמה יתרמו האנשים העשירים ביותר, אלא איזה עתיד הם בוחרים לממן.